התקבלה הודעה חדשה.
'למה את יוצאת איתו?'
'כי אני צריכה לעבור הלאה, ממליצה לך לעשות את אותו הדבר'.
אני מסמסת לסטפני בחזרה ונאנחת. עצם העובדה שהיא יודעת שאני מאוהבת במישהו שהוא לא תום מרתיעה אותי. אבל אני מנסה לדחוק אותה לפינה חשוכה בתאי המוח שלי ולא לתת לנורות האדומות והמרגיזות במוחי להידלק. לא לתת להן להשפיע על הדייט שלי. הדייט שלי.
אני מרימה את פני אל תום, שעומד מולי ומחייך אליי. עיניו החומות והחמות כמעט מחייכות אליי כשהוא מביט בי ושואל, "שניכנס?"
סומק עולה על לחיי באופן כמעט אוטומטי ואני בלחץ, מהנהנת אליו וממהרת להיכנס אחריו אל אולם החלקת הקרח.
רחבת הקרח לא מפוצצת, למעשה, היא דיי ריקה. ואני מודה לאלוהים על כך שלא אצטרך לעשות פדיחות מול הרבה אנשים כשאפול על התחת. אני שונאת החלקה על הקרח. זאת אומרת, אני לא שונאת. אני פשוט לא טובה בזה, בעצם, אני ממש גרועה בזה.
"הכל בסדר?" תום שואל אותי כשאני בוהה ברחבת הקרח ואני מקללת את עצמי. לעזאזל קים. אל תראי כזאת מבועתת!
אני תוהה למה הוא לא יכל לקחת אותי לאיזה מסעדה טובה, או סרט. אבל מצד שני כל העסק הזה נראה דיי נחמד- למי שיודע להחליק על הקרח. אני מרימה מבט תמים אל תום ומחייכת אליו חיוך קטן ומתנצל.
"כן. סליחה. אמרת משהו?" אני שואלת אותו כשהוא מגיש לי את נעליי ההחלקה הכחולות, שבטח גדולות עליי בחמש מידות. הייתי צריכה לבקש ממנו מידה של ילדים, בחיי, כל הנעליים כאן גדולות עליי.
"שאלתי אם זאת הפעם הראשונה שלך בהחלקה על הקרח?" הוא שואל, מחייך אליי חיוך קטן ומתוק שגורם לי להרחיב את חיוכי וללחיי להאדים במקצת. אני מביטה בשיערו המסודר כשהוא מתיישב על אחד הספסלים ומכניס את אחת מנעליי ההחלקה לרגלו, גופו הגבוה רוכן קדימה כדי לסגור את הנעליים ומרים אליי את ראשו בפתאומיות, זיק שעשוע ניצת בעיניו כשהוא קולט שאני בוהה בו ואני מורידה את פניי במבוכה ומכחכחת בגרוני לפני שאומרת.
"ל-לא, אבל אני ממש גרועה בזה. אז אני מאוד מקווה שאתה אוהב את המעקה כמו שאני אוהבת אותו" אני מסננת אליו ומרימה אליו מבט ביישני. הוא צוחק.
"אל תדאגי, זה ממש קל. אני אלמד אותך." הוא מחייך ואז מצביע על נעלי ההחלקה שהיו עדיין בידי, "לעזור לך איתם?" הוא שואל ואני ממהרת להנהן, מתיישבת לידו על הספסל ונועלת את אחת הנעליים כשהוא עוזר לי לסגור אותם.
"תודה" אני ממלמלת בשקט ותופסת בידו המושטת כדי לקום. ההליכה עד לזירת ההחלקה היא דיי... מוזרה. בעיקר כי אנחנו מחזיקים ידיים. ואף פעם, לא החזקתי יד לאף אחד- חוץ מדין.
YOU ARE READING
התפרקות בנשיקה
Romanceכשאדם רוצה להתפרק הוא צורח, או בוכה, או כותב. אצל קימברלי רייסון המצב קצת שונה, כי הדבר היחידי שעוזר לגוף שלה להרפות ולמועקה הכבדה שבגרונה להתמוסס, היא נשיקה- איתו. ❞ שפתינו נעות בתיאום מושלם. אני עוצמת את עיניי וכך גם הוא. כל המחשבות, החששו...
