התפרקות בנשיקה

☆ פרק 47 + 48

פרק 47:

"חשבתי שלא תגיעי"

"חשבתי שאתה לא תגיע"

"אני תמיד אגיע קים." עיניו התכולות של דין לוכדות את עיניי. ונראה כאילו הזמן עוצר מלכת.

היהלומים האלו שבעיניו יפיפים כלכך, נוצצים כלכך שאני יכולה לראות את פניי דרך הברק שבהם. הוא פשוט אליל. פניו של דין מעט סמוקות וכששיערו הבלונדיני נופל על פניו אני לא מתאפקת, מרימה את ידי ומלטפת אותו בעדינות, באטיות. דין עוצם את עיניו ומנציח את הרגע. גורם להכל להראות חשוך פתאום כשעיניו כבר לא מאירות את פניי.

הרוח הקרירה נושבת, אך במקום להרחיק אותנו זה מזה דין מתקרב אליי. הוא מצמיד אותי אליו וגורם לאותו מנהג נוסטלגי לחזור על עצמו. אני נשכבת על ברכיו, ממש כמו פעם, בזמן שהוא מלטף את שיערי השחור והגלי.  השמיים בהירים יותר ומלאי תקווה. הם כבר לא אפורים כמו בתקופה האחרונה.

המזח שקט, ואני מתרוממת מעט מניחה את ראשי על חזהו השרירי של דין, עוצמת את עיניי ונרגעת בין כל פעימה ופעימה של ליבו. הוא מאיץ. מהר יותר מאיי פעם, ומשום מה, במקום להלחיץ אותי זה רק מרגיע אותי יותר. ואני סופרת. פעימה ועוד פעימה. וזה גורם לי לשלווה.

"אני מבין שעשית את זה.." קולו של דין כמעט וצרוד, שקט עד שאני בקושי מצליחה לשמוע אותו. אני פוקחת את עיניי באטיות, בטני מתהפכת כשעיניי אט אט מתחילות לשרוף. אני מביטה בשמיים. מנסה כמה שיותר להתעלם מהיהלומים היפים שבוחנים אותי מלמעלה. אני בולעת את רוקי כשאני עוצמת את עיניי בכאב. ואני לא מסוגלת לעשות שום דבר חוץ מלתת לכאב לזרום ממני דרך הדמעות. אני לא מסוגלת לדבר, גם לא מסוגלת להסביר.

אני לא מסוגלת להביט ביצור היפיפה הזה, שמחכה לתשובה. אז אני עוצמת את עיניי בניסיון להיעלם ולחזור אל זמן טוב יותר, זמן אחר. זמן שבוא המצב היה מסובך פחות ממה שהוא עכשיו. וכשידו הגדולה של דין מתנתקת אט אט משיערי ועוברת למחות את הדמעות אני מפרקת. פורצת בבכי מלא ביבבות כשדין רק מביט בי מלמעלה וממשיך למחות את הדמעות.

"ניסיתי," אני אומרת לו בין יבבה ליבבה. "אני מבטיחה לך שניסיתי."

"תום.." הוא מרים אליי את מבטו, "זה לא אתה. זה אני." 

שקט משתרר במסדרון, שקט ועוד שקט ועוד שקט שכבר מוציא אותי מדעתי. שקט רועש, הוא צורם, גורם לצמרמורת קלה לעבור בגופי כשתום לא טורח לדבר. הוא אפילו לא טורח לענות.

עיניו החמות מביטות בי. דקה. שתיים. הוא בוחן אותי. בוחן כל חלק וחלק מפניי. כאילו מנסה למצוא משהו. כאילו מנסה למצוא משהו נסתר. ואני מרגישה רע. מרגישה איך הבחילה שוב עולה אל גרוני כשאני בולעת את רוקי ומנסה לגרום לאוויר לחזור אל ריאותיי.