"חופשה??" היא צועקת, "את לא יכולה לצאת לחופשה!" היא אומרת לי, מתהלכת הלוך ושוב בסטודיו הריק.
"סטפ, תרגעי." אני נושפת.
"המופע עוד חודש קים! את קולטת??" היא אומרת בלחץ ומתקרבת אליי, דואגת להבהיר לי זאת טוב מאוד כשעיניה הכחולות לא עוזבות אפילו לרגע את עיניי השקד הקטנות שלי.
"אני נוסעת רק בעוד שבוע." אני נאנחת, "חוץ מזה, שכולן כבר יודעות את כל הצעדים. אין לך מה לדאוג..." אני מנסה להרגיע אותה ומניחה יד מהססת על כתפה, היא נאנחת בכבדות, נושמת נשימה עמוקה ואז מגלגלת את עיניה הכחולות.
"אני מאוד מקווה שכל ההשקעה שלי על המגמה הזאת לא תיזרק לפח" היא ממלמלת, "אני לא יכולה לאכזב את אבא שלי שוב." היא נועלת את לסתה ואז מרימה אליי את מבטה ברצינות.
"תבטיחי לי שתעשי הכל כדי שהמופע הזה יהיה מושלם" היא אומרת לי. ואני מופתעת. ממצמצת בעיניי רגע לפני שאני מגמגמת.
"א-אני? מה אני כבר יכולה לעשות?" אני שואלת.
"מצידי תתאמני בחופשה," היא מרימה את ידיה בתסכול, "אני לא יודעת.." היא ממלמלת. "המופע הזה חייב להיות מושלם." היא מביטה בי בחדות, מניחה את שתי ידיה על כתפיי כשהיא מביטה עמוק אל תוך עיניי "ואת. את בשורות הראשונות קים. כולם הולכים לראות אותך. האורות- יהיו עלייך. אסור לך לאכזב אוקיי?" היא שואלת. והצבע אוזל מפני.
אני בולעת את רוקי כשעיניה הכחולות עדיין לא יורדות ממני. שורה ראשונה. אורות. כולם הולכים לראות אותי. כולם.
"כו-כולם?"
"כולם קים."
"אני בלחץ." אני קובעת והיא עוזבת אותי באחת, "את רואה. בגלל זה את צריכה להתאמן הרבה." היא אומרת ואז מוסיפה, "ואת לא יכולה ללכת לחופשה הזאת.."
אני מגלגלת את עיניי, "סטפ, א-" הפלאפון שלי מצלצל עוד לפני שאני מספיקה לסיים את המשפט, ואני נאנחת, מתקדמת אל עבר תיקי אשר נח בקצה הסטודיו ורוכנת אליו, מתיישבת על ברכיי. כששמו של תום מתנוסס על הצג חיוך קטן עולה על שפתיי.
"היי!" אני עונה לו בהתלהבות ושומעת את צחוקו מהדהד מצד השני בקו.
"מישהי כאן שמחה לשמוע אותי.." הוא אומר ואני יכולה לדמיין את חיוכו החם, אני מצחקקת בביישנות. מסמיקה ומודה לאלוהים על כך שהוא לא יכול לראות אותי.
"חשבתי שנצא היום," הוא אומר, ואני נאנחת בכבדות.
"לא יכולה." אני אומרת ומעקמת את אפי, רואה את סטפני מתקדמת לעברי ומתיישבת לידי. מאזינה לשיחה באופן גלוי.
"למה לא? הכל בסדר?" הוא שואל בדאגה ואני צוחקת.
"הכל מצויין, פשוט יש לנו כל השבוע חזרות עד הערב, אני צריכה להתאמן." אני מסבירה לו, והוא פולט 'הוו' קטן של הבנה.
YOU ARE READING
התפרקות בנשיקה
Romanceכשאדם רוצה להתפרק הוא צורח, או בוכה, או כותב. אצל קימברלי רייסון המצב קצת שונה, כי הדבר היחידי שעוזר לגוף שלה להרפות ולמועקה הכבדה שבגרונה להתמוסס, היא נשיקה- איתו. ❞ שפתינו נעות בתיאום מושלם. אני עוצמת את עיניי וכך גם הוא. כל המחשבות, החששו...
