האחת שלי

14

"אדוני יש חדירה!" משהו ניכנס לחדר והציל אותי "לאונרד מה אמרתי לך?"
"לא להפריע אלא אם כן זה חשוב וזה חשוב יש סיכוי שזה.." הוא השאיר את המשפט תלוי באוויר ואני כבר ידעתי. ליאור. הוא חזר בשבילי.
עכשיו זאת ההזדמות שלי לצאת שכולם לא בפוקוס עלי.
סתיו ישר יצא בסערה וכך האיש השני ניסיתי לפתוח את הדלת ופתוח ישששש. נכנסתי לחדר השני והתלבשתי.
יצאתי בשקט מסתכל קדימה אחורה ימינה שמאלה. לפתע עברו חבורה של עשרים שומרים ניצמדתי לקיר סופרת חמש שניות ומחזירה את מבטי. הם עברו. יצאתי מהר וירדתי ללמטה ניסיתי לפתוח את דלת הכניסה נעול פאק! הלכתי לכיוון הסלון שם בשקט ובמהירות ורואה חלון יש פתחתי אותו והחלקתי החוצה מזל שזאת קומת קרקע יש רק בעיה אחת. הבית מוקף באגם גדול חוץ מהכניסה כך שקפצתי ישרות לאגם. התחלתי לצלול כדי שאם משהו יסתכל לבחוץ הוא יראה רק את האגם שחיתי מהר ככל שיכולתי. עליתי מעל לפני המים כדי לנשום ולפתע שמעתי צעקה. הסתכלתי לאחור לכיוון הביניין שהייתמ בו מתפללת שזה לא לי אבל אם המזל שלי משהו הצביע עלי וכמה הסתכלו עלי, לא לקח לי הרבה זמן להבין שעלו עלי. שחיתי עוד יותר מהר ושמעתי סירות. נו באמת בואו תהרגו אותי וזהו!!
הגעתי כבר לסוף האגם והם היו במרחק של עשרים מטר ממני. רצתי, רצתי כשאני מתנשפת כמו לא יודעת מה, קר לי אבל לא אכפת לי כבר רק לעוף משם. רצתי לא מסתכלת מסביבי בכלל לאחר שתי דקות ראיתי יער והבנתי שפה אוכל לנוח ולהתחבא. רצתי בעודי שומעת צעקות מאחורי. וואו כל הכבוד לי אני מתפלאת שהגעתי עד לכאן בדרך כלל אני מזה בטטה.
הגעתי לעץ טוב וישר טיפסתי מהר. תוך פחות מדקה הייתי על הצמרת מתנשפת. לאחר חצי דקה הם הגיעו אחרי והמשיכו בריצה שלהם כאשר חלקם עדיין מתחת לאיזור העץ שלי סתמתי את פי ולא זזתי. מקווה שיתייאשו ויעזבו אותי בשקט. לפתע הרגשתי כאב ביד השמאלית שלי, אני רואה אותה חבולה כשיורד ממנה דם פלטתי אנחת כאב וישר התחרטתי על כך הסתכלתי למטה וראיתי שהם עדיין עסוקים שם למטה.
ככה עברה לה שעה כאשר אני באותה תנוחה וכל גופי כואב "תמחכדו הכל" אחד אמר פאק מה אני רוצה להישאר בחיים
"לפוצץ או למצוא?" שאל השני "לתפוס" ענה. חרא. "היא חייבת להיות בסביבה ואנחנו נמצא אותה עכשיו עוף לי מהעינים" לאחר חצי שעה הם הלכו חיכיתי עוד איזה עשר דקות והתחלתי לרדת מהעץ. אני לא מאמינה שאני אומרת את זה אבל תודה עץ ונתתי לו חיבוק. איזה פסיכופתית אני, מחבקת עצים אבל אחרי שהוא הגן עלי קרוב לשעתיים זה המקסימום שאני יכולה לעשות. קרעתי חלק מחולצתי ועם הבוץ רשמתי את שמי למיקרה וליאור יעבור במקום לפחות הוא יראה שהייתי כאן וימצא אותי.
המשכתי ללכת בשקט כאשר אני מסתכלת על כל אבן ועלה שמונח הלכתי וראיתי כבר את הסוף ראיתי אבן קטנה וחדה וחשבתי שכדאי שתהיה איתי סוג של סכין לא? הרמתי את האבן.
המשכתי ללכת לפתע רשת ענקית תפסה אותי והרימה אותי ללמעלה דפקתי צרחה וישר התחרטתי.
מה לעשות? חשבתי איך אני אצא מזה אם סתיו יניח עלי את ידיו אני אבודה!
האבן. רעיון זה עלה למוחי לקחתי את האבן והתחלתי לנסות לחתוך איתה את החבל העבה לא מוותרת אל תיכנעי סטאר אמרתי לעצמי בראש לפתע חלק קטן ניקרע עוד חמישה חבלים כאלה ואוכל לצאת מכאן. רק עוד קצת!!