אף פעם לא ראיתי את דין אדמס כועס. זאת אומרת ראיתי, אבל לא ממש כועס, לא כמו עכשיו.
פניו היפיפיות הופכות אדומות בין רגע, הוא מחל להתנשם בכבדות כשלסתיו ננעלות בכעס מובהק, אמילי מחייכת. כי היא בטוחה שהוא מקנא לה. ואני לא בטוחה פתאום אם מה שהיא אמרה היה כדי לגרום לדין לקנא או שאני לגמרי אכלתי את כל החרא שתום מכר לי והייתי בטוחה שאני האשמה היחידה בקשר המחורבן שלנו ובעצם שנינו אשמים בכך.
אני תופסת בפרק ידו של דין בלי לחשוב פעמיים. למרות שאני יודעת שאנחנו בחצר בית הספר, למרות שאני מודעת לעצם העובדה שכל בית הספר מסתכל עלינו ברגע זה, למרות שאני רואה את מיילי וסטפני מתקרבות לכיוונינו ונעצרות במקומן כשהן מבחינות בידי אוחזת בידו של דין.
למרות הכל אני מחזקת את אחיזתי בפרק ידו, אוחזת בה מספיק חזק כדי לגרום לתשומת ליבו של דין לעבור אליי. מספיק חזק כדי לגרום לעיניו היהלומיות להביט בעיניי הפשוטות ולהירגע מעט. הוא עדיין מתוח, עדיין כועס. אך הוא מנסה להישאר מאופק. הוא מנסה להשתחרר. אבל שנינו יודעים, בלי התפרקות זה לא ילך.
"אני הולך להרוג אותו" הוא לוחש לי, מודיע לי. ואני בולעת את רוקי לפני שאני מנענעת בראשי מספר פעמים.
"לא" אני פולטת, חרדה מתשומת הלב המרובה שאנחנו מושכים אלינו, שדין מושך אליו.. אני לא חושבת שאיי פעם אצליח להתרגל להשפעה שיש לדין על כולם, אני לא בטוחה שאיי פעם ארצה להתרגל, אני מניחה שכיף להיות מופתעת כל פעם מחדש מכמה שהוא בר השפעה.
"אני ממש ממש רוצה ללכת להרביץ לו עכשיו קים." דין אומר וכשהוא מתכוון להתנתק ממני אני ממהרת לחזק את אחיזתי בפרק ידו.
"זה לא נכון." אני פולטת, והוא נעצר. אני מפנה את מבטי אל אמילי, הבחורה הדקיקה והג'ינג'ית מביטה בבלבול בכל התלמידים הסקרניים ומשלבת את ידיה. לא מרוצה בבירור מתשומת הלב של כולם ויותר מזה, לא מרוצה מכך שדין מתייחס אליי ולא אליה, וכולם רואים את זה.
"תסתכל עליה, היא ממציאה." אני אומרת ועיניה החתוליות של אמילי נוחתות עליי, היא מביטה בי כעל טרף קל, מתקרבת אליי בארסיות וגורמת לי לנסוג אחורנית ולעזוב את ידו של דין. אך הוא תופס בה. עוצר אותי מלהתרחק ומקרב אותי אליו. מול כולם.
"מה אמרת חתיכת כלב-"
"לא הייתי ממליץ לך לסיים את המשפט הזה" דין מאיים בשקט, הוא לא צריך להרים את קולו כדי לגרום לעיניה החתוליות לנצוץ בתמימות, הוא לא צריך יותר מלחישה. כדי לגרום לה לשתוק.
"ואם היא תסיים אותו? מה אז?" קול מוכר להחריד מגיח. וגורם לבטני להתהפך.
ואני רואה אותו, רואה אותו מביט היישר אל תוך עיניו של דין. רואה אותו נועץ את עיניו ביהלומים המוכרים והאהובים עליי כלכך. ואני לא חושבת שאיי פעם ראיתי את עיניו של תום מלאות.. שנאה.
YOU ARE READING
התפרקות בנשיקה
Romanceכשאדם רוצה להתפרק הוא צורח, או בוכה, או כותב. אצל קימברלי רייסון המצב קצת שונה, כי הדבר היחידי שעוזר לגוף שלה להרפות ולמועקה הכבדה שבגרונה להתמוסס, היא נשיקה- איתו. ❞ שפתינו נעות בתיאום מושלם. אני עוצמת את עיניי וכך גם הוא. כל המחשבות, החששו...
