האחת שלי

58

קמתי והתיישבתי מיוזעת על המיטה.
הסתכלתי מסביבי וראיתי שאני לא בחדר ההוא, שמעתי משהו מצפצף בקצב קבוע והרגשתי את ראשי פועם וכואב עצמתי את עייני, הורדתי את ראשי והחזקתי אותו עם ידי מגלה שהוא עטוף בתחבושת.
אנחנת כאב נפלטה מפי אבל בחרתי לקום, אני חייבת לקום.
הורדתי את רגלי מהמיטה מנסה להכריח את עצמי לקום שלוש, שתיים, אחת ספרתי לעצמי וקמתי כשהגעתי לאחת.
הוצאתי אוויר בחדות והרגשתי את הקור של הריצפה נוגע ברגלי, התחלתי ללכת לכיוון הדלת החזקתי בידית הורדתי אותה ומשכתי את הדלת כך שתיפתח והיא נפתחה.

יצאתי מהדלת למסדרון ארוך,והתחלתי ללכת בו בלי ידיעה לאן,פשוט סומכת על תחושת הבטן שלי ועל הרגליים שלי.
בשלב מסויים הגעתי למדרגות והתחלתי לרדת בהן לאט לאט ובזהירות מנסה שלא ליפול אבל איך לא במדרגה האחרונה נפלתי ופלטתי שלל קללות, מקללת את המדרגה הארורה על עצם קיומה.

שמעתי ריצה לכיווני רואה שומר עם נשק מכוון אלי ברגע שקלט אותי עיניו נפקחו בתדהמה, הוא החזיר את הנשק לנרתיק ולחץ על אוזונו תוך כדי שהוא מילמל משהו שלא שמעתי,הסתכלתי עליו מעט מבולבלת וניסיתי לקום אך לא הצלחתי, הוא קלט זאת והושיט את ידו אלי בכדי לעזור לי.
הסתכלתי על ידו במעט הססנות ולבסוף נעזרתי בה, סובבתי את הקרסול מרגישה שהיא מעט כואבת אבל זה לא משהו רציני מילמלתי תודה ובאתי להמשיך ללכת אך הוא מנע ממני "בואי תשבי על המדרגה,את בוודאי עייפה" הוא הציע, הנדתי את ראשי לשלילה מתכוונת להמשיך ללכת "בבקשה ממך" הוא מעט התחנן למי הוא עובד בכלל ולמה הוא כל כך נחמד "מי אתה ואיפה אני?" שאלתי חושדת "קוראים לי לאון ואני עובד אצל ליאור ואת כרגע באחד מהבתים הסודיים שלו" אמר לי סרקתי את הבית והמקום היה נראה מעט כמו צימר חמים, הוא כולו היה עשוי מעץ.
הינהנתי אל השומר החביב אבל עדיין לא בוטחת בו עד הסוף, אחרי דנקן יהיה לי הרבה יותר קשה לבטוח בשומרים כאן. התיישבתי על המדרגה ועצמתי את עייני כאשר אני שוב משעינה את ראשי על ידי.
"אני אסתדר מכאן לאון" שמעתי את קולו של ליאור מעלי "הי איך את?"הוא שאל והתיישב לידי.
הרמתי את מבטי אליו סורקת את פניו. "הייתי פה כל הזמן הזה ישנתי בחדר ההוא כל הזמן?"שאלתי מנסה להבין האם החדר הלבן ההוא היה רק סיוט. "כן למה?" שאל "סתם" לא רציתי להרחיב וגם לא היה לי כוח. הטא התיישב ליידי והכניס אותי לתוך החיבוק החם שלו בהתחלה קצת נבהלתי כי לא הייתי מוכנה לכך אבל מיד התחפרתי יותר בחזה שלו ונהנתי מהחום שהוא הקרין, הרגשתי נשיקה חמה על המצח שלי והפעולה הפשוטה הזאת גרמה לי להרגיש חמימות ששוטפת אותי.
"אני שמח שאת בסדר" לחש לי.
ישבנו ככה מחובקים למשך כמה דקות עד שהוא הפסיק את החיבוק והרגשתי את הקור שוב עוטף אותי.
"בואי נחזור למיטה את צריכה מעט מנוחה" הינהנתי אליו והוא כמו לאון הושיט את ידו אלי בכדי לעזור לי לקום.
נתמכתי בה וקמתי בצורה מעט כושלת בעקבות המכה בקרסול שעדיין כואבת הסתכלתי על פניו רואה אותו מעט מעקם את פניו ולפני שהבנתי מה קורה הוא הרים אותי בסגנון כלה.
צרחת בהלה נפלטה מפי והוא החל לצחוק מעלה אותי ביחד איתו ללמעלה.
הגענו לחדר והוא פתח אותו בבעיטה קלה מניח אותי בחזרה על המיטה.
"תקשיבי אני חייב לזוז יש המון בלאגן אני ממש מצטער" אמר לי.
"אני אהיה בסדר" עניתי וגלגלתי את עייני בחיוך. הוא גיחך, הניח נשיקה קצרה על שפתיי ויצא. הסתכלתי על כל החדר בשיעמום ובשלב מסויים התחלתי לבהות בקיר.
מה אני עושה פה? החיים שלי באמת הסתבכו מאז שנקשרתי לליאור לראשונה ונזכרתי בחלום שגם שם הירהרתי בזה אני באמת אוהבת אותו אבל זה בכלל שווה את כל מה שאני עוברת,כל הסבל שאותו לא רק אני סובלת אלא כל מי שמסביבי.
ההורים שלי היו הראשונים ואחר כך הבית ספר. אויש שכחתי בכלל את הילדה שאמרתי לה להסתתר, טוב אני די בטוחה שהיא יצאה כבר...
זה באמת שווה את הסבל שאנשים עוברים בגללי ומה עם שי אני כבר לא בקשר איתה. ממש נטשתי אותה בגלל כל מה שאני עוברת כאשר היא לא מודעת לאפילו רבע מזה.
התחלתי לבכות בבכי חרישי. נותנת לדמעות לזלוג להן על פני יודעת שאין טעם שאני אנגב אותן כי שביל הדמעות יחזור שוב.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אז הוצאתי עוד פרק אני יודעת שהפרקים לא ארוכים ואני ממש מתנצלת אני עמוסה ממש ורק אתמול חזרתי באיזה שתיים בלילה לבית (בכל זאת פורים)
אני מקווה שנהנתן מהפרק ואני ממש אשתדל להוציא יותר פרקים או לפחות לנסות להאריך אותם אז שבת שלום ומקווה שנתראה בקרוב❣❣