להיות או לא להיות, זאת השאלה. - ויליאם שייקספיר
או במקרה שלי.
לחיות או לא לחיות- זאת פאקינג השאלה.
"קים?" קולו של דין נשמע ברחבי החדר ומהדהד ומהדהד ומהדהד. "קים?? קים תתעוררי! קים!"
חדר קטן, קירות לבנים, ואנשים כלכך אבל כלכך מוכרים. החדר מתמלא תוך שניות כשמכשיר המוניטור מצלצל והאחיות מתחילות לפנות כולם בצעקות.
"היא לא נושמת"
היא לא נושמת, היא לא נושמת, היא לא נושמת, היא לא נושמת, היא לא נושמת, היא לא נושמת, היא לא נושמת.
אני לא נושמת.
אני רואה את הכל מלמעלה, אני רואה את הכל קטן, אני רואה את כולם רצים ותוהה למה אני כאן.
למה לעזאזל אני כאן?
איך הגעתי למעלה?
ולמה. לעזאזל. אני לא נושמת.
אני רציתי לחיות, אני רציתי ל... אני צוחקת, אני צוחקת כי אני יכולה. אני צוחקת כי אני משתגעת מעצם המחשבה שהחדר הקטן שלי בבית החולים עמוס באנשים שדואגים ואוהבים אותי. אני צוחקת כי יש אנשים שבאמת דואגים ואוהבים אותי.
אני צוחקת כי הצלחתי.
הצלחתי לשנות את חיי בשנה אחת תמימה.
אותה ההבטחה שהבטחתי לעצמי כל חיי. אותו הסוף הטוב שייחלתי לעצמי כל חיי.
אני מתה אבל חיה באחת.
ואני צוחקת, צוחקת על כולם מלמעלה כי בחיי, הם כאלה מטומטמים. למה הם בכלל דואגים לי? למה הם טורחים לבכות עליי כלכך הרבה אם לא עשיתי שום דבר משמעותי בחיים שלי. אני בסך הכל הייתי אני, בסך הכל הייתי קימברלי רייסון הקטנה...
ואני מסתכלת עליהם, הם בהיסטריה טוטלית. אמא שלי צורחת עד השמיים כשאבא שלי דואג לחבק אותה חזק. מיילי וסטפני עוד רגע מאבדות את זה, בראיין תופס במיילי ולא נותן לה לזוז כשהוא מלטף את גבה בעדינות משוועת. ודין עומד שם, הוא קפוא, עומד במקומו ומביט בדמותי המכוערת והשברירית ששוכבת על המיטה הלבנה וכמעט משתלבת עם מצעיה בשל צבעה החיוור.
ואני מסתכלת על דמותי הקטנה, כמעט לא מזהה את עצמי, כמעט לא מזהה אותה. ובמבט מהצד אני יכולה לראות את זה, אני יכולה לראות את הדמות הקטנה אך החזקה ההיא ששוכבת על המיטה. כלכך שלווה אבל בתוכה מתחוללת סערה מתמדת, כל הזמן, ללא הפסקה.
אני חושבת על כל המחשבות, אני חושבת על כל התהיות, אני חושבת על כל האכזבות.
היא עברה כלכך הרבה ונכנסה לכלכך הרבה לבבות. ומה קרה לה עכשיו?
YOU ARE READING
התפרקות בנשיקה
Romanceכשאדם רוצה להתפרק הוא צורח, או בוכה, או כותב. אצל קימברלי רייסון המצב קצת שונה, כי הדבר היחידי שעוזר לגוף שלה להרפות ולמועקה הכבדה שבגרונה להתמוסס, היא נשיקה- איתו. ❞ שפתינו נעות בתיאום מושלם. אני עוצמת את עיניי וכך גם הוא. כל המחשבות, החששו...
