האחת שלי

61

ירדתי למטבח והכנתי לעצמי שוקו חם וחביתה והתחלתי לחשוב מה אני עושה הלאה אני אוהבת את ליאור אבל נמאס לי להסתבך הגיע הזמן לשים לזה סוף ולהתחיל לסדר את החיים שלי, אני כבר בערך שבוע לא בלימודים, פיספסתי המון חומר ושי היא כעסה עלי, אני חייבת להבין למה ומה עבר עלייה בחופש להסדיר גם את הדברים עם ההורים וכבר נהיה לי כאב ראש.
שטפתי את הכלים ועליתי לחדר שלי והדבר הראשון שעשיתי הוא ללכת לישון.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אחרי הלילה הזה שהיה בעבורי נטול חלומות הסתכלתי אל עבר החלון רואה את השמש עוד בשמיים והעפתי מבט לכיוון השעון, השעה הייתה שלוש אחר הצהריים.
קמתי על רגליי וכמו בטטה אמיתית הכנתי פסטה וישבתי מול הטלוויזיה פשוט מחכה שדברים יסתדרו שוב.
השעה הייתה שש בערב וידעתי שההורים שלי אמורים לחזור בקרוב.
לאחר כמה דקות שמעתי את מנעול הדלת מסתובב וראיתי את אבא שלי נכנס.
"סטאר? איפה היית חיפשנו אותך בכל מקום אפילו התקשרנו למשטרה"
הוא ניגש אלי וחיבק אותי נכנסתי אל החיבוק שלו נשמתי עמוק והשתחררתי מהחיבוק.
"אני מצטערת ואני מבטיחה שזה לא יקרה שוב" כך התחלתי, לקחתי נשימה עמוקה והתחלתי לספר לו שהכרתי משהו מדהים שאוהב אותי סיפרתי לו על חלק מהדברים שעברתי ואמרתי לו שתמיד ה'הוא' שומר עלי שהוא מצחיק אותי ודואג לי שזה כבר מעצבן אותי ואמרתי לו שאני עכשיו מתחילה לקחת את עצמי בידיים. הוא הינהן וחיוך קטן עלה על קצה פיו "אני מבין ואני שמח שלפחות זה קרה במהלך החופש אבל באמת הגיע הזמן שתקחי את עצמך בידיים ואני שמח וגאה שהגעת לזה לבד" נתתי לו עוד חיבוק "טוב אני הייתי יחסית קל בהצלחה עם אמא שלך למה היא קצת יותר קשה" הוא גיחך קלות וגם אני באותו הרגע הרי, שנינו יודעים שהיא לא סולחת מהר.
הדלת נפתחה ניפתחה ואמא שלי נכנסה, ובעיניה שקיות שינה מתחת לעיניה שמעידים על מחסור בשינה.
כאשר ראתה אותי היא לקחה נשימה עמוקה ופצתה את פיה "סטאר?" היא עזבה את התיק שלה בכניסה והגיעה ישירות אל הספה עלייה ישבתי "איפה היית??"היא אמרה וחיבקה אותי "זה קצת מסובך אבל אני כאן, מעכשיו אני לוקחת את עצמי בידיים ואני נשארת כאן נראלי שכדאי שתלכי לנוח את נראית קצת עייפה" אמרתי מנסה לסגור את הכל "אני בהחלט הולכת לישון אבל את חייבת לי הסברים והסיפור הזה לא נגמר כאן" אמרה לי ועלתה לחדר של ושל אבא שלי כך שנשארנו רק אני ואבא "רוצה פסטה?הכנתי ממקודם"הצעתי לו והוא נענה בחיוב. התיישבנו שנינו על השולחן ולקחתי גם אני עוד מנה רק יותר קטנה.
"אז איך זה שהגעת מוקדם כל כך?" שאלתי מתעניינת ובאמת מנסה ליצור שיחה כדי להפיג את המבוכה.
"מאז ש'נעלמת' התחלתי לחזור לבית יותר מוקדם כי הבנתי שלא הייתי פה כדי לראות את זה קורה וגם בכדי לתמוך באמא שלך" הרגשתי אשמה אבל גם שמחה שסוף סוף הוא בבית.
"אני שמחה שאתה פה"אמרתי בחיוך והתחלתי לדבר איתו על דברים בכלליות הוא סיפר לי בדיחות על העבודה שלו ואני סיפרתי קצת על חוויות ה'בריחה שלי' מהבית שם ומפתיע אבל צחקנו גם על זה ולבסוף שנינו הלכנו לישון.
הלכתי אל המיטה שלי מסתכלת אל התיקרה וסימנתי לעצמי וי דמיוני בראש על כך שלפחות עם ההורים שלי הצלחתי להסדיר הכל, כל מה שנותר לי הוא ליאור הלימודים ושי וגם קצת אמא, והאמת זה ממש לא מעט עבודה..
וככה הלכתי לישון מעט מהרהרת במחשבות על העתיד.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
"סטאר"הרגשתי משהו מנער אותי "סטאר" שמעתי את אמא שלי "הי את רוצה ללכת היום ללימודים?" שאלה אותי,רגע היא שאלה אותי!!
הינהנתי לחיוב והיא קמה מהמיטה שלי ויצאה מהחדר קמתי בפיהוק גדול אבל עם תיקווה גדולה ליום החדש.

התלבשתי בגינס כחול עם קרעים בברך, חולצה שחורה קצרה עם גקט עור בורדו ונעלי הואנס השחורות שלי.

לקחתי את האוכל שהיה מונח לי על השיש במטבח ויצאתי מחכה לאוטובוס.
כאשר עליתי על האוטובוס כמה ילדים מהבית ספר שלי דפקו לי מבט אבל לא לקחתי ללב והתעלמתי.
נכנסתי לבית הספר וכולם שם הסתכלו עלי כאילו נפלתי מהשמיים, השפלתי את מבטי לנעליים שלי ונכנסתי אל הכיתה שלי.
אותו הקטע קרה לי גם שם. מה יש לכולם ממני?!
לפתע ראיתי את שי בפינת הכיתה יושבת ומשחקת בטלפון שלה לבד. לקחתי נשימה עמוקה וניגשתי אלייה "שי.. יש מצב שאני אוכל לדבר איתך?" היא הרימה את מבטה מהטלפון שלה והסתכלה לי בעיינים היא הינהנה והצילצול נשמע מייד לאחר מכן.
התיישבתי במקומי והמורה לאנגלית נכנסה והחלה להקריא שמות וכל ילד ענה לה בדרכו שהוא נוכח עד שהיא הגיעה אלי "סטאר" באתי לענות אך היא ישר מילמלה לעצמה משהו בכיוון של 'למה אני שואלת היא גם ככה לא כאן'
"אני פה.." אמרתי עם היא הרימה את עייניה מהיומן שלה והסתכלה עלי "הו סטאר הרבה זמן מה שלומך?" שאלה הינהנתי מסמנת לה שהכל בסדר "תיגשי אלי אחרי השיעור" דרשה ממני והחזרתי לה בהינהון קל, שנייה אחרי זה אחד הילדים אצלי בכיתה פתח את הפה "אכלת אותה!!" ילד בשם יאיר צעק בכיתה וכל הכיתה התפקעה מצחוק "יאיר תסתום יחתיכת אהבל מסכן שדורש צומי" שי הגנה עלי חייכתי אלייה והיא רק החזירה לי מבט "הופה מי קיבלה בייצים לפתוח עלי פה או בכלליות לפתוח את הפה?!" אמר לה "בואנה יאיר יילד מסכן חסר חיים וחברים תסתום את הפה שלך לטובתך" אמרתי עצבנית הוא גיחך "או שמה תעשי תקראי לחבר שלך להרביץ לי?!" וזה השלב בו איבדתי את זה "לפחות לי יש חברים ואני לא ילדה מושפלת כמוך שמנסה להשיג צומי ולצאת 'מגניבה' בעייני שאר הכיתה" והוספתי מרכאות
"זו לא הייתה הכוונה שלך מההתחלה כשהתחלת לצאת עם ליאור?" שאל הוא בכוח רוצה כאפה?! באתי להשיב אבל ילד אחר בשם דניאל פתח את הפה במקומי "יאיר עוד פעם אחת אתה יורד על חבר שלי אני עוקר לך את העיינים מהמקום שמעת?! עכשיו תשב ותסתום את הפה שלך לפני שאני מפרק אותך ברור?!" הזהיר אותו ויאיר אכן סתם.
"טוב די די שקט הבא שפותח את הפה הולך למנהלת!"אמרה, מטומטמת עכשיו כשהכל נגמר את מתערבת אע יאהבלה?!
השעתיים עברו באיטיות מייסרת וכאשר הן ניגמרו הלכתי ישירות למקום של שי בכדי לדבר איתה ולפתור את העיניינים וחהבין מה קרה לה בתקופה שלא הייתי בה.
"שי את רוצה שנדבר עכשיו או אחר כך.."
שאלתי קצת מהססת. היא הסתכלה עלי ואז על הכיתה "בואי נדבר עכשיו, רק לא פה בואי לבחוץ" הינהנתי. היא לקחה את הטלפון שלה והשחילה לכיס האחורי במכנס שלה ויצאנו מהכיתה.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
הי סורי אני יודעת לא העלתי כבר המון זמן וניסיתי לפצות בפרק קצת יותר ארוך מברגיל (1000 מילים) ואני מקווה שנהנתן מהפרק💜💜💜(אני ממש אוהבת את הצבע של הלב הזה!!)