בחוץ עכשיו איזה ארבע בלילה וליאור הבמה מנסה לגרור אותי שוב כמובן שזה עובד לו "נו סופארסטאר אל תקשי עלי ככה או ככה את תגיעי" הוא אמר לי מתוסכל אבל לא הקשבתי לו הוא נאנח והרים אותי על כתפו "פאק איך אני אגיע מחר ללימודים?" מלמלתי לעצמי אבל מסתבר מספיק חזק כדי שליאור ישמעהוא גיחך וענה "את לא" הייתי מזה מתוסכלת.
היה שומר בכניסה והוא ישר הכניס אותנו הבעתו הייתה חתומה והוא היה ענק ומפחיד נכנסנו לבפנים ואז ראיתי את הורי קשורים מה עשיתי?!?!
"תשחרר אותם עכשיו!!" דרשתי מליאור "לא אני דווקא חושב שדרכם תביני את הלקח הוא סימן למשהו עם ראשו עלי ועל אבי והרימו את אבא שלי ואותי תפסו "טוב תראי אם לא" .מכה."היית מתערבת".מכה."לא היינו כאן".מכה. לא יכולתי לראות את זה קורה וישר פתחתי את פי "בבקדה תשחרר אותו אני אעשה הכל זה ביני לבינך לא בימך לבין ההורים שלי" ובכיתי את נשמתי החוצה הוא הסתכל עלי "אני חושב שזה כן ביני לבינם".מכה."הם חינכו אותך לא טוב הם ישלמו".מכה. נתתי לאיש מאחורי מכה במפשעתו והוא התקפל על הריצפה זה היה משעשע אבל זה לא מה שהזיס לי כרגע ניגשתי אליו ועשיתי את מה שחשבתי שאף פעם לא אישה נגיתו בכתפו הוא הסתובב והיה מופתע שהגעתי עד אליו וישר התחכחתי בו לא אופייני לי בכלל "אני מוכנה לעשות הכל" חזרתי על עצמי ברגע שהדבר המגעיל ההוא היה מתחתי זזתי "אוקי אני מוכן להפסיק להכות אותו בשביל זה" אמר הוא לאלאלאלא חמוד אם אני רוצה משהו זה עד הסוף "אתה משחרר אותם ואתה מקבל את מה שאתה רוצה" "את מציבה לי תנאים?" שאל מופתע אפשר להגיד ששברתי כל חומה אפשרית אצלו "אין מצב" התחכחתי פעם נוספת ולקחתי את ידיו לאזור מותני יואו אני כזאת מגעילה אחרי כל זה אני מתאבדת איככ אני עוד שניה מקיאה פה על עצמי אני נשמעת כמו כמו עדיף שלא אגיד.
"סגור" הוא ענה לי "תן לי שעה להתארגן ואני אבוא ביינתים תשחרר אותם כי עד שאני לא רואה שהם בסדר ושאתה לא נוגע בהם אני מוכנה" אמרתי מהר לפני שאתחרט פאק מה עשיתי אני כזאת מגעילה הלכתי לשירותים אבל לא כדי להתארגן םיזית אלה כדי להתכונן נפשית למה שאניי עושה כי עכשיו אין דרך חזרה הסתכלתי במראה בשירותים והתחלתי להגיד"אני חזקה אני מסוגלת" וככה חזרתי על עצמי היו דפיקות בדלת ויצאתי זה הרגיש ממש כמו ההליכה לפני המוות המוות שלי של האישיות שלי פשוט מוות נפשי אני יודעת שאחרי כל זה אני לא אשאר אותה אחת וכך גם המשפחה שלי מצד שני המשפחה שלי אף פעם לא הייתה מדהימה. נכנסנו לתוך גיפ שחור והתחלנו לנסוע אני והנהג המסכן שנראה מיואש אבל גם אטום. היה מתח אדיר וחשבתי איך להפיג אותו"קוראים לי סטאר לא שם מדהים אבל זה הוא שמי איך קוראים לך" הוא לא הסתכל עלי אפילו זה היה מעליב... "למה אתה לא מדבר? למה אתה לא מדבר? למה אתה לא מדבר?....." וככה חפרתי לו כמה דקות עד שהוא נשבר"נתנו לי הוראה עכשיו אל תסבכי אותי בבקשה" הוא אמר עצבני "סליחה פלטתי לא ידעתי".
נכנסנו לתוך הבית והגעתי אל החדר אחרי הליכה רבה ואני חייבת להגיד בית ענק של מי המקום הזה הוא מעוצב ויפה אבל קר,בודד ומתכתי כזה לא הייתי רוצה לגור כאן לא בעד שום הון שבעולם.
בחדר הגדול היה מיטה גדולה שידה קטנה מקום ישיבה קטן ומרפסת יצאתי למרפסת והשקפתי על הנוף הוא היה מדהים לא הרגשתי איך הזמן עובר הכל היה בווני הזריחה בכל זאת לא ישנתי בכלל בלילה זה הזכיר לי שיש היום לימודים ואני כנראה אהיה גמורה מעייפות זה הזכיר לי את ההורים שלי שכנראה כרגע מתעוררים לעבודה ולא מתקרבים לחדר שלי בטח מאוכזבים ממני
אבל זה גם הזכיר לי את שי החברה שלי שתתחרפן היום מדאגה וזה גרם לי קצת לגחך הרגשתי גמורה מעייפות אחרי כמה זמן נכנסתי בחזרה לחדר נישכבתי על המיטה הנוחה להפליא ונירדמתי.
YOU ARE READING
האחת שלי
Romanceהוא עקשן היא עקשנית הוא פושע והיא ילדה שנמצאת רוב חייה בספרים מה קורה כששניהם יפגשו
