האחת שלי

55

רעש טעינת האקדח.
סובבתי בעדינות ולאט את ראשי לצד מקווה שדמיינתי את זה. אך כאשר הזזתי את ראשי ראיתי את היד של דנקן עם האקדח מכוון אל ראשי ומזוויות עיני ראיתי את תמיר מעולף בצד כאשר דם זולג מראשו בעקבות מכה רצינית שחטף.
הסתכלתי על כל שאר הכיתה וראיתי את כולם מפוחדים וחוששים לחלק מהילדים היו דמעות בעינים אבל אם יש דבר אחד שלמדתי במהלך הזמן שלי עם ליאור זה להישאר רגוע במצבים כאלה.
"עכשיו את תקשיבי טוב טוב את שמה את הדבר הזה עלייך ולא מורידה אותו במידה ותורידי את תחטפי על כך במלוא המשמעות." אמר בנימה קטלנית והמשיך "חבל את ילדה כל כך נחמדה אני לא מבין איך הסתבכת ככה, במצב אחר יש מצב שהיינו חברים טובים"
גילגלתי את עיניי בנוגע להיערה האחרונה ממש רק אנחנו,והדבר הבא שקיבלתי זאת כאפה לפנים שלי על הדבר הזה. "בפעם הבאה אני לא אהיה כזה נחמד" ענה בציניות ברורה. לא בכיתי למרות ששרף לי מאוד.
לא בכיתי כי ידעתי שאם אעשה זאת הוא ידע שהוא שהוא הצליח לשבור אותי ואני חא אתן לו את תחטשת הסיפוק הזאת.
הוא הגיש לי את המכשיר המזורגג ולקחתי אותי ממנו בעדינות באתי לשים בכיס האחורי של המכנס אבל הוא טיקטק בלשונו כאילו אומר לא. הסתכלתי עליו במבט שואל והוא נאנח והושיט לי את ידו בכדי שאביא לו את המכשיר בחזרה.
החזרתי לו את המכשיר והוא דפק מבט לאחד השומרים, תוך שניות השומר תפס אותי והצמיד אותי אליו בכדי לשתק אותי ניסיתי להשתמש באחת הטכניקות שליאור לימד אותי אבל זה היה מאוחר מידי כי הבחור ישר קלט אותי ונעל את האחיזה שלו עלי "תשחרר אותי עכשיו, אין לך מושג עם מי אתה מתעסק" צעקתי נאבקת דנקן גיחך "דווקא יש לי" הוא התקרב אלי והחל להרים מעט את חולצתי עד לקו החזייה, הרגשתי מושפלת וחסרת אונים כל המבטים של הילדים מהכיתה שלי, של המורה שלי ושל השומרים היו על הבטן המכוערת שלי.
התחלתי להתנשף מהר מנסה להירגע אך זה רק הלחיץ אותי יותר ויותר, לא מבינה מה הוא רוצה "אוי תרגעי אני לא עומד לגעת בך אני רק מדביק לך את המכשיר" אפשר להגיד שזה לא הרגיע אותי בכלל ניסיתי עוד הפעם לקפוץ ולבעוט בכדי להשתחרר והפעם הצלחתי. רצתי לכיוון התיק שלי פתחתי את התיק והכנסתי את ידי במהירות שיא, הרגשתי במתכת הקרה בידי ובאותו הרגע ידיו של דנקן נכרחו סביבי ומשכו אותי לזרועותיו הרחק מהתיק.
הסתובבתי אליו בחדות מצמידה את האקדח ללב שלו,הוא הרים את ידיו כחף מפשע, חף מפשע בתחת שלי "תתרחק ממני עכשיו!" צרחתי עליו הולכת לאחור לאט לאט הוא סימן משהו בעיניו וישר הסתובבתי רואה את אחת הגורילות מתקרבות אלי דפקתי ריצה לכיוון הגורילה, הוא בהתחלה לא הבין מה אני רוצה ופתח את ידיו כדי לתפוס אותי, אבל מה שהוא לא ידע זה שמהמהירות שצברתי טיפסתי על כתפו ונתתי לו מכה עם האקדח בראש וככל שהם גדולים יותר ככה הם נופלים חזק יותר, פשוט כמו שק תפוחי אדמה הבנאדם נפל קדימה, ירדתי ממנו במהירות ומסתובבת בכדי לשמוע את הקול הדוחה של דנקן "פשיי מרשים אבל ההצגה נגמרה" הוא אמר מתקרב אלי עם האקדח מכוון לראשי כאשר אני מכוונת אליו את האקדח שלי,אך בכל זאת הוא לא נרתע והמשיך להתקדם, ברגע שהוא היה מספיק קרוב נתתי בעיטה ליד שלו מה שגרם לו לפלוט כדור על אחד התלמידים ולאקדח לעוף מבין ידיו לפינת הכיתה.
צרחות כאב החלו להישמע מהתלמיד ובמקביל צרחות של בהלה משאר התלמידי והמורה.
הסתכלתי לשנייה לצד וראיתי את תומר מתחיל לקום ולהתאושש, הוא ישר קלט את המצב והתפקס על עצמו בתוך שניות.
החזרתי את עיני לדנקן האידיוט שהיה כל כל מרוכז בסיטואציה שלא שם לב וכך גם שלושת השומרים האחרים "את באמת חושבת שיש לך סיכוי מולי, מולנו?" שאל משועשע אך הבעת פני נשארה קפואה הסתכלתי מזווית עיני על שומר שמגיע מאחורי ומקדימה אלי מלפני דנקן יש עוד שני שומרים, האווירה הייתה מתוחה וכל אחד פחד לעשות תנועה לא נכונה שתגרום לכך שיפסיד.
מאחורי דנקן החל לקום תומר בשקט מנסה להתקרב אליו מבלי שיבחין בו, השומר מאחורי החל לרוץ אלי, ברגע שהיה מספיק קרוב זזתי לצד ושמתי לו רגל אותו השומר האידיוט נפל על שני השומרים המפגרים האחרים, באותו הרגע תומר התנפל על דנקן בידיים חשופות מנסה לחנוק אותו ביינתים שדנקן מנסה להתהפך בכדי שהוא יהפוך להיות החונק ולשאוף אוויר.
"תלחצי על המחק של העט עיפרון שעל השולחן שלי בצבע השחור" הסתכלתי לשולחן שלו ואכן נח שם עט עיפרון שחור רצתי אליו ולחצתי על המחק מה שגרם פשוט לחוד לצאת עוד קצת כמו כל עט עיפרון רגיל "מה אתה רציני זה סתם עט עיפרון רגיל!" צעקתי אליו "תלחצי פ.." הוא לא הספיק לסיים את המשפט ודנקן והוא התהפכו, עכשיו דנקן הוא החונק בינתיים שתומר נאבק בו ומנסה בכל כוחו להתהפך.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
שבת שלום מקווה שנהנתם מהפרק❣❣