אכזבה. אכזבה זה אולי הדבר העיקרי שהרגשתי מהשנייה הראשונה שהסתגרתי בשירותים של בית הספר. אכזבה ובושה. כן, זה היה מביך, ומביך יותר היה שעשיתי את זה רק כי אני רוצה לשכוח ממנו אחת ולתמיד.
וזה לא פייר, ואני תמיד זוכרת שהחיים הם לא פריים אבל זה עדיין קשה מדי לקבל את זה. אני לא יודעת ממה בכלל התאכזבתי.. מהניסיון הכושל שלי להתחיל עם נער הקפיטריה, מדין שמנע ממני זאת, או בכלל מה3 דולרים שבזבזתי על סנדוויץ' שזרקתי לפח בשנייה שיצאתי מהקפיטריה.
הדבר היחידי שחזר לי בראש היה לא לבכות קים, לא לבכות, לא לבכות, לא לבכות. זה חזר על עצמו במנטרה חוזרת כזאת, היה אסור לי לבכות.
בעיקר לא בגללו. לא רציתי שידע שכואב לי, לא שאכפת לו בכלל. הרי משום דבר לא אכפת לו, כזה הוא, שקרן. מגדף מהצד ואז מגיע ומחייך את החיוכים המזויפים האלה שלו. בדיוק כמו שהוא עשה היום בבוקר עם מיילי וסטפני. ואולי אני ממש טיפשה שבאמת חשבתי שלדין יש איזה קמצוץ של אכפתיות כלפי. שהוא רוצה שאני אהיה מאושרת, הרי אם הוא היה רוצה שאני אהיה מאושרת הוא היה נותן לי להתחיל עם הבן של מרקוס ולשכוח ממנו אחת ולתמיד. זה מה שרציתי, זה הדבר היחידי שרציתי. לא להיות עוד אחת מהקורבנות שלו. והנה הוא, הורס את זה. גורם לדבר היחידי שיכול להציל אותי מפניו ליפול ולהתרסק.
גורם ללב שלי להתרסק.
ואני בכלל לא מבינה מה זה כלכך אכפת לו, אז יהיה לי מישהו.. כאילו שלו לא היו את סטפני ומיילי. וזה כזה מעצבן. וכזה לא פייר. ואני שונאת את זה. שונאת את זה. שונאת את זה. שונאת את זה.
לאהוב את האדם שהוא אולי הבנאדם הכי לא בר השגה מבחינתי זה העונש כמעט הכי גדול שיש. על מי אני עובדת? זה העונש הכי גדול. הלב שלי מתפורר. אני מרגישה את הדופק שלי עולה ואני בחיים לא רציתי לבכות כמו שאני רוצה עכשיו, ולעזאזל, אני כל-כך שונאת את זה. אני שונאת שאני חלשה לידו וסולחת לו פעם אחר פעם אחר פעם. והדבר שאני הכי שונאת, הוא שאני יודעת שאני אסלח לו גם הפעם.
ואני יודעת שאני חלשה, אבל זה אולי בגלל שאף אחד חוץ ממנו לא טרח להגיד לי אחרת, דין היחידי שאיי פעם אמר לי שאני חזקה ושאני משהו בעולם הזה, היחידי שבאמת גרם לי להרגיש מישהי אמתית ולא עוד סתם נערה חולפת במסדרון. אבל הכל שקר. הוא הרי אף פעם לא מתכוון באמת למה שהוא אומר. הוא חושב משהו אחד אבל מתכוון למשהו אחר לחלוטין. בדיוק כמו עם מיילי וסטפני. מצד אחד הוא חושב שהן קוץ בתחת, אבל מצד שני הוא אומר להן שהן מדהימות. ולעזאזל. הוא שקרן כלכך טוב!
כשדלתות השירותים נפתחות אני ממהרת להתכווץ במקומי בתא הקטן ומנסה כמה שיותר למתן את הנשימות הכבדות שעוזרות לי להדחיק את הדמעות. תפסיקי לחשוב על זה קים. פשוט תפסיקי. אבל אני לא מצליחה, עד שהקול של ג'נט נשמע-
YOU ARE READING
התפרקות בנשיקה
Romanceכשאדם רוצה להתפרק הוא צורח, או בוכה, או כותב. אצל קימברלי רייסון המצב קצת שונה, כי הדבר היחידי שעוזר לגוף שלה להרפות ולמועקה הכבדה שבגרונה להתמוסס, היא נשיקה- איתו. ❞ שפתינו נעות בתיאום מושלם. אני עוצמת את עיניי וכך גם הוא. כל המחשבות, החששו...
