עשיתי את צרכיי ורק עכשיו גיליתי שאני במחזור ועכשיו זה על אמת "פאקקק עד לאן אני יכולה להידרדר?" שאלתי את עצמי בקול וישר הדלת ניפתחה כיסיתי את עצמי עד כמה שיכולתי "צאאאאא!!!" צעקתי מבועתת הוא גיחך ויצא חיכיתי כמה דקות חושבת מה לעשות נייר לא יחזיק יותר מעשר דקות בואו נהיה כנים "אמ... תגיד יש מצב אתה מביא לי תחבושת?" שאלתי /ביקשתי תוך פחות משתי דקות נזרקה אלי שקית גדולה שמלאה בכל הדברים שקשורים למחזור אוקי זה קצת מוזר ואפילו מטריד מאיפה הוא השיג את זה כל כך מהר מה יש לו פה סופר פארם משלו? לא משנה.
התחלתי לארגן את עצמי ויצאתי בניסיון קשה כאשר אני נופלת על כמעט כל דבר בדרכי. "תודה". אמרתי נעזרת בו ומסתכלת על הריצפה מעט מובכת מהסיטואציה בכל זאת לא בכל יום את מבקשת מפסיכופת תחבושת ונעזרת בו לעמוד. "בואי" אמר ובתוך שנייה הועפתי באוויר ודפקתי צרחה כי פשוט לא ציפיתי לזה " תירגעי אני לא הולך להרוג אותך... עדיין" אמר את המיחה האחרונה בלחש "מה..מ..ה..מה ז..את א..או.מרת עדיין?" אמרתי מגמגמת את הכל חוץ מהמילה האחרונה שיש לציין שאותה צעקתי.
הוא התעלם ממני ופה כבר התחלתי ממש לפחד ברמה של לרעוד ואני בטוחה שהוא הרגיש את זה "אני רוצה ללכת לבית איך הגעתי לפה בבקשה תן לי ללכת לבית" התחלתי לבכות לחזה שלו מתחננת שישחרר אותי הוא נאנח והתיישב על הספה וחיבק אותי ככה עשר דקות עד שהוא פצה את פיו "אני לא יכול אני.. אני מצטער" הוא כמעט בלע את המילה האחרונה והבנתי שקשה לו להגיד את זה "זה בסדר לעולם יהיה מכוערת אחת פחות ויהיה לו יותר קל להיות בחלל בכל זאת דבה כמוני יכולה להפיל אותו אחרי קפיצה אחת" התחלתי לצחוק איתו הוא הרים את פני ועיני פגשו בעיניו כאשר עיני עדיין דמעו. " את לא מכוערת ואת לא שמנה את סתם משלה את עצמך אחד הדברים שבנות עושות זה להאכיל את עצמן בסרטים שהן מכוערות ושמנות למרות שהן לא ואת אני מתחייב להגיד לך את אחת היפות שראיתי" אמר לי ולא ידעתי איך להגיב אז פשוט נתתי לו חיבוק "תודה" אמרתי כאשר אני יושבת עליו "תגידי את רעבה?" שאל אותי "אני אשמח" אמרתי מהר בלי לחשוב שיט הייתי צריכה לחתוך מכאן לישון "יש רק בעיה קטנה השפית לא כאן כי עכשיו איזה אחד בלילה" אמר באגביות "אז בוא ונכין אוכל" עניתי כברור מאיליו"אתה לא הכנת אף פעם אוכל נכון?" שאלתי את עצמי יוצר מאשר את אותו והוא הינהן עם חיוך מובך של ילד שניתפס שלקח עוגייה בלי רשות "קדימה בוא אני לא אצליח לעשות את זה לבד" אמרתי מזרזת אותו הוא עזר לי להגיע אל המטבח "אוקי אז איך עושים את זה?" שאלתי את עצמי מסיבה פשוטה ביותר. לעמוד זאת לא אופצייה. "ככה" ענה כשהו מחזיק אותי ממותני אומיגד השפלתי את מבטי מובכת לגמרי מהסיטואציה "זה.ז.ה בסדר" עניתי מהר "את מתנהגת כאילו את איזה שומרת נגיעה או משהו תירגעי אני בטוח שהחבר בבית יסלח" אין לי חבר חשבתי על התשובה "מה זאת אומרת אין לך חבר מה את מנסה לעבוד עלי אין מצב שלא ניסה לפחות אחד להתחיל איתך" הנדתי את ראשי לשלילה "רגע את בתולה" הוא שאל עם תיקווה בקולו רציני אחי? "זה לא נושא השיחה איתך אני לא מכירה אותך מספיק כדי לדבר איתך על זה פלוס אתה די סיממת אותי וחטפת אותי ממשוגע אני חושבת ש-" עוד לא הספקתי לסיים והוא כבר קטע אותי " את כן אני לא מאמין" עזב אותי ובתוך רגע הייתי על הריצפה הוא גיחך וברגע שקלט אותי על הריצפה הוא הרים אותי באוויר והתחיל חהקפיץ אותי באוויר ולצעוק כמו משוגע "בתולה בתולה" יופי שכל השומרים האידיוטים והמטרידים שלו ישמעו "אידיוט תוריד אותי עכשיו ותפסיק לצעוק את זה "רגע את אי פעם התנשקת "כמו מקודם זה לא נושא לש-" "את פשוט בנאדם נדיררררר" הוא צעק והקפיץ אותי יותר גבוהה באוויר לאן הכנסתי את עצמי? אני פשוט דפוקה זה כישרון כזה. הייתי צריכה לעבוד עליו וזהו.
YOU ARE READING
האחת שלי
Romanceהוא עקשן היא עקשנית הוא פושע והיא ילדה שנמצאת רוב חייה בספרים מה קורה כששניהם יפגשו
