אני מנסה להחדיר אוויר עמוק עמוק לריאותיי. מנסה כלכך חזק שאני חושבת שאני עומדת להתעלף רק מהמאמץ הכבד. העיניים התכולות והבהירות של דין מתכהות ואם תהיתי היום אם הוא יכול לכעוס עליי כמו שהוא כעס על טיפני, אז הנה התשובה. הוא יכול. יכול ובגדול.
"קים. שאלתי מה זה?" דין חוזר על שאלתו, עיניו לא עוזבות את עיניי וכשאני ממהרת להשפיל אותן הוא תופס בסנטרי ומרים את ראשי בחזרה למעלה כדי שאני אביט בו. וכשאני שוב משפילה את ראשי בעקשנות הוא מרים אותו שוב ומדבר ברצינות.
"תפסיקי לעשות את זה!" הוא דורש והעיניים היפיפיות שלו מכשפות אותי. הוא כלכך יפה. כלכך יפה שאני לא מבינה מה הוא בכלל עושה כאן איתי במקום להיות על איזה מסלול דוגמנות לצידה של טיפני.
אני יודעת שאין שוב דבר שמצדיק את מה שעשיתי, אני יודעת שמה שעשיתי הוא נורא. אבל לגלות שהאדם היחידי שעוד היה לצידך הוא לא מי שחשבת שהוא. אולי זה דיי מצדיק את זה. לא היה לי אף אחד יותר. הייתי חייבת למצוא דרכים אחרות להתפרק...
כשעיניו של דין עדיין מביטות בי בכעס אני מניחה את ידי על חזהו בניסיון להרגיע אותו. רק שזה לא ממש עבד. דין עדיין מחכה לתשובות שאני ממש לא רוצה לתת לו. הוא עדיין מביט בי במבט חודר ולא מוריד ממני את עיניו.
"אני לבד דין" אני פולטת, מנסה למצוא איזושהי חמלה בעיניו.
"לא את לא לעזאזל!" הוא רק מתעצבן מזה יותר, ידיו מתאגרפות בכעס משני צידיו כשהוא מדבר.
"דין.." אני נושפת בשקט, היה נראה כאילו שום דבר שבעולם לא יכול להרגיע אותו. על מה הוא כלכך עצבני, זה לא כאילו אכפת לו.
אני מעזה להרים את ידי אל פניו האלוהיות של דין ומלטפת אותן לאט, כשאגרופיו מתחילים להשתחרר והוא מתחיל להירגע מעט אני מנצלת את זה ועומדת על קצות אצבעותיי, אני תופסת בפניו בעדינות כשהוא עדיין גבוהה ממני ומצמידה את שפתיי בעדינות לשפתיו, אני בטוחה שהוא יתנתק ויעיף אותי ממנו, אבל הוא רק נאנח ומעמיק את הנשיקה, ידיו גולשות אל מותניי והוא דואג להצמיד אותי אליו. הנשיקה שונה יותר, טובה יותר, עמוקה יותר. לשונו גולשת אל תוך פי בעוד ידיו חוקרות את כל גופי בליטופים נעימים שגורמים לי לצמרמורת. אף אחד מאיתנו לא רוצה לשחרר, המצב הזה נוח מדי בשביל שנינו. שנינו צריכים את ההתפרקות הזאת, הוא בגלל הפרידה שלו מסטפני ואני כי חשבתי שנותרתי בלעדיי דין.
דין תופס בפניי. הוא מתנתק ממני לאט, כלכך לאט שזה כמעט וכואב. הוא עוצם את עיניו ורק אחריי כמה שניות מרשה לעצמו לפתוח אותן ולהביט בי.
"את מבינה איך את מרגיעה אותי?"הוא לוחש לי בחיוך קטן כשפנינו קרובות. אני לא מביטה בו. אני לא מסוגלת. אני רק הולכת לשבת על המזח בידיעה שהוא יתיישב לידי. וכשחום גופו מורגש מלידי אני יודעת שהוא באמת התיישב לידי.
YOU ARE READING
התפרקות בנשיקה
Romanceכשאדם רוצה להתפרק הוא צורח, או בוכה, או כותב. אצל קימברלי רייסון המצב קצת שונה, כי הדבר היחידי שעוזר לגוף שלה להרפות ולמועקה הכבדה שבגרונה להתמוסס, היא נשיקה- איתו. ❞ שפתינו נעות בתיאום מושלם. אני עוצמת את עיניי וכך גם הוא. כל המחשבות, החששו...
