האחת שלי

49

"מה? מה יש לך?" שאל לא מבין
"אתה לא באמת אוהב אותי אתה יכול להפסיק להעמיד פנים" אמרתי עם עיניים לריצפה.
הוא התחיל להתפקע בצחוק מתגלגל, הסתכלתי עליו לא מבינה מה כל כך מצחיק במה שאמרתי, "את באמת חשבת שאני לא אוהב אותך, צודקת אני חולה עלייך ואני מאוהב בך" אמר הסתכלתי עליו לא מבינה, הוא שתק לכמה שניות כשאני מתחילה להרכיב תשובה הגיונית וזה היכה בי, בדיוק כמו היד שבאה ישר למצח שלי כשהבנתי כמה מפגרת אני, הוא דאג לי, הוא ידע שדקר לא ירחם עלי, אפרופו דקר מה קרה איתו?
"מה נסגר עם דקר?" שאלתי את ליאור הוא הסתכל עלי קצת חושש "ליאור?"
הוא פתח את פיו "תראי הצלחנו לעצור אותו והוא.. ברח היום לפני שעה.." המטורף הזה הולך לחזור?!
"תגיד מזה נחש אדום?" שאלתי כשנזכרתי במשפט המפגר הזה כאילו למה נחש אני שונאת את החייה הזאת כל כל אני בחיים שלי לא אשכח שביסודי בפינת החי המדריכה האכילה את הנחש גם גור של אוגרים זה היה מזעזע(אגב סיפור אמיתי מהחיים שלי החלק הזה).
"יציאה למלחמה" ענה לי בחדות "מ..מה" הבטתי בעיניו לא מבינה מה מלחמה עכשיו? "אנחנו נצא למלחמה כרגע שני הצדדים אוספים חיילים יש לי חפרפרת שם, החפרפרת אמרה לי את המספר המוערך שיש לו שזה בערך עשרת אלפיים אנחנו שבעה אלפיים אבל החיילים שלי הרבה יותר מאומנים ועם הנשק והטכנולוגייה המתקמת ביותר שיש" ציין בפני. זה לא הרגיע אותי ידעתי מהי מלחמה.
לפני כמה שנים כשהייתי בת שמונה היה מאבק בין המאפייה המזרחית והמערבית ראיתי מהחדשות תמונות וסרטונים, אנשים מתו כמו זבובים הרחובות הפכו להיות חסרי אנשים וכל מה שנותר היה הרס וחורבן, היו סירטונים מזעזעים שהועלו וכאלו שאפילו הועברו לכל מכשיר כאשר הוא מנטרל כל פעולה של הסלולר ומפעיל רק את הסרטון כך שהיית חייב לצפות בסירטון, בסירטונים האלה איימו על התושבים לא לשתף פעולה עם הצד השני כאשר רוצחים אזרח תמים כאיום ברקע. רק מהמחשבה על מה שהיה העלה בי צמרמורת של פחד.
"אתה תלחם?" שאלתי בחשש למרות שאני כבר יודעת את התשובה הוא ראש המאפייה אבל גם בעבור התקווה הקטנה הזאת אני שואלת. "כן, אין לי ברירה אני הראש אני לא יכול להשתפן מאחורי כולם אחרת אנחנו נפסיד ואני אפילו לא רוצה לדעת מה יהיה התוצאה של ההפסד.." הוא נאנח
"אמ.. ליאור מחר ממשיכים הלימודים ואני מקו.." עוד לא הספקתי להשלים את המשפט והוא ישר קטע אותי "ממש לא את מטורפת את רוצה למות בכוח בואי פשוט תהרגי את עצמך וזהו תעשי להם עבודה קלה יותר"
ידעתי שהוא צודק, למרות שזאת לא הדרך לדבר החלטתי לא להעיר לו, הוא נמצא במצב לחץ מטורף וידעתי שעדיף שכרגע אני לא אענה, הוא לא עושה את זה מתוך רוע אלה מתוך חשש ודאגה.
"אני מעוניינת ללמוד הגנה עצמית ושימוש בנשק" אמרתי ברצינות למרות שהבנתי פחות או יותר איך לירות אני לא ממש יודעת לכוון או בכלליות להגן על עצמי או על אחרים "גם אני חשבתי על זה אנחנו מתחילים עכשיו קדימה תתלבשי במשהו ספורטיבי יש לי עשר דקות להתארגן וניפגש בחדר הכושר" אמר מה עשר דקותתת "עשרים דקות" ניסיתי לפתוח את הזמן לדיון "זה לא משא ומתן קדימה יש לך עוד תשע וחצי דקות" זירז אותי וסגר את הדלת הלכתי לארון והוצאתי ממנו איזה טרנינג שחור עם פס לבן שהיה נראה נוח ועוד גופייה בצבע לבן ומעלייה גקט בצבע שחור עם פס לבן שהיה תואם לטרנינג צחצחתי שיניים הסתרקתי מהר ועליתי במדרגות מהר שתוך כדי אני עושה קוקו.
לבסוף הגעתי ליאור הסתכל על השעון ותיקתק עם לשונו "איחרת בחמש עשרה שניות על זה את עולה ויורדת את המדרגות של הבית חמש עשרה פעמים יש לך שבע דקות לביצוע המשימה זוז!" מההההה הפעם הבנתי שאין לי טעם להתווכח אני אשלם על זה.
התחלתי לרדת ולעלות במהירות שיא עכשיו הבית הזה הוא לא בית שתי קומות נחמד או עם שלוש מדרגות לכל קומה יש כאן לפחות עשר קומות בעקבות המקום לינה של השומרים, העובדים וכמובן חדרי אורחים למינהם אולם גדול כנראה לאירועים ועוד כמה דברים מפה לשם זה איזה שבע קומות כשלכל קומה יש לפחות עשר מדרגות סיימתי מתנשפת כאשר עליתי וירדתי רק ארבע עשרה פעמים . רק עלאכ המורה לספורט שלי קוראת לי פדלאה כי אני לא מוכנה לרוץ אני כרגע משלמת על זה.
ברגע שהגעתי נשכבתי על הריצפה מסתכלת עליו מלמטה "שלא תחשבי שלא שמתי לב שעשית רק ארבע עשרה ולא חמש עשרה אבל נסלח לך. הפעם."
אני וליאור חיכינו ששניים אחרים שהיו לפנינו יסיימו להיאבק כאשר יש מאמן שמשגיח עליהם, שניהם היו עם מסכות וכפפות ושניהם גם הזיעו ממש מה שגרם לי להבין שאין מצב שאני משתמשת בלבוש ההגנתי הזה מבלי להעביר את התלבושת באיזו אקונומיה או משהו.
מסביבי היו כמה שומרים שהתאמנו במתקנים שהיו מפוזרים בחדר הכושר והם נראים כמו גורילות שזה מפחיד. עייני חזרו לזירה ובחנתי את המתאבקים, אחד היה בלונדיני עם עיניים חומות רגלו השמאלית זזה במעט רישול ביחס לשאר הגוף והאחר היה עם שיער קצוץ ברונטי ועיינים בצבע חום הוא היה מעט יותר איטי אך בכל זאת חזק ועדיין זריז יחסית. הבלונדיני החטיף אגרוף לשני לכיוון הבטן התחתונה כאשר הברונטי מנסה להגן "תעביר את אחת הידיים שאתה מגן איתן להתקפה. תתקיף לכיוון הירך הוא פצוע שם!" צעקתי לכיוון הברונטי הוא איכשהו שמע אותי ואכן ביצע את מה שאמרתי הבלונדי הדף אותו לאחור מעט מדלג על הרגל השניה. הוא לא מאוזן. ברגע שהוא התקרב שוב צעקתי לברונטי "הוא לא מאוזן תיתן לו עכשיו מכה לרגל הימנית ותפיל אותו" הברונטי הקשיב לי ואכן הבלונדיני נפל. "ניצחון לדנקן" המאמן שעמד שם הכריז במסתבר שלברונטי קוראים דנקן. הרגשתי מבטים עלי הסתכלתי לכיוון החדר כושר וכל השומרים הסתכלו עלי בשוק הסתכלתי לכיוון ליאור וקלטתי אותו מסתכל עלי עם מבט של שוק אבל גם גאה.
"קדימה תורנו"אמר לי. הוא בא להלביש עלי את החליפה אבל דחיתי אותה " הדבר הזה חייב קודם כל חיטוי ואז אני רק אעז לגעת בזה עם מקל" אמרתי בטון סולד.
ליאור גיחך מבין מאיפה היציאה הזאת באה ואילו שני המתאמנים שגם שמעו את זה הסתכלו עלי עם טיפה עצבים חייכתי אליהם חיוך מתנצל וחזרתי לליאור. "אני חושב שהפעם לא ממש נילחם אלא אני יותר אלמד אותך, למרות שכרגע די הוכחת שיש לך קצת ידע בנושא" הינהנתי אליו מוכנה הוא לקח רובה מפלסטיק וכיוון עלי "עכשיו תתמקדי מה את עושה,תני לאינסטינקטים שלך לעבוד" אמר לי הסתכלתי עליו ואז על האקדח מפלסטיק ניסיתי להדוף את ידו אבל זה לא עבד "מתה" קרא בתגובה.
"תראי מה שאת עושה זה דבר ראשון להתכופף ולנסות להפיל את היריב, הוא לא יצפה לזה ומכיוון שאת גם ככה גמדה לא יהיה לך קשה להגיע לריצפה" לימד אותי תוך כדי ליגלוג על הגובה שלי "אני לא כזאת קטנה!" אמרתי מעט צועקת כאשר שאר השומרים מסתכלים אלי וחלקם מגחחים "מההה אני לא כזאת קטנה!" אמרתי להם אבל הם החליטו לא להגיב.
ליאור מעט גיחך אבל התפקס מהר "אני אדגים לך את התנועה באיטיות ותסתכלי הייטב" הוא העביר אלי את האקדח מפלסטיק וכיוונתי את אותו האקדח לראשו הוא הדגים את התנועה באיטיות ותוך שנייה הייתה על הריצפה מרגישה את התחת שלי מת כאשר ליאור למעלה צוחק עלי "היי בכלל לא מצחיק!" כעסתי זהו זה הוא נופל! "קדימה עכשיו תורי" אמרתי בחיוך תחמן וחיוכו ישר נמחק דבר זה רק גרם לי להגדיל את החיוך. הוא תפס בידי ועזר לי לי לקום.
אפשר להגיד שקלטתי את התנועה די מהר, אוקי זה שקר לקח לי לפחות עשר פעמים לתרגל את זה כדי להפיל את ליאור.מה שכן אפשר להגיד שליאור הכיר את הריצפה מקרוב כאשר אני צוחקת עליו, פעמיים!
"בואי נמשיך!" קרא "אין מצב אני מסריחה ואני מזיעה כמו השניים שהיו כאן!" קראתי במחאה אותם השניים שבמקרה עברו למתקנים שוב הסתכלו עלי בקצת כעס כששאר השומרים מגחכים כולל ליאור. הסתכלתי על שני השומרים שוב במבט מתנצל הברונטי חייך לי בחזרה חיוך של הכל בסדר מה שגרם לליאור מעט להתעצבן והשני לא ירק לכיווני. "טוב קדימה בואי נזוז" ליאור נכנע יצאנו והלכנו לכיוון החדר כאשר שנינו עדיין צוחקים ליאור פתח את הטלפון ופניו הרצינו "תתקדמי אני עוד מעט אגיע" אמר לי ומנשק למצחי. הנהנתי מבינה שזה חשוב ועולה ללמעלה להתקלח

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אוקי עשיתי לכן פרק מטורף וארוך של 1275 מילים וואו המוןןןן.
אני מקווה שנהנתן מהפרק ושבוע טובבב❤❤