האחת שלי

64

"מארק!!!! אני אהרוג אותך" צעקתי עליו הוא צחק והחל לרוץ ברחבי בית הספר, לצערי אני בטטה והוא בכושר אז נכנעתי וחיכיתי שהוא יבוא אלי. הספקתי כבר להכיר את לואי ומאי ונהפכנו ממש לחבורה גדולה, לואי ומאי נמצאים בכיתה המקבילה ומארק הצטרף אל הכיתה השלישית בשכבה, כבר שבוע שלא ראיתי או שמעתי מליאור הראתי לשי את ההודעה שקיבלתי מליאור והיא הכריחה אותי להיכנס ולא לענות או במילים אחרות לסנן כשהוא מודע לזה, בהודעה היה כתוב על כמה שהוא מצטער ושהוא רוצה לדבר איתי והוא לא יוותר כל כך מהר וחרא כזה, כן בטח.

הצילצול שמבשר על תחילת השיעור צילצל מה שגרם למארק להתקרב כי הוא כנראה חשב שאני וויתרתי ובאותו הרגע דחפתי אותו על ילדה ראנדומלית שאף אחת מאיתנו לא מכירה הוא התנצל בפניה וצעק לכיווני "אני אהרוג אותך! חכי חכי"
מארק ניסה לדבר איתה אבל ראו שהיא ממהרת, התיישבנו במקום והמורה התחילה לחפור על משהו במתמטיקה
אני ושי התיישבנו אחת ליד השנייה והעברנו פתקים כל השיעור על כך שכל הכיתה ישנה על השולחנות והמורה מלמדת את עצמה.
עד שהדלת נפתחה, כולם התעוררו והרימו את עייניהם לכיוון הדלת נואשים לראות משהו קורה כולל אותי ואת שי, מי שעמד שם היה לא אחר מאשר ליאור.

כל הגוף שלי נידרך הלב שלי האיץ והכל לפתע זז כל כך לאט כאילו בסלואו מושיין (הילוך איטי Slow Motion).
הוא בא להתקדם אבל המורה עצרה בעדו "מה פשר האיחור הזה? שלא לדבר על החיסור האין סופי שלך?!" נזפה בו "איילת כפרע עלייך שחררי" אמר לה כשאין לו כוח "תיגש אלי בסוף השיעור" דרשה ממנו ונתנה לו ללכת לשבת.
הוא החל להתקדם לאיזור המקום שלי ושל שי, הוא דפק לשי מבט שתקום אבל היא סירבה. כל הכיתה הייתה בשוק.
"שי טוסי לי מהעיינים" שי באה לענות אבל אני עניתי במקומה "לא ליאור, שי לא 'תטוס' לך מהעיניים והיא לא זזה מפה אם היא עוברת אני עוברת איתה" קבעתי עובדה ברוגע הוא הסתכל עלי בזעם "למה את תמיד חייבת להפוך את הכל לסצנה אע? גם כשמנסים לדבר איתך אי אפשר" את החלק הראשון הוא צעק ואז בחלק השני הוא לחשב באכזבה ויצא מהכיתה, הייתי בהלם וכך כל הכיתה והמורה שי נגעה לי בכתף והעירה אותי מההלם היא הינהנה לכיווני לבדוק אם הכל בסדר והינהנתי בחזרה.
כל מה שרציתי היה רק לצאת ולבכות.
הצילצול שמבשר על סיום השיעור צילצל, התחלתי לארוז את הדברים שלי מהר לתיק וכך גם שי עשתה יצאנו מהכיתה במהירות ויצאנו לחצר.
היא נתנה לי חיבוק "כל החבורה מתקרבת.." לחשה לי שי והתנתקנו מהחיבוק והעלתי חיוך צבוע על פני,
לואי התקרב אלי וחיבק אותי מהמותניים מאחור חייכתי וציחקקתי "לא ידעתי שכל כך התגעגעת אלי" אמרתי לו "ברור שאני אתגעגע אלייךךךך הייתי צריך להיות תקוע עם מאי כל הזמן הזה! יש לך מושג איזו חופרת היא"
"הייי! אני ממש פה אתה יודע אני שומעת כל מה שאתה אומר!" צעקה עליו והורידה לו כאפה לעורף "אח, זה כאב בהמה! ואת אמורה לשמוע את זה!"
היא גילגלה את עייניה מזווית עייני יכולתי לראות את מארק מתקרב לשי מאחור ומבהיל אותה, היא צרחה והורידה לו אגרוף אוטומטית "אחחח מאיפה הבאת את זה?!" אמר לה "זה הגיע לך יתחת!" אמרה לו "טוב למה אנחנו עומדים פה כמו חבורת אהבלים בואו נלך לקפיטריה לאכול אני רוצה לקנות פיצה!" אמר מארק, שמן..
הלכנו ביחד עד לקפיטריה עושים צחוקים וכשהגענו כולם נעצו בנו מבטים או יותר נכון בי.
קיוויתי שהשאר לא ישימו לב אבל הם לא מפגרים "תגידו למה כולם מסתכלים עלינו מוזר" מאי אמרה בשקט כולם נתנו מבט של אין לי מושג כך גם אני ושי למרות שידענו שזה בגלל ה'תקרית' עם ליאור ממקודם והמשכנו להתקדם.
מארק קנה את הפיצה שלו ויצאנו מהקפיטריה חזרנו לבחוץ, התיישבנו מתחת לעץ ראנדומאלי, הוא לא היה גדול אבל הוא סיפק לנו צל.
המשכנו לדבר ולצחוק עד שמשהו החליט לטפס על הרגל שלי. נבהלתי מאוד והסתכלתי עלייה וראיתי עכביש ענק!!!! קפצתי ממקומי בבהלה כשאני צועקת 'עכביש! עכביש ענק!!' כולם קפצו גם הם מהצרחות שלי ואני די בטוחה שכל מי שהיה בחצר שמע אותי.

העכביש עף ממני וכולם חיפשו איפה הוא מארק לפתע אמר "תגידי את אמיתית זה העכביש? הוא יותר קטן מנמלה יש לו סתם רגליים ארוכות" הסתכלתי עליו שוב והייתי מזועזעת הוא הרים את העכביש בידו והתקרב אלי "אל תיגע בי!!!" צרחתי וזרקתי עליו כל מה שהיה לי בהישג יד ענפים, עלים, אנשים... "טוב די די" לואי אמר ברצינות למארק והוא נאנח ושיחרר אותו. כולם חזרו לשבת חוץ ממני שעמדתי "מה את אמיתית תשבי?" מארק אמר "אני לא יושבת על האדמה הזאת שוב אני לא מעוניינת שיקפוץ עלי עוד חרק!" הוא גיגל את עיניו ונאנח "את רוצה לשבת עלי?" שאל "איו מצב אתה נגעת בו אני לא נוגעת בך אפילו עם מקל עד שאתה לא שוטף ידיים!"
אמרתי בגועל. כן יש לי פובייה רצינית מעכבישים איך שהרגליים שלהם זזות פשוט מזעזעת אותי.
"בואי תשבי עלי" אמר לואי. הוא ישב ישיבה מזרחית אז התיישבתי עליו.
"עכשיו את מוכנה להסביר מאיפה הפחד הזה מעכבישים?" מאי שאלה "היא ככה מאז שאני זוכרת או- אוי" שי התחילה להסביר לה, בהתחלה לא הבנתי מה קרה לה עד שהסתכלתי למעלה וראיתי את ליאור בפרצוף כועס נעמד מעלי ומעל לואי שעליו ישבתי.
"את עוברת ממני אליו? כל כך מהר? לא חשבתי שאת כזאת" הוא אמר מאוכזב והלך במהירות.
למה הוא אידיוט?!
הסתכלתי לכיוון שי והיא ישר צעקה עלי "לכי אליו עכשיו!"
קמתי במהירות מלואי וראיתי את ליאור בא לצאת מהשער נגעתי בכתפו והוא נרתע ממני בגועל "תפסיק להתנהג כמו ילד קטן ותן להסביר לך!" כעסתי מאוד, הוא העיף את ידי ממנו ויצא מהשער "יודע מה כשתרצה לדבר תבוא אני לא ארדוף אחרייך ככה!" צעקתי עליו בעצבים הלכתי ישירות לשירותים של בית הספר הוצאתי את הטלפון מהכיס האחורי של המכנס שלי ושלחתי הודעה לשי 'בואי לבד לשירותים של הבנות שכבת ז' ' ראיתי שני ווים כחולים וחיכיתי שהיא תגיע.
דמעות זולגות מעיני בלי מעצור שמעתי את דלת השירותים נפתחת וישר הרגשתי חיבוק חזק וריח של וניל וידעתי שזאת שי.
הסתובבתי אלייה ונפלתי עלייה בחוסר כוחות ובכאב היא החזיקה בי חזק והתיישבה איתי בעדינות על הריצפה, בכיתי חזק הרגשתי אץ הלב שלי נקרע.
משהי מכיתה ז נכנסה לשירותים ובאותו הרגע שראתה את הנעשה יצאה מהשירותים במהירות.
"זה בסדר, הכל יהיה טוב, הוא יבין שהוא אידיוט" אמרה לי בטון מעודד.
ככה ישבנו דקות ארוכות והברזנו מהשיעורים האחרונים מודעות לעובדה שהתיקים שלנו בכיתה והמורים יידעו שאנחנו בבית הספר מבריזות.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

שמעתם שאביצי מת אני רציתי לבכות הוא היה אדיר מבחינתי הוא היה די ג'יי מדהים!!
טוב בכל מקרה אני לא אבאס (או שלא.. ) אני מקווה שנהנתן מהפרק ושבת שלום💜💜💜