האחת שלי

71

הסתכלתי בעיניו והוא הסתכל בשלי "אתה צודק.." אמרתי לו וירדתי ממנו.
"טוב נראלי שנלך לישון לא?"
שאלתי מנסה להרגיע אותו ובעיקר אותי "כן בטח לישון..." הוא מילמל "אני.. שנייה בשירותים" אמרתי והלכתי.

נכנסתי לשירותים, שטפתי את פני והסתכלתי על עצמי במראת הפנים שמעל השיש ופשוט חייכתי הרגשתי כאילו היום היה היום הטוב בחיי.
יצאתי לבחוץ רואה את ליאור ישוב על המיטה ומסתכל עלי "אני גם צריך את השירותים לצחצח שיניים.." אמר לי והינהנתי נותנת לו לעבור, הוא נכנס וסגר את הדלת ואני ביינתיים רק נשכבתי על המיטה מסתכלת על התיקרה.
לאחר מספר דקות ליאור יצא מהשירותים.
"ליאור בוא נישן הלילה בחוץ" ביקשתי אני לא יכולה להסביר אבל היה לי רצון עז לישון בחוץ.

"ידעתי שתבקשי את זה, זה כל כך מתאים לך" הוא גיחך לעצמו "בואי!" אמר בהתלהבות, הוא לקח את ידי וישר נמשכתי אחריו.
הוא הוביל אותי לשני שקי שינה, לתיק גדול ולאוהל מקופל, "מה..." ניסיתי להבין מה הולך.
"קדימה תקחי לעצמך כמה דברים בשקית ונזוז" ביקש הינהנתי והלכתי להליף את בגדי למשהו שיתאים לבחוץ, לקחתי כמה בגדים, מברשת שיניים, 'ערכת האיפור' שלי, דאורדורנט ובושם, מסרק ויצאתי.
"לקחת הכל?" שאל "כן!" עניתי בהתלהבות.
הוא משך את ידי לכיוון החוף הלכנו איזה עשר דקות כאשר הוא סוחב על עצמו את שני השקשים, התיק והאוהל ואני כל הדרך מנדנדת לו להעביר לי לסחוב לפחות שק שינה אחד.
לבסוף הגענו לחוף לאחר עשר דקות הליכה והשעה כרגע קצת אחרי תשע בערב.
"טוב אני שנייה הולך להביא קרשים להקים מדורה" הוא אמר לי והלך הסתכלתי על כל הדברים הארוזים והחלטתי לפתוח בעצמי את האוהל, לא פעם ולא פעמיים יצאתי למחנאות ואני יודעת איך הדברים עובדים.
חיברתי את המוטות של האוהל והרמתי אותו.
נכנסתי לבפנים כאשר רגליי שעדיין נמצאות בחול מתחילה לסדר דברים עד שהרגשתי ידיים חזקות על מותניי וישר נדחפתי לבפנים בכוח. זה לא ליאור.
נפלתי לבפנים על הגב,דמעות החלו לרדת מעיני, ניסיתי לבעוט לו בביציים וזה לא עבד כי הוא חסם לי את הדרך עם הרגל שלו. לקחתי אוויר וצרחתי. כמובן לא להרבה זמן כי פי נחסם ישר עם היד שלו.
נשכתי את ידו גורמת לו לפלוט מילים לא מוכרות. ניצלתי את הרגע שהוא לא מוכן ובעטתי אותו בכל כוחי מהאוהל, הוא נהדף בעוצמה לאחור וישר קם בחזרה על רגליו מכון לחזור לתקוף אותי, יצאתי מהאוהל מוכנה לתקוף בחזרה ובתוך שנייה הוא התעופף לאחור.ליאור.
אותו הבנאדם נפל על גבו בעוצמה. ליאור החל לבעוט בו וירד על ברכיו להוריד לו אגרופים.
לא ידעתי מה היו פניו של הזר לפני אבל גם לא יכולתי עכשיו מכיוון שעכשיט הן היו מלאות דם. אבל לליאור זה לא הזיז. "ליאור תפסיק" לחשתי אבל הוא לא שמע והמשיך ואז התחלתי לצעוק "ליאור תפסיק!" צרחתי בכל כוחי. ובכל זאת הוא המשיך. הוא היה בטראנס כאילו היה במעין עולם קטן משלו ולא שמע אותי בכלל.
ניגשתי אליו והנחתי את ידי על את מכתפיו, ורק אז הוא נעצר והסתכל לתוך עיני. עיניו היו אטומות כאילו הסתכלתי לבן אדם מת בעיניים וצמרמורת של פחד עברה בי ירדתי עלי ברכי ותפסתי את פניו בשתי ידי "ליאור, תחזור בבקשה.." לחשתי, וכמו קסם העיניים שלו התעוררו וחזרו לחיים הוא קם ביחד איתי על הרגליים ואז חיבקתי אותו והוא אותי, הדמעות לא עצרו והמשיכו לרדת אבל הבכי שלי היה שקט.
אני לא יודעת ממה יותר פחדתי מהאנס הזה או מהעיינים שלו מלפני כמה רגעים.