האחת שלי

76

קמתי כהרגלי לעוד בוקר מעפן על ידי הצעקות של אמא שלי של 'יש בית ספר' או 'סטאר תקומי עכשיו את תאחרי!' וכל מיני כאלה.
זה כבר היום השלישי שאנחנו עוד מנסים לאתר את שי, אנחנו כל הזמן מגיעים שנייה אחרי שהם עוזבים ברמה שעוד היה במטבח בייצים שעוד בישלו אותן. אני חושדת שיש משהו מבפנים שמעורב בזה והפעם זה נגמר, זה רק החבורה הקרובה ואנשים שאנחנו אשכרה סומכים ומכירים ואני מתכוונת אל ליאור כמובן איך אפשר שלא, דניאל, יאיר עם כמה שאני לא סובלת והוא מעצבן הוא יעיל מאוד בשטח, גייק שאני מכנה אדוארד והוא עדיין לא מבין למה אני קוראת לו ככה, הוא החלים מאז המפגש האחרון שלנו (פרק 21 למי שלא זוכרת), מתן שגם ברגע ששמע על שי בלע גיר, עשה את עצמו חולה והשתחרר לשבוע הקרוב(פרק 47 למי שלא זוכרת) ואני רק שאני נשארת לצפות בהם ממחשב מרחוק כדי להזהיר אותם כי כמובן שהוא לא ייתן לי ללכת, והוא איכשהו קבע שאני יותר יעילה פה כי אין לנו איש טכני טוב חוץ ממני שאפשר לסמוך עליו. נהדר.

"סטאר אני לא מבינה משהו לא ברור בלקום אני כבר שעה קוראת לך ואת מתעלמת!" אמא שלי פרצה לחדר בעצבים ועל הדרך גם החזירה אותי למציאות העקומה שלי "טוב טוב" מילמלתי וקמתי על רגליי מתקדמת לארון, פתחתי אותו ולקחתי איזו חולצה שחורה, גינס תכלת בהיר עם קרעים בברכיים והוואנס השחורות שלי. סטנדרטי. שמתי לעצמי בתיק חולצה שחורה עם ציור של שמש בלבן עלייה כדי שאחר כך אוכל להחליף אם אני ארצה להחליף את החולצת בית ספר ומכנס קצר בצבע שחור, כמובן שדאגתי להתגלח אני לא יכולה להיראות כמו קוף שעיר ליד ליאור אם אני אגיע אליו לעבוד על למצוא את שי. רגע למה אכפת לי?
גיחכתי לעצמי ופניתי לאמבטייה, מצחצחת שיניים ומסתרקת, מטשטשת עם מייקאפ את העיגולים השחורים שיש מתחת לעיינים שלי ואת החצקון המעצבן שצמח לי על המצח וגורם לי להיראות כמו הודית שברחה מבית הכלא.
הסתכלתי במראה לשנייה, זה אמור להספיק. הסתכלתי למטבח וכרגיל אמא ואבא שלי יצאו, הכנתי לעצמי איזה סנדוויץ עם נוטלה ואחד אחר טוסט ועל הדרך חתכתי ירקות ופירות. אם שי הייתה פה היא בטח הייתה צורחת עלי 'איפה אני' וגם היא הייתה מוספיה איזה משהו בכיוון של 'תזיזי את התחת שלך לבחוץ עכשיו סטאר!' לגבי ההורים שלה, הם גרושים והם כרגע כל כך עסוקים בזה שהם חושבים שהבת שלהם ישנה אצל ההורה השני אבל הזמן אוזל ובשלב מסויים הם יעלו על זה.

באתי לצאת מהבית ולנעול אותו עד שניזכרתי שהמחשב שלי עדיין בחדר. נאנחתי ועליתי מהר לחדר שלי חוטפת אותו מהשידה שליד המיטה. כן כל ערב אני הולכת לישון באיזה שלוש בלילה כי אני מנסה לאתר את שי, וזה מתיש, מאוד.
ירדתי בחזרה למטה מתכוננת ללכת לתחנת האוטובוס שמתי אוזניות שמה על פול ווליום. העיינים שלי חצי עצומות ואני מסתמכת על הזיכרון של השרירים שלי מקווה שהם יזכרו גם את כל השלטים בדרך כדי שלא אתקל בהם, המשכתי ללכת ככה איזה שתי דקות עד שהרגתי יד נוגעת בכתפי עייני נפתחו במהירות ונכנסתי לפאניקה זהו הם באו לקחת גם אותי! הסתובבתי במהירות תופסת את היד של אותו הבנאדם וסובבתי אותה כשעייני נפלו על ליאור שיחררתי.
הוצאתי אוזנייה וישר התחלתי לצעוק עליו "אתה נורמאלי, הבהלת לי את החיים חשבתי שבאים לחטוף אותי!" אמרתי בעצבים "אני לא שפוי?! אני שעה צופר לך להיכנס שמתי את הרכב באדום לבן בואי מהר אין לי זמן או כוח למישטרה!"
אמר בעצבים משפשף מעט את היד "אבל אחלה של אחיזה" אמר מחייך מעט, גיחכתי ונכנסתי למושב לצד הנהג, הסתכלתי על ליאור רואה שלמרות שהזקן שלו מעט גדל ושנהיו לו שקיות מתחת לעיינים הוא עדיין חתיך שלא מהעולם הזה!
"אני יודע שאני חתיך, אבל את לא חייבת לבהות בי ככה!" אמר עדיין מרוכז בכביש "לא בהיתי, פשוט אתה נראה קצת עייף.." אמרתי מנסה להתחמק והוא נאנח משפשף את העיינים שלו "אני יודע אני לא רק צריך לדאוג לזה ששי נעלמה אלא גם לדניאל, הוא עובד על זה באמת 24/7 וככה גם מתן שניהם על המחשב כל הזמן ולא מתנתקים ממנו, אני אשכרה צריך לדאוג גם לשניהם.. מצאת משהו חדש?" שאל מתעניין "הצלחתי למצוא לדעתי את המסתור החדש מצאתי את זה אתמול באיזה ארבע בלילה לא הייתי בטוחה שאתה ער או כל אחד אחר אנחנו הולכים היום בערב לבצע ולסיים עם הכל אני כבר לא יכולה היא שם כל כך הרבה זמן ואני לא רוצה לדעת מה עבר עלייה" אמרתי דואגת ודמעה זלגה לה מבין עייני מחקתי אותה מהר לפני שליאור ישים לב ולמזלי הוא באמת לא הבחין כי הוא היה מרוכז מידי בנהיגה וגם כנראה עייף כל כך מה שמזכיר לי שזה סופר מסוכן שהוא נוהג עייף ככה, אני לא טיפוס שבוכה ליד אנשים יש לי בעיה שאני רואה את זה כחולשה, כולם אומרים לי שזה בסדר לבכות ואני יודעת שזה בסדר אבל פשוט אני לא מסוגלת..
הסתכלתי מחוץ לחלון והבנתי שאנחנו בחנייה של בית הספר הזזתי את החגורה ממני, פתחתי את הדלת ויצאתי.
"בואי אלי אנחנו נתגבר על זה אני מבטיח לך.." אמר לי וברגע שהגעתי אליו הוא נתן לי חיבוק מוחץ שהוציא ממני חיוך ונישק את קודקוד ראשי.