אני עוברת במסדרונות בית הספר הריקים. לבד.
מיילי לא הגיעה היום לבית הספר בטענה שהיא חולה, אני יודעת שהיא לא הגיעה כי יש לה היום מבחן גדול בביולוגיה והיא פשוט לא טרחה ללמוד אליו. היא העדיפה לעשות מרתון של דמדומים אתמול בלילה במקום ללמוד ואני לא אתפלא אם ההורים שלה בכלל לא יודעים שהיא נשארה בבית.
ההורים של מיילי תמיד היו פחות לוחצים מההורים שלי, הם גם היו הרבה יותר נורמליים מההורים שלי. למיילי יש עוד שני אחים, אחות גדולה מעליה ואח קטן מתחתיה. היא אף פעם לא הסתדרה עם אף אחד מהם...
ההורים שלה עובדים בשעות סבירות ושניהם חוזרים עד השעה שמונה בערב. הם גם יוצאים למסעדות בימי הולדת ומיילי יוצאת עם אמא שלה לקניות לפעמים. הם משפחה ממוצעת. משפחה ממוצעת שיכולה לקנות לילדה שלה אוטו בגיל 16 ולהביא לה כסף אם היא רוצה ללכת לקניון או משהו כזה גם בלי להחסיר מהבית יותר מדי.
תמיד קינאתי במיילי.
אני מגיעה לכיתה. היא ריקה, ואני לא מופתעת בגלל שהשעה בסך הכל קצת אחרי 7. בגלל שמיילי לא באה ולא היה לי טרמפ הייתי צריכה לקום בשעה 6 כדי להספיק את האוטובוס של 7. מה שאומר שיש עוד שעה שלמה עד לתחילת הלימודים.
אני מניחה את התיק ומתלבטת מה לעשות שעה שלמה, לבסוף אני מחליטה לעשות סיבוב קטן בבית הספר. אף פעם לא באמת יצא לי לחקור אותו וזה לא שיש לי משהו יותר טוב לעשות...
"היי קים" אני שומעת צעקה כשאני פוסעת באחד המסדרונות. אני קופצת מעט ומסתובבת לעבר הדמות הגבוהה ושחומה שעומדת בקצה המסדרון עם כוס קפה ביד.
"היי רודריגו" אני מרחיבה את חיוכי וצועקת אליו. רודריגו צוחק צחוק עמוק לפני שהוא מתקרב אליי.
"מה את עושה כאן בשעה כזאת?" הוא שואל כשהוא נעמד ממש מולי.
"בדיוק מה שאתה עושה כאן בשעה כזאת" אני אומרת לו בפשטות ומצחקקת כשהוא מגלגל את עיניו.
"כן, רק שאני חושב שיש הבדל קטן בנינו, אני מורה. את תלמידה." הוא אומר ואני שוב צוחקת.
"מיילי לא הגיעה היום אז הייתי צריכה לעלות על האוטובוס" אני מסבירה לו והוא מכווץ את גבותיו באי הבנה.
"את יודעת שיכלת לעלות על האוטובוס של עשרה לשמונה, נכון?" הוא שואל ואני פורעת את עיניי.
"יש אוטובוס בעשרה לשמונה?" אני שואלת והוא מהנהן בצחוק. "פאק" אני ממלמלת ורודריגו מניף את אצבעו לכיווני באזהרה.
"אסור לך לקלל כאן, אני מורה." הוא אומר לי ואני מגלגלת את עיניי, "אתה בסך הכל מאמן כדורסל" אני אומרת לו והוא נוחר בבוז.
"מאמן שעוד יביא את הקבוצה הזאת לאליפות הנוער הארצית" הוא אומר בגאווה ומעלה את גבותיו למעלה בהתחכמות.
YOU ARE READING
התפרקות בנשיקה
Romanceכשאדם רוצה להתפרק הוא צורח, או בוכה, או כותב. אצל קימברלי רייסון המצב קצת שונה, כי הדבר היחידי שעוזר לגוף שלה להרפות ולמועקה הכבדה שבגרונה להתמוסס, היא נשיקה- איתו. ❞ שפתינו נעות בתיאום מושלם. אני עוצמת את עיניי וכך גם הוא. כל המחשבות, החששו...
