האחת שלי

62

התיישבנו ליד הגדר של בית הספר מסתכלות על הילדים עוברים להם בחוץ.
"אם אנחנו הולכות לבהות בילדים פשוט תגידי לי ואני אלך" אמרה בזמן שבהיתי יותר מידי בכל התלמידים וניסתה שאתחיל לדבר.
"אני רוצה להתנצל שנטשתי אותך ואני מצטערת שלא הודעתי כלום ופשוט נעלמתי את רוצה גם לספר לי מה קרה לך באותו היום?"
היא לקחה נשימה עמוקה והחזירה את מבטה אל הילדים שהולכים להם ולפעמים מסתכלים עלינו מוזר.
"אני באמת כעסתי שלא טרחת אפילו לשלוח לי הודעה שאת בסדר ואגב הגיעה אלי אפילו המשטרה לפתח הבית כי חשבו שאני 'מסתירה' אותך אצלי אבל זאת לא הסיבה היחידה שהעפתי אותך מהבית שלי באותו היום"
היא לקחה נשימה חדה שוב, עצמה את עינייה ופלטה את זה מהר "ההורים שלי מתגרשים וכל הבית היה הפוך מדברים שעפו בבית באותו היום"
ההיתי בשוק ההורים שלה תמיד היו זוג מדהים ותמיד אהבו ראיתי בהם כמודל לחיקוי ואני יודעת שכך גם שי.
"מה קרה?!" תקפתי מהר מידי וברגע שהבנתי את זה התנצלתי
"זה בסדר גם אני הייתי בשוק במסתבר אבא שלי בגד באמא שלי למשך חודש וחצי עם משהי מהעבודה שלו,אמא שלי אפילו הכירה אותה" היא נשכה את שפתייה וראיתי שהיא מתה לבכות אבל היא מתאפקת שלא.
חיבקתי אותה והיא התחילה לבכות על כתפי, הצילצול הרועם שמודיע על הזמן להיכנס לכיתות נשמע ברחבי בית הספר אך נשארתי איתה. קודם כל שהיא תרגיש טוב, אחר כך הלימודים.
"בואי אני אהיה בסדר שלא נבריז" היא אמרה וניסתה לקום עצרתי אותה בכך שתפסתי בשתי כתפייה והחזרתי אותה למקום בו ישבה והסתכלתי לתוך עייניה "תקשיבי בואי נבריז השעה הזאת הכל בסדר מותר פעם אחת, תירגעי קודם נחזור בהפסקה הבאה לכיתה, ניקח את הדברים שלנו ותבואי אלי וגם בדרך נקנה גלידה ושוקולד מהמכולת ליד הבית שלי" הצעתי בחיוך.
היא הינהנה ניקתה את דמעותייה עם גב היד שלה וגיחכה "וואו מה קרה לחנונית החרשנית ש'לא מוכנה להבריז' " צחקתי ביחד איתה "בואי נגיד שיש לי הרבה במה לעדכן אותך"
היא גיחכה במרירות "טוב יש לנו ארבעים וחמש דקות שוטי" אמרה לי
"אין בעיה, טוב אז הכל התחיל בתחילת החופש אפשר להגיד ש...יואו אני לא מאמינה שלא סיפרתי לך..." אמרתי בלחץ מבינה שאני בבעיה כי לא סיפרתי לה שליאור זה בעצם אליאור מהחדשות אני לא מבינה איך המשטרה לא עלתה על זה קודם כאילו זה נשמע אותו הדבר...
"נו קדימה אני מחכה" ניסתה לדחוק בי להגיד את זה לקחתי נשימה עמוקה ופתחתי את פי
"ליאור... זה... אליאור מהחדשות" לחשתי לה "מההההה אני לא מאמינה ליא.." היא לא הספיקה להגיד או יותר נכון לצרוח את המשפט שלה מכיוון שישר סתמתי את פיה "כן וזה סוד יתחת" אמרתי לה והורדתי את ידי מפייה "איך לא סיפרת לי יחתיכת אהבלה?!" היא צעקה עלי בלחש, נאנחתי ואמרתי "ליאור ביקש ממני לא לספר כי אם זה ייחשף הוא לא יוכל יותר להגיע לבית הספר בגלל המשטרה, שלא לדבר על כך שזה מעלה עוד יותר את רמת חוסר הביטחון בבית הספר" אמרתי והעפתי מבט לגבי השומר שאפילו גז פילפל אין לו "או.." היא נאנחה בהבנה "אבל עדיין היית צריכה לספר לי!!!" כעסה עלי "טוב טוב מבטיחה פעם הבאה" צחקתי והבטחתי לה.
הצילצול להפסקה נשמע שוב וישר קמנו שתינו על רגלינו והתחלנו להקדם לכיוון הכיתה.
"מה קורה לוזריות איך היה להבריז?" באתי לענות אבל אותו דניאל שגונן עלי ועל שי ממקודם התקדם "משהו לא בסדר איתך? אתה מנסה למות בכוח?!" יאיר נלחץ וברח,אידיוט. "תודה" אמרתי אבל לעומתי שי לא נראתה כל כך שמחה "אתה יודע, אנחנו יכולות להתמודד עם האהבל הזה לבד" אמרה בזעם הוא גילגל את עיניו "קשה פשוט להגיד תודה?" שאל אותה מתוסכל היא נאנחה והסתכלה לו בעיינים "תודה..." הוא נתן לה חיוך קטן והיא חייכה אליו בחזרה.
יצאנו לבחוץ ובאותו הרגע שאלתי "מה זה היה?!" בתקיפות "מה היה מה" ענתה בתמימות כאילו לא קרה כלום הרגע "את רצינית אני נראית לך עיוורת או חירשת אפילו יאיר האידיוט יכל לשים לב שמשהו קורה בינכם" היא גיחכה והסמיקה קלות "את..את מאוהבת בו!!" צעקתי עם חיוך על הפנים "אוי תסתמי זה לא נכון!" היא צעקה עלי בחזרה הרמתי גבה לכיוונה "משתגידי פרטים, בבית" דרשתי ממנה.
הגענו לפתח בגדר של בית הספר בו כל התלמידים שמבריזים עוברים דרכו.
השחלנו את התיקים דרכו ויצאנו גם אנחנו אל מחוץ לשטח בית הספר.
הלכנו לכיוון הבית שלי ועל הדרך עברנו במכולת השכונתית קנינו בן אנד ג'ריז לכל אחת בטעם אחר לי בננה אגוזים ולה בצק עוגיות וגם פופקורן וקולה. המוכרים הסתכלו עלינו כזוג שמנות אבל לא אכפת לנו היינו שמחות שוב לבלות אחת בחברת השנייה

המשכנו בדרכנו עד הבית מדברות וצוחקות סתם כמו פעם.
"קחי" העברתי אלייה את השקית שסחבתי בכדי שאוכל להוציא את המפתח מהתיק.
פתחתי את הדלת והיא ישר ניגשה לסלון כשהיא צורחת ברקע "אני בוחרת סרט!" גיחכתי והבאתי שתי כוסות מהארון "אמממ סטאר!" היא צעקה לי עם מעט לחץ בקולה, הגעתי אליה ושאלתי "מה קר.."
הסתכלתי עליה והיא כיוונה עם ראשה לכיוון הספה העפתי את מבטי לכיוון הספה לא מבינה מה כל כך מאיים בספה עד שהבחנתי בדמות שהתיישבה על הספה. ליאור. "שיט" קיללתי בקול "אל תקללי לא מתאים לך, בדיוק כמו לברוח ואפילו לא להגיד לי שהלכת, מה בדיוק עבר לך בראש שעשית את זה?!"
פי היה פתוח עדיין בהלם ממה שקרה והדבר היחידי שפלטתי זה "איך נכנסת?" תכלס זה ליאור אני לא חושבת שלפוץ דלקת או להיכנס דרך החלון זה כזה קושי בעבורו.
הוא נאנח מגלגל את עיניו "את רצינית כשאת שואלת אותי עכשיו את השאלה הזאת?!" אמר בכעס "מה עבר עלייך למה הלכת?!" לא ידעתי מה להגיב אז פשוט שתקתי הוא החל להתקרב אבל שי נעמדה בינינו מזכירה לנו את עצם היותה כאן בסיטואציה הלגמרי מביכה הזאת
"אל תתקרב" אמרה בטון מזהיר.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אני מנסה כמה שיותר לשחרר לכן פרקים כי אני תכלס לא יודעת לעוד כמה זמן אני אצליח( אני לפני תקופת בגרויות).
אני יודעת שההתחלה לא הייתה מעניינת וזה אולי לא הפרק הכי מעניין אבל בכל זאת מקווה שנהנתן אז שבת שלום💜💜

נ.ב - אם יש שגיאות כתיב טעויות או אפילו שניים כשצריך לכתוב שתיים תגידו לי.