Teach Me Honor.

.פרק 4

 
".ולשנייה אחת, זה כאילו יכולתי להרגיש שהזמן נעצר, ושסוף סוף כל החלקים נופלים בצורה הנכונה"
-שרה דסן.

אחרי הרבה צרחות מהצד של ונסה, והרבה התחננויות מהצד של מיה הסכמתי גם לקבל טיפול במרפאה, בנוסף לשעות השינה שתכננתי להעביר שם. כשהגעתי, אדם היה שם. הוא נכנס לפאניקה כשהוא ראה אותי, ואני הבטחתי לו שהוא יכול להירגע למרות שבתוכי אני יודעת שהם ייטפלו אליי מעכשיו. הפנים שלי התנפחו בצורה מכוערת, ולמזלי לא שברתי שום דבר חוץ מאת הכבוד העצמי שלי.

לא סיפרתי לאף אחד כלום. נפלתי. וכך גם אמרתי לאדם לומר. הוא התעצבן מזה מאוד, ויכולתי להישבע שהוא מכחיל באיזשהוא שלב בו הוא הבין שהפסקתי להקשיב לו, אבל לא הייתה לו כל כך ברירה בהתחשב בנסיבות.

אחרי שנגמר היום ונסה החזירה אותי הביתה. ידעתי שהיא לא מאמינה לי אבל ממש לא התחשק לי לספר לה את האמת. בזמן שנסענו במכונית הסגולה החדשה שלה אני שתקתי כל הזמן.

עם אימא שלי זה היה אחרת, לא היה לי שום תירוץ טוב לתת לה אחרי שהיא לא האמינה שנפלתי, מה שעלה לי בשבוע של מחשב וטלוויזיה. זה הרתיח אותי וסחט סאגת צעקות המונית והרבה כאב ראש, אבל לא הייתי מוכנה להסתבך עוד. אבא שלי לעומת זאת לא נשאר חייב, הוא אמר שבפעם הבאה שאני מגיעה ככה הביתה הוא הופך את כל בית הספר. פעמיים, הוא היה חייב להוסיף.

בבוקר שלמחרת לא איחרתי, ולא רצתי לבית הספר. לא ישנתי כל הלילה והרגשתי כאילו חבורה של גמדים עם פטישים דופקים לי על המוח בלי הפסקה. לא נהגתי לסבול מכאבי ראש, ורציתי לתלוש אותו ממקומו. כשנכנסתי לכיתה שמעתי התלחששויות, וזה לא עניין אותי. רק רציתי לנוח.

"את בסדר?" שואלת ונסה בטון מעט מאשים. אני יכולה להבין אותה, מכיוון שלא סיפרתי לה דבר. אני מתיישבת לצידה ומהנהנת. "אני לא מבינה למה את לא רוצה לספר לי מה קרה אתמול, אני דואגת ג'ו. הפנים שלך נראות כמו כדור כדורסל."

"הכל בסדר ונסה." אני משיבה בעייפות כשאני מניחה את ראשי בעדינות על השולחן. אני רק רוצה להתעטף בשניה של שלווה, ואין לי מצב רוח לציניות.

רגע אחרי שייחלתי לבלתי מושג, דלת הכיתה נחבטת בחזקה והלחשושים נדמו מיד.

לא הייתי טורחת להרים את הראש לו לא הייתי מרגישה בנוכחותו שבולעת את החדר. הוא לא צריך לומר דבר.

הוא עוקף את השולחנות הקדמיים, עובר את כל השורות, ומתיישב הכי מאחור, צמוד לחלון הכיתה. זה מפתיע את כולם, כולל אותי. אבל הייתה לי תחושה שהוא לא הגיע כדי ללמוד או לברך את חבריו לכיתה. הבחור שעדיין אינני יודעת את שמו, התעניין בשיעורים האלה כמו שג'ניפר לופז התעניינה בקורסים לתפעול מחודש של מכוניות מקולקלות.