האחת שלי

75

התעוררתי כשאשר אני שוכבת על כל איזור המושב האחורי בתוך גיפ גדול.
התיישבתי על הכיסא מסתכלת קדימה רואה את ליאור יושב ונוהג כאשר השמש בשקיעה מקרינה על העור שלו גורמת לו להיראות מלאכי.
"בוקר טוב" אמר ואז גיחך, לא מסיר את מבטו מהכביש.
"בוקר..." מילמלתי ואז פיהקתי.
"איפה אנחנו?" שאלתי אחרי שהתעוררתי מעט.
"את כבר לא מזהה את הבית?" שאל וחייך לי חיוך קטן מבעד למראה, כאשר אני מחזירה לו אחד משלי.
הוא החזיר את מבטו לכביש "עוד חצי שעה נגיע לעיר, ומחר יתקיים המבצע" הודיע לי כבדרך אגב "אתה עדיין לא רוצה שאני אגיע נכון..." אמרתי מסתכלת על המושב שעליו התיישבתי "דבר ראשון תחגרי חגורת בטיחות! דבר שני לא. אני מצטער סטאר, אין מצב שאני נותן לך להסתכן ככה, הוא רוצה אותך, ואני לא הולך להביא לו אותך על מגש של כסף" אמר יותר רגוע הסתכלתי עליו וראיתי שהוא בעצמו לא חגור. בואנה. "איך אתה יכול להגיד לי להיות חגורה כשאתה בעצמך לא חגור!" אמרתי בכעס "כי אם לי יקרה משהו העולם ישמח, אם יקרה לך משהו בואי נגיד שהעולם יסבול" אמר במבט האדיש שלו שאני כל כך שונאת "דבר ראשון אני לא אשמח, אני אבכה, דבר שני העובדה שאתה לא חגור מסכנת את כל מי שברכב גם אותי וגם אותך, ברגע בלימה אתה יכול לעוף עלי ו... לא זוכרת הסבירו לנו משהו על זה שבגלל המהירות המשקל שלך נהיה גדול יותר או משהו בכיוון... בקיצור תיחגר!"
הוא צחק "טוב..טוב יחננה" אמר וחגר "היי!" אמרתי ונתתי לו מכה קטנה לכתף מנסה להקליל את האווירה "זה שעשו לנו איזה עשרים הרצאות השנה לא אומר שאני חננה, וזה שאתה לא היית בהן זאת בעייה שלך, ידע זה כוח!" אמרתי בהתחכמות והנפתי את שיערי בהתנשאות כאשר אני זורקת משפטי מפתח שכולם מכירים. הוא צחק בקול "ימתנשאת מבטיח!" אמר והמשיך לצחוק "סתום!" אמרתי.

"סוף סוף!!!" קראתי באושר כאשר ראיתי את הבית שלי באופק "מה כל כך נמאס לך ממני?" שאל נעלב בכאילו "קצת.." אמרתי ואז התחלתי להתפקע מצחוק. "את רעה!" אמר ממשיך לשחק את המשחק "סתם נו..." אמרתי וברגע שנעצרנו הוצאתי את החגורה שלי מהמושב האחורי ועברתי לכיסא מקדימה "תודה... על הכל" אמרתי ווהתיישבתי עליו כשכל רגל שלי היא בשני צידיו ושמתי את ידי על עורפו. הוא היה מעט מופתע מהמהלך שלי אבל הגיב מייד. הוא שם את ידייו על מותניי וקירב אותי אליו אפילו יותר. הוא ניסה לנשק אותי אבל התחמקתי "מזה למה את מתחמקת?" שאל בעצבים התחפרתי בחזה שלו ועניתי "אני קמתי פה משינה להזכירך אני חייבת לצחצח שיניים.." הייתי קצת מובכת מקווה שאין לי ריח של גרביל מת בפה "אויש זה לא מפריע לי!" אמר מנסה לשכנע אותי כאשר הוא מלטף את גבי "לי זה מפריע.. מבטיחה לפצות!" אמרתי והתיישרתי לפניו בשתי מילים האחרונות ואז חזרתי לחבק אותו,מרגישה בטוחה בין ידיו. "כדאי לך..." אמר כאשר הוא מחזק את אחיזתו בי.
וככה שנינו ברכב אחד על השני פשוט מתחבקים.
עד ששמענו דפיקות על החלון פתחתי את עייני וכך גם ליאור רואים את אמא שלי ואבא שלי מסתכלים עלינו. אוי ואבוי. שנינו קפאנו ולא ידענו בדיוק מה לעשות. ליאור הראשון שהגיב והזיז אותי ממנו למושב לצידו ויצא מהרכב, נעמד ליד ההורים שלי. בחיים שלי לא חשבתי שככה תהיה ההיכרות של ליאור עם ההורים שלי, זה כל כך מביך!
יצאתי גם אני מהרכב מהצד השני כשהגעתי ראיתי את אבי לוחץ לו יד מנסה להיראות מאיים. אבא אין לך מושג.
"מזה איפה כל שאר החבורה?" שאל וישר נזכרתי בשקר של שי.

"תודה תודה מבטיחה שהיא תהנה להתראות!" אמרה לטלפון בפעם האחרונה והסתכלה עלי "יאללה תזיזי תתחת שלך מפה את וליאור הולכים!" אמרה בהתלהבות ואז הוסיפה, "רק אל תשכחי שאת עם כל החבורה גם" הוסיפה כבדרך אגב, מה "מה! את שיקרת לאבא שלי?!" שאלתי אותה בצעקה מוועתת "לא בדיוק יש בזה קצת אמת ליאור באמת יוצא איתך פשוט אנחנו לא"
ידעתי שזה ידפוק אותי....
ישר התערבתי לא רוצה שיגלו את האמת "כולם בחרו להישאר, לי ולליאור לא היה כוח יותר אז בחרנו ללכת, גם ככה יצאנו בשני רכבים, אז ככה יצא שליאור הסיע אותי לבית.." אמרתי מנסה לשכנע. קשה לפספס שהם לא קונים את זה "סטאר!" הוא אמר קצת עצבני. אופס. "מהההה זה נכון..." אמרתי דובקת בשקר שלי . "סבבה איפה שי?" אבא שלי שאל בעצבים. הוא לא יודע.. ועדיף שגם לא יידע.
"היא עדיין שם. אתה לא מקשיב לי.." אמרתי מפילה עליו את האשמה, או לפחות מנסה.
"אני לא שואל אותך אני שואל אותו" אמר מסתכל על ליאור. שיט אני מקווה שהוא הבין.
"כן לואי, שי,מארק ותאיר בחרו להישאר שם, איזה משוגעים אני לא מבין איך לא נמאס להם מגל החום שיש שם, ובריכה זה נחמד והכל אבל יש גם גבול לכמה.."
אמר בנימה הרבה יותר רגועה משלי והמשיך "סטאר אני מבין שאת ככה בגלל שאת קצת מובכת ומבוהלת אבל זה היה חיבוק.. הכל בסדר.." אמר מספיק בקול כדי שההורים שלי ישמעו וגיחך מחבק אותי מהצד ומרגיע אותי. הבנתי שהוא אמר את זה כדי להוריד את הספקות של ההורים שלי.

"טוב אנחנו נשמח להכיר אותך ליאור" אמא שלי אמרה "אתה יודע נשמח לדעת מה אתה לומד, איפה איפה ההורים עובדים ושהכל טוב.." אמרה. ברצינות אמא?!
"בטח אני אבוא בשמחה!" אמר בחיוך "אז נדבר סטאר" אמר ונתן לי נשיקה ללחי והסתובב לרכב שלו.
הוא נכנס לתא הנהג ואני הסתכלתי עליו נעלם מהאופק. מרגישה ריקנות ואת חוסרו של ליאור לצידי..
"גברת צעירה אנחנו ההורים שלך ולך יש הרבה הסברים לגבי הבחור! אני רוצה שתמצאי לעצמך גבר לא איזה ערס כיתה יב בלי עתיד! אני מבינה שהוא מה שאתן בדור הצעיר קוראות לו 'חתיך' אבל אל תתני לעצמך להתבלבל כי הוא יעזוב ואת תקבלי משהו טוב יותר,וחוץ מזה למה הוא מוכר לי.." אמרה ושוב נושא העתיד שלי וגם כן ההורים שלי פגשו אותו בנסיבות לא כל כך טובות די בתחילת שנה מקווה מאוד שהם שכחו...
"הוא לא ערס, והוא בחור נחמד מאוד, מוכשר וכן הוא 'חתיך' שמסב לי אושר, ואתם לא תרחיקו אותו ממני אז תתרחקו ממנו, הוא בחור טוב. תתנו לו הזדמנות!"
אמרתי את הכל בעצבים והמשכתי ללכת עד לכניסה לבית כאשר הם הולכים מאחוריי בשקט ואז נזכרתי שיש לי עוד מה להגיד להם "ומה פתאום נזכרתם בעצם קיומי עד לפני חודש אתה היית בעבודה המסריחה שלך עד איזה אחת עשרה בלילה ואת.. אין לי בכלל מילים!" אמרתי ונכנסתי לתוך הבית בעצבים.

כן הייתי תוקפנית, הייתי אגרסיבית אבל הם לא יכולים ביום אחד בהיר לחזור לי לחיים ולצפות שהכל יהיה דבש ושאני אקבל אותם בזרועות פתוחות ואשתף אותם בכל פרט ופרט בחיים שלי. קוראים לעצמם 'ההורים שלי' עלאכ, הייתי צריכה להגיד גם את זה, אבל עכשיו זה כבר איבד את הרגע, אם אני אבוא עכשיו זה סתם כאילו אני הולכת וחוזרת...

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
כן אני יודעת מוציאה פרקים באיחור אבל זה קשה לחשוב על רעיונות של המשך או בכללי לתת מעצמי אשכרה זמן כמובן שאני בחיים לא אוותר עליכן ואני לא מתכוונת 'להקפיא' את הסיפור או משהו כי אני יודעת שזה מבאס טילים ואני יותר מידי אוהבת אתכן בשביל זה אז בכל מקרה סורי ושבוע כיפיייי💜💜💜💜💜💜