מילים ועוד מילים ועוד מילים מתבלבלות לי בראש ודיבורה של גברת סטון נשמע כהברות עמומות ולא ברורות בין ארבעת קירות הכיתה. כולם יושבים בשקט. קשובים. המבחן בשבוע הבא גורם לכולם להישאר במתח, והלחץ השורר בכיתה ניכר לעין.
אסור לאף אחד להיכשל במבחן של גברת סטון.
אבל משום מה המבחן בספרות היה הדבר האחרון שעניין אותי, כלכך הרבה דברים תפסו לי את הראש שלא היה לי אפילו רגע לחשוב על לימודים. בראיין ידע עכשיו הכל, ולמרות שהזהרתי אותו אלפי פעמים שאסור לו לספר על כך למיילי ואחרי שהוא הבטיח לי עשרות אלפי פעמים שהוא לא יספר לה, הייתה לי נטייה קלה לא להאמין לו. בראיין הצטייר בפני כאדם שלא יודע לשמור סודות, ואם ייפלט לו משהו בנוכחותה של מיילי- הלך עליי.
סטפני לא הפסיקה ללחוץ עליי, וברגע שחזרתי לכיתה היא לא הפסיקה להמטיר עליי שאלות ולדרוש לדעת על מה אני ובראיין דיברנו. תירצתי לה שהוא בסך הכל רצה כמה עצות כדי להפתיע את מיילי, אבל אם יש משהו אחד שהבנתי על סטפני.. זה שהיא חכמה כמעט כמו שהיא יפה, והבלונד בשיערה. צבוע.
"אל תשכחי שיש היום חזרה" סטפני לוחשת לי ומעירה אותי ממחשבותיי. אני מרימה את ראשי ומהנהנת אליה הנהון קצר, מבטי עובר אל דין. הוא יושב בקדמת הכיתה, לידו סטייסי, אשר לא מפסיקה כמו תמיד לנסות לתפוס את תשומת ליבו בדרכים לא קונבנציונליות במיוחד. הפעם היא מניחה את ידה על רגלו. אני מוצאת את עצמי מגלגלת עיניים. וצביטה לא רצונית מפלחת את חזי.
אני משפילה את מבטי ומשחקת באצבעותיי כשקולה של גברת סטון עולה כמה טונים כשהיא נוזפת באחד התלמידים. בראיין יושב בחוסר סבלנות, ושירלי נועצת מבטים בדין וסטייסי. עיניה עוד רגע יורות חצי לייזר לכיוונה של סטייסי והיא שורפת אותה לאט לאט במבטה. היא רוצה את דין, היא תמיד רצתה אותו ותמיד תרצה אותו. כמו כולן. אני נזכרת ביום בו דין זרק את סטפני, בריב הפומבי שהיה להם באמצע הכיתה כששירלי קמה להגנתו של דין. היא הייתה לגמרי בטוחה שאחריי הריב הזה יהיה לה סיכוי עם דין, אבל מיד אחר כך דין היה עם מיילי- בזכותי.
גל בחילה עולה בגרוני ואני מרגישה שאני עומדת להקיא, בטני מתהפכת וכשדין ללא בושה מעז להתעסק במכשיר הטלפון שלו אל מול פרצופה של גברת סטון הלחץ גואה בי. ואני לא מצליחה להתאפק ומוציאה את הנייד שלי מהתיק, כדי לראות אם דין ענה להודעה שלי.
כלום.
הוא לא עונה. ועכשיו אני יודעת שזה במכוון.
דין לא רוצה לדבר איתי יותר, ובעצם, מי יכול להאשים אותו? דיברתי אליו בצורה כלכך מגעילה היום בבוקר שאני לא אתפלא אם כל מה שהיה בנינו ייגמר עוד לפני שהתחיל, ועוד בגללי.
בחיים לא חשבתי שאני זאת שאהרוס את הכל, בחיים לא דמיינתי לעצמי שאני זאת שאהפוך את הסיוט הכי גדול שלי למציאות. אבל לעזאזל. עשיתי את זה. וויתרתי על כל מה שהיה לי בשביל אנשים אחרים. וויתרתי על האושר שלי בשביל אושר של אחרים. ועכשיו דין לא רוצה אותי. הוא לא יגיע יותר למזח. לא יענה יותר להודעות שלי. ופאק. לא יהיו יותר התפרקויות.
YOU ARE READING
התפרקות בנשיקה
Romanceכשאדם רוצה להתפרק הוא צורח, או בוכה, או כותב. אצל קימברלי רייסון המצב קצת שונה, כי הדבר היחידי שעוזר לגוף שלה להרפות ולמועקה הכבדה שבגרונה להתמוסס, היא נשיקה- איתו. ❞ שפתינו נעות בתיאום מושלם. אני עוצמת את עיניי וכך גם הוא. כל המחשבות, החששו...
