Teach Me Honor.

.פרק 10

"הדברים הכי טובים ויפים בעולם לא יכולים להיראות או אפילו להישמע, מכיוון שאפשר רק להרגיש אותם."

כל הדרך חזרה הביתה תכננתי איך אני הורגת את ת'או. קר בטירוף, ואני סופר עצבנית. אני פונה ברחוב אל הבית שלי, והעיניים שלי כמעט יוצאות מחוריהן.

האוטו שלו מחנה מול הבית שלי בדאבל פארקינג מעצבן ומתריס. אני מתקדמת בצעדים של הענק הירוק לאוטו שלו, ודופקת על החלון השחור. הוא נפתח, והבחור שמוציא אותי מדעתי יושב שם ומביט בי כאילו הוא לא עשה לי את הקטע הכי מפגר שיש.

"מה אתה עושה כאן?"

"חיכיתי שתחזרי הביתה. אני רוצה לראות את החתולים שלי."

"סליחה אתה מוכן לחזור על זה? נראה לי שלא שמעתי טוב כי האגו שלך סותם לי את האוזניים."

"חיכיתי שתחזרי הביתה. אני רוצה לראות את החתולים שלי."

"שלי! אלה החתולים שלי!" אני מרימה את הקול בכעס.

זה מספיק קשה להתמודד איתו גם בלי מזג האוויר המחורבן הזה שמקשה עליי לתפקד. והוא? הוא פשוט נראה משועשע לגמרי.
"גם אני משלם עליהם." זה הקש ששבר את גב הגמל.

"ת'או! אתה פשוט מתנהג כמו.."

"כמו?" הוא מרים גבה.

כמו תאונת דרכים נוראית שאי אפשר להתיק ממנה את המבט.

"כמו חרא." אני משלימה את עצמי.

"ג'ו, אל תתני למראה שלי להטעות אותך, אני לא נחמד. אז תרגעי." הטון שלו הופך לשקול מיד.

"לא היה רגע בו חשבתי שאתה נחמד." אני חושבת שהתרגלתי לעבור גבולות כשזה מגיע לת'או.

"אני לא נותן לאף אחד לדבר אליי ככה." הוא משיב בשיניים חשוקות. וריד פועם ברקתו ועיניו מצטמצמות.

"אז מה אני? צרצר? אני מדברת אלייך איך שבא לי והינה אני עדיין נושמת!"

"כדאי לך להיות בשקט." נשמע כאילו הטון השקול מתחיל להתערער.

"אני לא יכולה. אלוהים שלח אותי אלייך במיוחד כדי לבלבל לך את המוח."

לפתע הוא יוצא מהאוטו. עוד לפני שאני מספיקה לברוח, הוא תופס במפרק ידי ומדביק אותי לאוטו עם ידיו. הפנים שלנו קרובות יותר מתמיד, והלב שלי צורח.
ידיו חמימות כל כך, ואני מרגישה חשמל זורם מהנקודות בהן הוא אוחז. כל גופי ער ומיודע. הנוכחות שלו סוגרת עליי. ונראה שאני מתחילה לאבד את זה.
"את מגזימה ג'ו." הוא לוחש. אני מסרבת לתת לעיניו להפנט אותי.