האחת שלי

30

הוא הסתכל עלי חצי מיואש "יודעת מה סבבה את מסיימת את השנה ומסיימת את הלימודים של התיכון אבל את לא ממשיכה את הלימודים הגבוהים"

פחחח הצחיק "משתגיד" התחלתי ללכת לחדרי וגילגלתי עיניים "אז בהצלחה" אמר לי. מה?
"בהצלחה עם מה?" שאלתי ונכנסתי לחדר.
"בהצלחה עם תוכנית ב' " אמר ונכנס גם הוא לחדר תוך כדי טריקה של הדלת הוא נעל את הדלת עם המפתח שבמנעול ושם את המפתח במקום שהשמש לא זורחת בו "אוי נו באמת איכס ימגעיל עכשיו איך אני אמורה לצאת מפה?!?" שאלתי ניגעלת הוא יודע שאני לא אנסה להגיע לשם.

"זאת המטרה את לא" אמר בהתחכמות והמשיך לאחר כמה שניות "ואם את כבר כאן וגם אני כאן בואי נקבע לעצמנו כמה חוקים מה את אומרת" חה שיקפוץ לי עשיתי לו אצבע שלישית ונשכבתי על המיטה תוך כדי זה מתחילה להריץ סרטים בראש איך אני יוצאת מכאן.

"טוב אקח את זה ככן" אמר "אני מבינה שיש לך בעיות מסויימות אבל לא יודעתי שהגעת לרמות כאלה אני לא מעוניינת ב'חוקים' שלך ולא אכפת לי מה תגיד תעשה או תצווה עלי או על אחרים לעשות אני לא אחד החיילים שלך אז תרגע".

"שמח שהתחלנו שיש בינינו הבנה" אמר וחייך  חיוך תחמן
"1. את לא יוצאת בלי אישור שלי אם לא הבנת את לא בורחת
2. את לא מקללת לא אותי ולא בכללי זה מעלה לי את הסעיף
3.אם אני אומר משהו את מבצעת אותו בלי התחכמויות
4. את לא מסתובבת כאן עם לבוש חשוף יש כאן חיילים שלא ראו אישה כבר מעל לשנה וחבל עלייך ועליהם למרות שאני חייב להגיד שעד עכשיו לא הייתה בעייה עם הלבוש שלך.
וזהו לכרגע חוקים נוספים יתווספו בהמשך תצייטי לחוקים האלה יהיה לנו חיים טובים לא תעשי זאת את תסבלי"

"קפוץ לי יא תחת" אמרתי לו והתפקעתי מצחוק
הוא בתוך שנייה מחץ אותי כנגד הקיר ניסיתי לזוז אבל לא בדיוק עבד
"אל תנסי אותי מותק את עוד לא ראית כלום מהצד האכזקי שלי כשמשהו מעצבן אותי אני יכול להיות יותר אכזרי ממה שאת חושבת"
באותו הרגע הבנתי עם מי אני עומדת הבנאדם הזה הוא רוצח אם הוא רוצה לרצוח אותי הוא רק צריך לפתוח את הפה או להרים את היד ואני מתה

"אז תהרוג אותי כי אלו לא החיים שאני רוצה"
אמרתי במעט האומץ שנשאר לי.
הוא זרק על המיטה ועלה מעלי שיט מה קורה כאן?
ניסיתי לקום אבל הוא חסם אותי בין ידיו "נראלך שאני אהרוג אותך תאמיני לי איתי את תתחנני למות" אמר לי והתחיל לצחוק צחוק מטורף. פאק.

הוא התחיל לנשק אותי בכוח ותאמינו לי שכיף זה לא.
התחלתי לצבוט אותו וניסיתי לבעוט בו הוא ריתק את רגליי בעזרת רגליו ואת ידי תפס ביד אחת מעל לראשי התחלתי לבכות הבנתי שאין לי במה להיאבק וכדאי לי לשמור על אוויר ועל אנרגייה. לאחר נצח שהרגשתי שאני עומדת להתעלף הוא התנתק ממני והסתכל עלי מאוכזב?

"אני..אני מצטער אני לא יודע מה עבר עלי"
הוא הסתובב לקח את המפתח ויצא והשאיר אחריו את הדלת פתוחה.
הייתי בהלם למשך כמה דקות לא ידעתי איך להגיב או איך להמשיך אז עשיתי את הדבר שהיה נראה בעייני הכי טוב לקחתי את הכרית והתחלתי לחבק אותה והיא חבקה אותי בחזרה. הרגשתי שהכרית מנחמת אותי ןהיא נותנת לי את החיבוק והכוח שאני צריכה עכשיו.
עם מי ניתקעתי ונראלי שלצאת מכאן יהיה הרבה יותר קשה ממה שחשבתי.