דין ללא ספק היה הרווק הכי שווה ומבוקש בבית הספר.
כשהוא היה מסתובב במסדרונות אף אחת לא נשארה אדישה למראה שלו ולעובדה שהוא פנוי עכשיו. כולן ניסו להתחיל איתו, ומי שלא עשתה את זה ונשארה עם קצת כבוד עצמי. הפכה ללסבית באופן מיידי.
"את חושבת שכדאי לי לדבר עם דין?" מיילי שואלת אותי כשאנחנו יושבות בספסל הקבוע שלנו.
אני מרימה את מבטי אל דין וקבוצת הכדורסל שיושבים בספסל המרכזי. הוא מדבר עם כמה מהחברים שלו ונראה חתיך מהרגיל, השיער הבלונדיני שלו עף ברוח בצורה כלכך מחמיאה והעיניים התכולות שלו נוצצות כלכך שהיהולמים שלהן בולטים יותר מתמיד, שריריו הגדולים מובלטים בצורה מושכת בגלל הדרך בה הוא יושב והחיוך הפרוש על שפתיו חושף טור שיניים ישרות ולבנות. הוא היה נראה אלוהי. והיה אפשר לראות בבירור את ההערצה של כל חבריו סביבו, חוץ מקבוצת המעודדות שלא הפסיקו להתעלק עליו, גם החברים שלו מקבוצת הכדורסל העריצו אותו. ראו את זה בעיניים שלהם. כשדין צחק מאחת הבדיחות שלהם זה היה כבוד בשבילם ורוב הזמן הם ניסו לעשות דברים רק כדי לרצות אותו.
כשהוא מרים את מבטו לפתע מבטינו מצטלבים, אני מורידה את מבטי במהירות ושומעת אותו צוחק, לעזאזל.
קולה של מיילי מעיר אותי כשהיא שואלת אותי את אותה השאלה שוב, וכשאני מרימה את מבטי שוב אל הספסל המרכזי הלשון של שירלי כבר בתוך הגרון של דין. הלב שלי מפסיק לפעום לשנייה ואני ממהרת להסיט את מבטי בחזרה אל מיילי כשהחזה שלי עולה ויורד בקצב שאני לא מסוגלת לשלוט בו.
"את צודקת. אני לא אותו בן אדם כאן ובבית הספר. דין של בית הספר שונה לחלוטין מדין שנמצא איתך בחוף.."מילותיו מהדהדות כמו תופים בראשי.
"לא" אני נאנחת אליה והולכת משם.
***
אני נכנסת הביתה וזורקת את תיקי בצד דלת הכניסה. אני פוסעת לעבר חדרי כשקולה המוכר מופיע ומבהיל אותי.
"למה את זורקת ככה את התיק, שימי אותו בחדר שלך." קולה נוזף ואני מרימה אל אימי את מבטי המופתע.
השאלה הראשונה שאני רוצה לשאול אותה היא מה לעזאזל את עושה בבית?!, אבל אני נשארת מאופקת. פרצופה נראה עייף ועיניה אדומות, גופה רפוי מעט והיא נראית תשושה כלכך. היא לא לבושה בבגדי העבודה שלה, אלא רק בפיג'מה סגלגלה, מה שמעיד על כך שהיא כבר כמה שעות בבית.
אני מרימה את תיקי בצייתנות ולוקחת אותו לחדרי, שם אני זורקת אותו וממהרת ללכת אל המטבח. היא עומדת שם ושוטפת כלים במרץ, היא תמיד עושה את זה כשהיא מתוחה.
"קרה משהו?" אני שואלת ונעמדת לידה.
"לא משהו מיוחד," קולה נשמע צרוד פתאום וכשאני ממשיכה להביט בה בשאלה היא נאנחת ומוסיפה "הבוס שחרר את כולם מוקדם, יש ישיבה מיוחדת" היא מנסה להישאר רגועה.
YOU ARE READING
התפרקות בנשיקה
Romanceכשאדם רוצה להתפרק הוא צורח, או בוכה, או כותב. אצל קימברלי רייסון המצב קצת שונה, כי הדבר היחידי שעוזר לגוף שלה להרפות ולמועקה הכבדה שבגרונה להתמוסס, היא נשיקה- איתו. ❞ שפתינו נעות בתיאום מושלם. אני עוצמת את עיניי וכך גם הוא. כל המחשבות, החששו...
