התפרקות בנשיקה

☆ אפילוג

"אם אתה יכול לחלום על זה- אתה יכול לעשות את זה" - וולט דיסני

מכירים רגעים של בדידות? רגעים שאתם מרגישים בהם לבד, לגמרי לבד. רגעים שאתם מרגישים את המועקה עומדת לכם בגרון ורוצה רק להתפרץ החוצה. שאתם רוצים לצעוק או לבכות או לעשות כל דבר אחר כדי להתפרק ולגרום למועקה הזאת להיעלם..?

מכירים רגעים של שקט? רגעים בהם אתם רוצים שכל העולם הרועש מסביב רק ייתן לכם מנוחה מכל השינויים שאלו שאף פעם לא מפסיקים?

מכירים רגעים טובים? רגעים שאתם מרגישים שכל הסבל שעברתם בסופו של דבר היה שווה הכל?

מכירים רגעים של בכי? של ההתרגשות? של כעס? של כיף? של כאב? של הנאה? של ייאוש? של כוח? של אכזבה? של תקווה? של רע? של טוב? של שנאה? של אהבה?

מכירים רגעים בהם אתם.. חיים?

כולם מכירים רגעים טובים ופחות טובים, כי כולנו חיים, תמיד, כל הזמן. והכל משתנה וממשיך ולא עוצר אף פעם.

תמיד כשנישן יהיו את אלו שיהיו ערים, תמיד כשנגווע יהיו את אלו שיהיו שבעים, תמיד כשנסבול יהיו את אלו שייהנו, תמיד כשנאהב יהיו את אלו שישנאו, תמיד כנכעס יהיו את אלו שיחייכו, תמיד כשנאחז בתקווה יהיו את אלו שיתייאשו.

אני את הסיפור שלי סיפרתי- סיפור מלא בייאוש, בצער, בבדידות, ובכאב. סיפור שלעולם לא חשבתי שיכול להיגמר טוב. סיפור שלא חשבתי שיש לו סיכוי.

הסיפור הזה הוא החיים שלי, החיים העצובים של קימברלי רייסון. החיים שאני ורק אני גרמתי להם. לא ההורים שלי, לא החברים שלי, לא אף אחד אחר.

ואולי בעצם כל אחד צריך את האדם ההוא שינער אותו ויזכיר לו שיש סיבה, יש סיבה לכך שהוא נמצא כאן, בעולם הזה. ושיש סיבה לחיות. גם אם לפעמים אנחנו לא מרגישים ככה.

מישהו שלח אליי את דין, מישהו גרם לו לעבור שם באותו היום שאני הייתי שם. במזח הישן. מישהו גרם לסיפור החיים שלי להשתנות מקצה לקצה.

כי דין היה האחד שלי. דין היה האחד שהזכיר לי כל יום מחדש שאני כאן בשביל משהו, בשביל מישהו.

וזאת לא חוכמה להמשיך לחייך כשהכל וורוד. זאת לא חוכמה להיות נחמד לאנשים רק כשיש מצב רוח טוב..

ואני קימברלי רייסון, אני הגעתי לעולם בגלל סיבה. אני הגעתי כדי לחוות רגעים קשים ולהתגבר עליהם. אני הגעתי לכאן כדי לספר. כדי לספר את הסיפור שלי, לספר אותו לאלפי נשים וגברים שאיבדו תקווה. לאלפי אנשים שחשבו שאין כבר טעם לחיים.

אני קימברלי רייסון הגעתי לעולם הזה כדי להיות הדין שלהם. כדי להזכיר לאנשים שיש להם על מה להילחם.

פעם הייתי קטנה,

אבל היום. היום אני כבר אגדה.

שמש, קיץ, אוויר חמים ונעים בשעות אחר הצהריים. נראה שהשקיעה לא הולכת להופיע בקרוב אבל השקט והאור מזכירים כמה טוב ורגוע להיות במזח הישן. אני עוצמת את עיניי היפות ומתמכרת לאותה התחושה הממכרת של ידיו.