התפרקות בנשיקה

☆ פרק 33

אני פוסעת ברחוב בשקט ונותנת רוח הקרירה להעיף את שיערי השחור. אורות עמומים מאירים את דרכי ובמשך כל הדרך הביתה אני חושבת עד כמה מטומטמת יכולתי להיות. זה הרי היה ברור מאיליו. איך לא שמתי לב לזה קודם לכן? 

"תראי איך היא מתחילה איתו.." "דין נראה טוב יותר מיום ליום".

הרי ברור שסטפני עדיין מאוהבת בדין. מה חשבתי לעצמי? ששנתיים שלמות ייעלמו כלא היו? שהיא תשכח את כל הדברים שהם עברו יחד ועד כמה היא אהבה אותו? 

דין שכח. התת מודע המעוות שלי מזכיר לי. אבל דין לא אהב את סטפני. אף פעם לא.

כשסטפני עוד רק הגיעה לבית הספר כולם נשאו אליה עיניים. הכל היה כלכך מתבקש, כלכך ברור. הם היו מתאימים באופן מושלם. ההורים שלהם היו חברים, סטפני הייתה ראש נבחרת המעודדות ודין היה ראש נבחרת הכדורסל. הוא היה בלונדיני עם עיניים תכולות וכך גם היא. היה הגיוני לחלוטין שהם הזיווג המושלם. שהם נועדו להיות יחד. 

אבל דין לא אהב את סטפני, לא באותו האופן שהיא אהבה אותו בכל מקרה. הייתי יכולה לראות זאת גם מהשורה האחרונה של הכיתה. סטפני הייתה קרובה אליו, היא תמיד רצתה להוכיח לכולם עד כמה הם מושלמים ביחד ועד כמה טוב להם ביחד. מה שלא היה נכון. לא היה נכון בכלל.

דין היה רב איתה, והרבה. הוא לא אהב אותה, הוא רק חיכה לרגע שבו יימאס לה ממנו והיא תיפרד ממנו. וכשזה לא קרה. הוא נפרד ממנה בעצמו.

אני מגיעה לשביל הגישה של הבית שלי, הבית חשוך, ואמא שלי כנראה כבר נמצאת בחלום העשירי שלה עכשיו. אני מציצה בשעון שבפלאפון שלי ומגלה שהשעה 12 בלילה. לקח לי שעה שלמה לצעוד מתחנת האוטובוס אל הבית שלי. והתחנה במרחק רבע שעה ממנו.

המחשבות עדיין מפלחות את ראשי למרות שאני מנסה לא לחשוב. לא לחשוב על כלום. הבטן שלי מתהפכת רק ממחשבות על המחר. כי אני לא רוצה להגיע אליו, ויותר מזה. אני מפחדת להגיע אליו. אני לא רוצה את זה, לא רוצה לגלות את הברור מאיליו. אני לא רוצה שוב לגלות שלדין אדמס יש מישהי. יש מישהי שהיא הרבה יותר טובה ממני, הרבה יותר מצליחה ממני. אני לא אוכל להתמודד עם זה. פשוט לא אוכל.

אני פותחת את דלת ביתי באטיות מייסרת, חומקת אל חדרי החשוך ומדליקה את מנורת הלילה הקטנה. אני מתיישבת על המיטה וקול הצרצרים שבוקע מחלוני הוא הצליל היחיד שאני שומעת. ורוצה לשמוע. אני מנסה לנתק את מחשבותיי. אני רוצה לחשוב על דברים טובים, דברים חיוביים, על הדברים הכי יפים שחוויתי איי פעם.

אבל דין אדמס שוב פולש למחשבותיי, אולי זה בגלל שכל הזיכרונות הטובים והיפים שאיי פעם היו לי היו איתו, אני בולעת את רוקי. מנסה להריץ במוחי מליון מחשבות שלא קשורות אליו. אבל זה בלתי אפשרי. זה פשוט בלתי אפשרי. ועם כמה שאני מנסה, העובדה שדין אדמס מילא חלל כלכך גדול בחיים שלי גורמת ללב שלי להתכווץ יותר ויותר.