האחת שלי

83

"קדימה את באה לרקוד?!" שאלה אותי שי והנדתי את ראשי. בכנות שאין לי כוח לזה עכשיו ואני חייבת להיות על המשמר כל הזמן.
התיישבתי על עמדת הבר המאולתר שיש פה והייתי בטלפון מידי פעם מעיפה מבט לכיוון החבורה שלי שרוקדת וצוחקת שם.
הרעש נהיה חזק מידי, יותר מידי שיכורים ומסוממים מגעילים שמנסים להתחיל איתי ולי זה הספיק.
שלחתי לשי הודעה בטלפון שאני בגינה בחוץ.
כאשר הלכתי הגעתי לדשא שפעם כל כך אהבתי לשכב עליו ופשוט התיישבתי שם.
מרגישה את הלחות מהדשא ואת הבסים של המוזיקה מהאדמה.
הוצאתי את האוזניות מהכיס וחיברתי לטלפון כדי לשמוע שירים.
הסתכלתי על הכוכבים שהיו מרגיעים אותי ונרגעתי שוב עד שהרגשתי יד מונחת על כתפי. ישר נרתעתי ובאתי לרוץ וכשזיהיתי שזה ליאור רגליי כבר תפקדו מעצמן ובאתי לקום אך הוא ישר הפעיל לחץ על כתפי מה שלא איפשר לי לזוז מהדשא הלח.
הוא הלך למולי וירד על ברכיו אל מולי.
התחלתי לזוז לאחור או לפחות ניסיתי עד שנדחפתי מעט לאחור ומעדתי על הגב מהדחיפה, ליאור טיפס מעלי ומנע ממני לקום.
"ליאור שחרר!" אמרתי בתקיפות.
הוא החל להתפקע מצחוק וזה השלב שבו הרחתי את הדי האלכוהול החריף יוצא מפיו מה שגרם לי ליותר פאניקה. הוא לא שולט על עצמו.
"את יודעת סופרסטאר, את כל כך יפה, אבל כל כך עקשנית..." אמר והחל ללטף את פני.
רעדתי תחת מגעו גם כי התגעגעתי אבל בעיקר כי פחדתי. הוא החל לקרב את ראשו אל פני עד שלבסוף נגע עם שפתיו בפי. מתחיל לנשק אותי, אני בעיקר דוממת, קפואה כאילו אני בטרנס נו סטאר תעיפי אותו עכשיו! קראתי במוחי ואז התפקחתי התחלתי להילחם ולהאבק בו אך לשווא.
"ליאור עוף ממני עכשיו אני לא צוחקת!" צעקתי מנסה לחלץ את אחיזתו עד שידיי רותקו לריצפה באגרסיביות ורגלי שותקו על ידי רגליו. התחלתי להיזכר בסתיו ובאדיר... ופחד עבר בגופי והזיכרונות באים אלי כמי גלים עד שהטלפון שלי החל לצלצל בקול בלתי פוסק ובצילצול רק חזר וחזר על עצמו מה שעיצבן את ליאור.
"ליאור!!!" שמעתי את דניאל צועק באוויר. הוא כנראה מחפש את ליאור הוא יעזור לי! "דניאל!!"  צעקתי בכל כוחי מקווה שישמע אותי למרות המוסיקה החזקה מהבית "סטאר?!" הוא קרא בקול באתי לקרוא לו בשנית אך פי נחסם על ידי אחת מידיו שלי ליאור. צעקתי מבעד לידו אך הרגשתי שהצעקה שלי לא תספיק דמעות החלו להיקוות בקצוות עייני והרגשתי חלשה זה החזיר אותי לרגעים אחרים שלי שהייתי חלשה בהם שחיכיתי שליאור יציל אותי אבל עכשיו אני מקווה שמשהו אחר יציל אותי מליאור.
התייפחתי אל תוך ידו "סופרסטאר אל תבכי.." ביקש כאילו התחנן.
אבל לא יכולתי הרגשתי ששברתי את הבנאדם שאני אוהבת וזה שבר אותי אפילו יותר.
"ליאור? סטאר?" לפתע שמעתי את דניאל שואל ספק את עצמו ספק את מי שלידו.
"ליאור עוף ממנה!" הוא צעק ברגע שווידא את זה והתקרב אליינו בצעדים מאיימים "סטאר!" שמעתי את צעקתה של שי "מצאתי אותה" היא דיברה בטלפון ורצה לכיוונינו "תעוף ממנה עכשיו יחתיכת דביל!" צעקה בעצבים ועקפה את דניאל כשהיא אשכרה בועטת את ליאור מהצד שלו בעזרת הרגל שלה. ליאור בא לקום אך דניאל ישר שיתק אותו לריצפה "תירגע עשית מספיק נזק!" צעק עליו אך ליאור לא נרגע מה שרק הקשה על דניאל וידעתי שזה רק עיניין של זמן שליאור יתגבר על דניאל " תסתכל עלייה! זה בגללך וזה ימשיך אם לא תפסיק!" צעק על ליאור וסובב את פניו לכיווני כאשר שי מחבקת אותי ואני מסתכלת עליו בוכה.
ברגע שהוא ראה את זה הוא הפסיק להיאבק בדניאל וכאילו התפכח.
שי מילמלה לכיווני כמה שהיא מצטערת והחלה לעזור לי לקום אך מבטי לא נותק ממבטו של ליאור. זאת הפעם הראשונה שראיתי שם כל כך הרבה רגשות וכבר לא יכולתי להבחין מה זה מה.
מבטי התנתק רק כאשר אני ושי נכנסנו לבית.
היא לקחה אותי מהשירותים והעיפה את הזוג שהתנשק שם באגרסיביות מצידה של שי יש לציין, מה שגרם לי לפלוט גיחוך קל .
היא שתפה את פני וניקתה לי את המסקרה שנימרחה מעט,סידרה את שיערי "בואי אנחנו הולכות לבית" אמרה בטון מרגיע ורגוע וחייכה קלות. התחלנו ללכת וקלטנו את כולם מגיעים לכיוונינו.
"רגע תגידי להם שסתם הייתי בחוץ ולא שמעתי את הטלפון או משהו אל תספרי להם על זה בבקשה" אמרתי לה בשקט "הסיפור הזה יילך איתנו לקבר" אמרה וחייכתי "נעול"אמרה וחייכה "נעול" חייכתי.

"תקשיבו אני וסטאר הולכות לבית כי אני ממש עם כאב ראש" שי ישר תירצה נמרחה עלי וחייכה כאילו הייתה בהיי מטורף וישר הבנתי את המשחק שלה "אנחנו נזוז ממילא אין לי כוח.." אמרתי מחזיקה בשי שכמעט ומחליקה מבין יידי.
"אתן רוצות שאחזיר אתכן שלא תלכו לבד בלילה?" מארק שאל בדאגה וישר ביטלתי את דבריו עם ידי "אנחנו נסתדר" אמרתי בחיוך "בטוחה?" שאל והצביע על שי שכמעט החליקה שוב פעם מבין ידיי "שי!!" אמרתי בדרישה, שלא תגזים.
והיא הבינה את הרמז "טוב טוב.." אמרה עדיין כאילו היא חצי מסתולה אבל קצת יותר מפוקסת.
"טוב אם את אומרת.." הוא בא להוסיף אבל הפעם מאי היא זאת שדיברה "כל בעיה שיש לכן הכל תתקשרו, ותשלחו הודעה בקבוצה שהגעתן" היא אמרה בדרישה והינהנתי בחיוך.
"אגב הכל בסדר למה לא ענית לנו?" לואי שאל "אני בסדר פשוט רציתי קצת שקט ויצאתי לבחוץ והטלפון שלי היה על השתק אז לא ממש ראיתי.." אמרתי מגרדת את ראשי ומחייכת במבוכה.
הוא הינהן, רואים שהוא לא קנה את זה אבל הוא מניח לזה כרגע.
אני ושי יצאנו מהמקום והתחלנו ללכת ברגל השעה כבר אחת בלילהושתינו הולכות אחת לצד השנייה בשקט אין לנו כוח לדבר או לעשות יותר מידי.
כשסוף סוף הגענו שי עלתה לביתה ואני המשכתי לפארק שאחריו הבית שלי נמצא.
שילבתי את ידיי מנסה קצת להתחמם כי עדיין קצת קריר בשעות האלה בלילה מחזיקה בין ידיי את הטלפון ועוברת בהליכה מהירה את הפארק. גם בגלל הקור וגם בגלל חשש.
לבסוף הגעתי לפתח הבית. הכנסתי את המפתח שנמצא מתחת לשטיח לחור המנעול מסובבת אותו ונכנסת לבפנים.
אנחת רווחה נפלטה מבין שפתיי.
העפתי את מבטי לסלון הריק, בגקתי את הטלפון רואה אם קיבלתי כלשהי הודעה מההורים שלי אבל כלום...
אפילו לא הודעתי להם שאני חוזרת מאוחר היום.
נכנסתי לחדר שלהם ראיתי את שניהם ישנים, כל אחד בצד שלו מכוסים בשמיכה משותפת.
סגרתי את הדלת הולכת לחדרי.
חשבתי שדברים קצת ישתנו אבל כלום.
החלפתי לפיגמה והוצאתי את האיפור עם מגבון וישר הלכתי לצחצח שיניים בידיעה שנשארו לי שאריות מהמסקרה.
התרסקתי על המיטה שלי נזכרת שממחר אני מתחילה את העבודה החדשה שלי בצוות החדשות.
והאמת מתרגשת.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

טוב כמו שאתן רואות אני מנסה לאחרונה קצת יותר לשחרר אז אני מקווה שנהנתן מהפרק וחנוכה שמח לכולםםם (גם אם לא חוגגים סופגניות מהסופר תמיד טעים לאכול😊) ושבוע טובבבב💜💜💜💜💜