שגרה- סדר הפעילות הקבוע של ארגון או אדם, להבדיל מסדר הפעילות בעת חירום.
תמיד אבל תמיד שנאתי שגרה. תמיד היא הייתה חוזרת על עצמה עם שלל אירועים יום יומיים שהיו הופכים את היום שלי למתיש יותר ולא נגמר, אפילו למשעמם עד כדי כך שרציתי להרביץ לעצמי על כך שאלה החיים שלי.
אבל לשם שינוי הפעם, השגרה הגיעה בדיוק בזמן, והייתה בשבילי מעיין חופש. היא גרמה להקלה בלתי צפויה למלא אותי והפכה אותי לרגועה יותר. הכל היה בסדר, היה רגיל. בתקופה האחרונה קרו יותר מדי אירועים שגרמו לי רק לייחל לשגרה שתופיע כבר. הרגשתי איך החיים שלי התהפכו 360 מעלות, אבל משום מה, לא חזרתי להתחלה. טוב, אולי רק קצת..
אבל הכל היה שונה הפעם, הפעם לא הייתה לי רק חברה אחת. היו לי שתיים. ולמען האמת, דיי התרגלתי לכל העניין הזה שסוף סוף מישהו מלבד מיילי רואה אותי. סטפני ומיילי היו איתי רוב שעות היום, סטפני ישבה לידי בכיתה מה שגרם לנו להתקרב כל יום יותר ויותר.
שיעורי הריקוד המשיכו כהרגלם וסטפני אמרה שאנחנו כמעט מוכנות למופע, שאכן יתקיים בסוף השנה. לחרדתי הרבה. היא ניסתה להרגיע אותי ולהגיד לי שאני רוקדת טוב אבל משום מה זה לא ממש עודד אותי, בעיקר בגלל היא שמה אותי בשורה הראשונה כשאני חשופה לעיניי כל הקהל האכזרי שהולך להיות שם.
ג'נט ושירלי נראו קרובות מהרגיל. הן היו דבוקות אחת לשנייה וכל פעם שהייתי עוברת לידן הייתה לי את אותה הצמרמורת המעיקה ההיא של הפחד. פחדתי שהן יודעות משהו אחריי המילים של שירלי בשירותים, פחדתי שהיא יודעת יותר ממה שאני חושבת. ויותר מזה, פחדתי שהיא תשתמש בזה נגדי. אפילו זרקתי על כך משהו לדין, אבל משום מה לא היה אכפת לו, לפעמים היה נראה כאילו הוא רק מייחל לרגע הזה שניתפס. אבל אני מניחה שזאת סתם הרגשה פרנואידית שלי...
אמא שלי עדיין לא מצאה עבודה, היא הייתה מנקה את הבית באובססיביות יתר ולומדת מתכונים חדשים באינטרנט כמו שהיא טוענת שהיא תמיד רצתה לעשות, היא הייתה מנסה מאכלים חדשים ולאט לאט יצאה מהדיכאון ההוא שהיא הייתה שרויה בו כל-כך הרבה זמן. בכל זאת קיוויתי שהיא תמצא עבודה חדשה. את אבא שלי לא ראיתי חודש שלם...
המפגשים שלי ושל דין חזרו להיות אותם מפגשים קבועים בעלי האווירה הרגילה וההתפרקויות הרגילות, שוב לא הייתה לדין אף אחת וזה גרם לי רק לרצות להתקרב אליו יותר ויותר עד לרגע ההוא שתהיה לו שוב מישהי ואני ארגיש שוב שאני עושה את הדבר הלא נכון ואוכל את עצמי מבפנים. דין טען שהוא לא בעניין של חברה עכשיו ולי לא הייתה אף כוונה לנסות שוב לשדך לו מישהי. היינו מתפרקים כאילו אין מחר והשיחות הטיפשיות שלנו רק התעצמו ביחד עם הקרבה הגופנית שהייתה בנינו.
את הבן של מרקוס לא ראיתי מאז המקרה בקפיטריה, לא כי לא נכנסתי קפיטריה. אלא כי מי שהחליף אותו היה אבא שלו. שמסתבר שחזר לעבוד אחריי שנח בבית לאחר ניתוח שעבר.
YOU ARE READING
התפרקות בנשיקה
Romanceכשאדם רוצה להתפרק הוא צורח, או בוכה, או כותב. אצל קימברלי רייסון המצב קצת שונה, כי הדבר היחידי שעוזר לגוף שלה להרפות ולמועקה הכבדה שבגרונה להתמוסס, היא נשיקה- איתו. ❞ שפתינו נעות בתיאום מושלם. אני עוצמת את עיניי וכך גם הוא. כל המחשבות, החששו...