האחת שלי

65

כבר עבר חודש מאז שדיברנו פעם אחרונה, אני כל יום צוחקת ושמחה אבל בכל בוקר אני קמה עם כרית ספוגה בדמעות, ליאור מגיע מידי פעם אל השיעורים ועם כמה שאומרים ש'הזמן ירפא את הכל' זה לא נכון, זה רק כואב לי יותר ואני לא יודעת כמה כבר אוכל לשאת.
לואי, מאי ומארק וכמובן שי כבר יודעים ושמעו את הסיפור המלא,הם עוזרים לי לעבור את התקופה הקשה הזאת ובלעדיהם אני לא יודעת מה ההייתי עושה.

בבית הספר התחילו לרוץ עלי שמועות ולא פעם ולא פעמיים קראו לי זונה במזדרונות, כל השכבה כבר מודעת לריב שלנו ושהיינו ביחד אבל הם לא יודעים את הסיפור המלא, כל הסיפור התפשט כמו אש בשדה קוצים מכיוון שלאחר יומיים כולם כבר ידעו.

הלכתי במזדרון עם שי לכיוון הכיתה הבוקר נזכרת שעוד שבוע יש לי יומהולדת ומתבאסת.
נכנסנו לכיתה וכרגיל המבטים של הילדים בכיתה עקבו אחרי, אף פעם לא אהבתי להיות במרכז העיניינים אבל כנראה שעכשיו זה בלתי נמנע.
התיישבתי במקום שלי והפעם ליאור נכנס לכיתה כהרגלו מתעלם מעצם קיומי וזורק את התיק במקומו מאחור ליד השרמוטה הזאת מירב (מי שקוראים לה מירב אני מתנצלת זה לא אישי), נאנחתי והסתובבתי לכיוונה "עד מתי" נאנחתי לה בעצב היא לחצה את ידי מתחת לשולחן בחוזקה ושלחה לכיווני חיוך מעודד זהו עוד חודש וחצי מתחיל החופש הגדול, נגמר יב אני מסיימת בית ספר ומתי אני עוד אראה אותו, אולי זה לטובתי...
המורה לתנך נכנסה לכיתה, נותרו לנו ממש מעט מקצועות שלהם יהיה בגרות קיץ כמו מתמטיקה תנך אנגלית ספורט ועוד..
היא התחילה לחפור לנו בכלליות על מבנה הבגרות בתנך ואת האמת, היא הסבירה את זה כבר ארבע פעמים! פשוט אין לה מה לעשות איתנו יותר,איזה בזבוז זמן הייתי צריכה ללכת לבית ספר אקסטרני שבו אני פשוט באה לנטו בגרות ולומדת בבית.
וככה עברה לה שעה שלמה סיימנו לימודים להיום ויצאנו מבית הספר פגשנו את כולם בעץ,כן כן מאז זה הפך להיות נקודת המפגש הקבועה שלנו ויצאנו כולנו למחוץ לבית הספר בדרך לבית וכל אחד המשיך עד לבית שלו.

הגעתי לבית ושלחתי לקבוצה אם בא ךהם שנלך לסרט, לאכול ואולי אפילו לקניון.
בסוף הוחלט קרייזי מרי, וזאת בעייה כי אני פחדנית אש אבל אני פשוט אלך מאחורי שי והיא תיתן בעיטות למי שצריך שם.
כשהגעתי חיכיתי כמה דקות וכולם כבר הגיעו.
קנינו את הכרטיסים ורק אז הבנתי כמה ענייה אני, אני חייבת למצוא עבודה!
חזרתי בשמונה בערב לבית כן כן שלוש שעות נתקענו שם בגללי כי פחדתי להתקדם. הלכתי מהתחנה כאשר שי ירדה בתחנה הקודמת כי זה יותר קרוב לה לבית. ירדתי בתחנה לייד הפארק והתחלתי לחצות אותו.
המשכתי ללכת ומזג האוויר כבר נהיה יותר נעים ממקודם הלכתי לאט מסתכלת מסביב נהנית מהרוח הקלה שנושבת ומעיפה את שיערי בקלילות עד ששמעתי צעקות פתחתי את עייני בבהלה וחיפשתי מאיפה הקולות
כאשר מצאתי את המקור הגעתי לסימטה חשוכה שם זיהיתי את ליאור מכה משהו וואו חתיכת דה ז'ה וו "ליאור!" צעקתי לכיוונו בכעס רואה את ליאור תופס משהו בן בערך 35 ומכה אותו.
"סטאר עופי מפה עכשיו, כבר אמרתי לך בעבר לא לדחוף את האף שלך לכל חור" הוא אמר בעצבים,"אתה תקשיב לי טוב חתיכת אפס קטן תעזוב את המסכן הזה לנפשו ותפסיק להתייחס אלי כמו שאתה מתייחס, אני עברתי מספיק בגללך!"
אמרתי צועקת עליו את הגרון שלי "את! את עברת מספיק את עוד לא עברת כלום ממה שאני מתכנן לך אין לך מושג אפילו נו הספקת כבר לשכב עם האהבל הזה, או שעשית את זה כבר בזמן שהיינו ביחד!" הוא זרק את הגופה של אותו הגבר על הריצפה והתקרב אלי בצעדים אבל לא נבהלתי אני רק התעצבנתי יותר ויותר וכך גם נפגעתי, דמעות החלו ליפול על פני דמעות של כעס וכאב נפשי הדבר הבא היה כאפה חזקה שהידהדה בסימטה החשוכה שהיינו בה "אל תעיז לדבר אלי ככה ואל תפנה אלי יותר בחיים שלך ואגב אני ולואי מעולם לא יצאנו מעולם לא היינו ביחד ולעולם לא נהיה אבל אתה אטום מידי, קנאי ובעל אגו בשמיים בשביל לדבר ואם חשבת שאני ישר ארוץ מהיידים שלך למשהו אחר אתה כנראה לא באמת מכיר אותי ואין בעיה אתה יכול להצטרף לשאר בית הספר שקורא לי זונה ומרכל עלי בגללך"
אמרתי בעצב ובכעס, באתי להסתובב על עקבותי כשנזכרתי ללמה באתי לכאן בכלל הזזתי את ליאור עם ידי וירדתי על הבירכיים שמתי שתי אצבעות על צווארו של הגבר הזר בודקת לו את הדופק מרגישה שיש עדיין דופק חלש, הוא מעולף פתחתי את התיק והוצאתי את הטלפון באתי להתקשר למד"א שיגיעו לכאן לפנות אותו אבל ליאור תפס לי את הטלפון "אל תתקשרי אליהם!" אמר בטון מאיים "תירגע אני אגיד שמצאתי אותו ככה הוא גם ככה נראלי חטף זעזוע מוחי בעקבות המכות שנתת לו והוא לא יזכור אותך" הוא סירב להחזיר לי את הטלפון והבנתי שאין מה לעשות אאלץ לפנות אותו "אז מה בדיוק תכננת לעשות איתו?" שאלתי אבל הוא לא ענה הסתכלתי עליו ומבטו היה קר ומרוחק, קיוותי בליבי שזה לא לרצוח אותו.

תפסתי את ידו של אותו הגבר וניסיתי להרים אותו על כתפי אבל אני קטנה והגבר הזה הוא כבד!
אחרי מאמצים רבים התייאשתי והתחלתי לגרור את הבנאדם על הריצפה מהיד שלו.
כשהבנתי שככה אני לא אתקדם לשום מקום הבנתי שאני חייבת להעיר את הבנאדם, ליאור מצידו הסתכל עלי ובוחן את תנועותי, הוא לא מושיט יד לעזרה, פתחתי את התיק הקטן שהיה לי בו בקבוק מים קטן והשפרצתי מעט על פניו מה שגרם לו להתעורר ולהוציא אנחת כאב מפיו ולהתחיל להשתולל בפאניקה "הי, הי הכל יהיה בסדר אתה בידיים טובות" אמרתי לו בטון מרגיע הוא נעצר והסתכל עלי  "קדימה בוא אני אעזור לך" הוא נעזר בי ובקיר שבסמטה כדי לקום ובא להתחיל ללכת איתי לכיוון סוף הפארק, האמת אין לי מושג לאיפה לקחת אותו, באנו לצאת מהסימטה ואותו הגבר הסתכל על ליאור בפחד, הרגשתי רעד עובר בגופו "תתעלם ממנו בוא" אמרתי לו התחלנו ללכת שנינו לאט לאט ובשקט "למה את עושה את זה יש לך משאלת מוות?" שאל אותי "מה?" לא הבנתי מה הוא רצה "אליאור, הוא רוצח הוא יפגע בך!" אמר לי ורק עכשיו נזכרתי בקטע המוזר של אליאור שדפקו לו..
"אני אהיה בסדר רק בוא נעצור פה" הראתי עם ראשי לגבי הספסל שנמצא שני מטר מאיתנו וברגע שהגענו הנחתי אותו על הספסל.
"על מה הסתבכת איתו?" שאלתי "כסף" ענה בפשטות והינהנתי בהבנה.
"טוב יש לך בית בקירבת מקום שתוכל להיות בו?" שאלתי מנסה להבין לאן נתקדם "כן את רואה את הבניין שם" אמר והצביע עם ידו על בניין די ישן אבל שיש בו דיירים "שם הבית שלי" הינהנתי ועזרתי לו להגיע את לפתח הביניין בלבד נפדרתי ממנו לשלום כאשר ראיתי ששכן מהביניין מזהה אותו ועוזר לו לעלות הוא הודה לי והחל לעלות עם השכן לביתו.

התחלתי להתקדם לכיוון הבית כאשר מחשבות ממשיכות לרדוף את ראשי.
כאשר הגעתי לבית הבנתי משהו מאוד מאוד חשוב, הטלפון שלי אצל ליאור שיט.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
איך היה בלג בעומר??? העיקר שנהנתם גם אם סתם ישבתם בבית זה הכי כיף!

בכל מקרה שבת שלום מקווה שנהנתם מהפרק ושהוא היה מעניין💜💜💜

נ.ב:
דבר ראשון מזה הקיצור נ.ב אני יודעת שזה קיצור אבל של מה
דבר שני השיר למעלה לא קשור לסיפור סתם גיליתי אותו לאחרונה (כן אני צריכה לשים לב יותר לדברים שיוצאים אני כזאת לא מעודכנת)אהבתי אותו ורציתי לשתף אז...
וזהו להיום מבטיחהההה