החיים שלנו, הם עוברים מהר יותר ממה שאנחנו בכלל מסוגלים לדמיין. הם עפים כמו הרוח וממשיכים וממשיכים וממשיכים עד שהכל נגמר.
הרגשתי שחיי נגמרים,
ברגע שדין יצא מתא השירותים הקטן כבר לא ידעתי מה לחשוב, זה היה מביך. ויותר מזה. זה היה משפיל.
ומבלבל.
הצגה אחת גדולה שהוא הצליח למכור לי, כאב שלם של כלום שקניתי בזמן שהוא שיחק עם הלב שלי ולא עזב. וכמו שהלב שלי היה מאיץ לידו, ככה הלב שלו היה מאיץ כשהוא היה איתי. ואני לא מסוגלת להבין את זה... איך אפשר לזייף רגשות? איך אפשר לזייף התפרקויות?
הכל היה נראה כמו סיוט אחד גדול, כמו הזיה אחת גדולה שהולכת ומתמשכת לה. עשיתי מעצמי צחוק, כי מה חשבתי לעצמי? שאני מיוחדת? שאני מתוך אלפי נשים שניסו שביתי את ליבו של דין אדמס.
וזה היה יכול להיות הגיוני.. אם הוא לא היה הורס הכל. והייתי יכולה להמשיך להאמין להצגה שלו עוד שנים ולהישאר מטומטמת, לטבוע בעיניו היהלומיות כל פעם מחדש ולהירגע כל פעם ששפתיו נוגעות בשפתיי ואנחנו מתפרקים.
אבל אני מניחה שכבר אין ערך לכל ההתפרקויות, שאולי הכל היה רק בראש שלי וזה היה רק עניין של זמן עד שאצליח להתעורר מהפנטזיה שחייתי בה כמעט שנה. אולי הכל היה בעצם רק חלום, ואם זה רק חלום, האם אתעורר איי פעם?
אמא שלי מלטפת את ראשי בעדינות ורוך, היא שוב אומרת שהכל יהיה בסדר אבל אני יודעת שאפילו היא לא מאמינה לכך, כי היא לא מסוגלת להאמין למשהו מכל מה שקרה, היא לא מאמינה שדין עשה את זה, היא פשוט לא מוכנה להאמין.
וגם אני לא הייתי מאמינה אם לא הייתי רואה את זה בעצמי, אני מניחה שגם אני הייתי כזאת פעם, נתלית על האמונה רק כדי לא לתת למציאות לפגוע בי. מאמינה לשקרים שרודפים אותי עד היום.
אבל השתניתי, דין שינה אותי. פקח לי את העיניים כמו שאף אחד עדיין לא עשה. גרם לי להסתכל על מה שפחדתי לראות.
אז אני מניחה שהחיים שלנו באמת עוברים מהר, בעיקר כשיש משהו שאנחנו מצפים לו. היום הגדול של דין הגיע, היום שהוא חיכה לו כבר כלכך הרבה זמן.
חצי הגמר של אליפות הנוער.
ואם רבע הגמר היה מפלצתי, זה כבר הולך להיות מפחיד.
שוב דיבורים מלטפים את עורפי כשאני מסתתרת מאחורי הקפוצ'ון השחור שהיה זרוק בארון שלי כלכך הרבה זמן, אני מתהלכת במסדרונות בית הספר כבר שבוע שראשי עטור בכובע. מנסה להסתתר מהמציאות, מאנשים, ומדין, שלא מוצא מנוח ורק מחפש אותי כל היום.
חסמתי אותו בכל דרך אפשרית. נעלתי את הדלת כדי שלא יוכל להיכנס ולא הגעתי למזח למרות שכלכך הייתי צריכה להתפרק.
YOU ARE READING
התפרקות בנשיקה
Romanceכשאדם רוצה להתפרק הוא צורח, או בוכה, או כותב. אצל קימברלי רייסון המצב קצת שונה, כי הדבר היחידי שעוזר לגוף שלה להרפות ולמועקה הכבדה שבגרונה להתמוסס, היא נשיקה- איתו. ❞ שפתינו נעות בתיאום מושלם. אני עוצמת את עיניי וכך גם הוא. כל המחשבות, החששו...
