Teach Me Honor.

.פרק 19

"אני לא יכולה לחשוב בבהירות כשאני איתך, שום דבר לא משנה כשאני איתך."
-לא ידוע.

עברו שבועיים ולא ראיתי את ת'או מאז. הוא לא בא לבית ספר, והוא לא בא לבקר אותי שוב.
אין לי מושג למה. אבל הייתי רוצה לדעת למה.
לא הפסקתי לחשוב עליו ולרצות לראות אותו. הרגשתי שאני משתגעת.
לא הבנתי שום דבר ממה שקרה אחרי שהתעוררתי. כשסיפרתי לונסה הצעקות שלה גמרו לי את האוזניים, והיא טענה שהוא ניסה לנשק אותי.
אני ביטלתי את דבריה. אני לא מאמינה לזה. אין סיכוי.
אני לא עד כדי כך מפגרת שאפתח איזושהיא תקווה ולו הקטנה ביותר שאי פעם יקרה בנינו משהו מעבר לחברות המעוותת שלנו.
אני יודעת מה אני שווה, אני לא חיה באשליות. המידות גוף שלי, ההתנהגות הלא נשית שלי. זה לא שאני מאמינה שאין מישהו שיתאים לי.
אני פשוט יודעת שזה לא ת'או. אבל זה לא אומר שאסור לי להרגיש כלפיו דברים. תמיד אוכל להישאר עם הרגש המר-מתוק הזה. הוא לא יידע.
ההפוגה היחידה מהמחשבות עליו הגיעה עם מסיבת יום ההולדת של ונסה.
מהבוקר אנחנו עורכים ומסדרים את הבית שלה לקראת המסיבה, ואני שוקעת בטירוף תזיזי שגורם לי לעשות הכל מלבד לחשוב עליו.
אני לא יודע מה רציתי יותר, לברוח מהבלגן-מה שיגרום לי להמשיך לחשוב על ת'או, או להישאר ולא לחשוב עליו בכלל.
בסופו של דבר לברוח מהמסיבה של ונסה לא הייתה אפילו אפשרות. זה היה הערב החשוב בחייה וידעתי שהיא תהפוך את חיי לגיהנום אם רק אעז לא לעשות מה שהיא אומרת.
אבל היו רגעים שלא היה אכפת לי לברוח כמה שיותר רחוק. כמות הפעמים ששמעתי את השם שלי בשעות האחרונות והעובדה שאני עומדת ללבוש שמלה,לא עזרו לי להירגע בכלל.
תיזזתי בין חדרים, הקשבתי לפקודות של אימא של ונסה,והתפללתי שכל זה ייגמר אתמול.
זה לא קרה,והסיוט האמיתי עוד לא התחיל.
לנסות להרגיע את ונסה היה אפקטיבי כמו לפתוח דלת בנגיחות. היא לא התכוונה לוותר על שום דבר גרנדיוזי ביום ההולדת ה18 שלה,
וסביר להניח שהיא תקפיד להזכיר לנו שהיא בת 18 במשך כל השנה.
אחרי שנגמרו כל ההכנות שלקחו לנו יותר מיומיים, סוף סוף יכולתי לנשום קצת. זאת הייתה בדיוק שעה של מנוחה לפני שהייתי צריכה להתחיל להתארגן שוב.

״את מוכנה?״ אני שומעת את הקול של אחותה, ונאנחת. ״כן.״ אני משיבה בחוסר חשק, ויוצאת מחדר האמבטיה.
״את ממש לא מוכנה!״ מריה מוחה בתוקף, ואני מגלגלת עיניים בשאט נפש.
״מספיק שהסכמתי ללבוש שמלה בשביל אחותך,אל תיקחו את זה רחוק מידי!״
״בטח שאקח. את כל כך יפה ג׳ו, תלמדי לממש את הפוטנציאל שלך.״ מריה לעומת ונסה הייתה יותר עדינה,וגדולה מאיתנו בארבע שנים.
הן דומות במראה,והדברים היחידים שמפרידים ביניהם הם צבע השיער והאופי.
לונסה יש שיער שחור, למריה בלונדיני. ונסה משתוללת המון, מריה היא הבן אדם הכי עדין שהכרתי.
״אני יכולה להבין למה אני צריכה להתלבש ככה?״ מריה מרימה גבה, ואז מסתובבת אל המראה כאילו שאלתי את הדבר הכי מפגר שמישהו אי פעם שאל אותה.
״ונסה סיפרה לי שאת מאוהבת באיזה בחור.״ כתפיי נדרכות.
״אחותך אוהבת לדבר מעל הגובה שלה ואת יודעת את זה.״
״את הולכת לפצות אותי על זה שלא סיפרת לי בכך שאת נותנת לי לאפר אותך.״
״אין מצב.״ בסופו של דבר מול מריה אני לא כזאת חזקה. במיוחד כשהיא מאיימת. היא עוד מסוגלת לגלות שזה ת'או וללכת לספר לו ישירות. אני יודעת שהיא מסוגלת, אז אני מעדיפה לסבול ערב אחד.
אני נכנעת מהר, וכשהיא מסיימת לאפר אותי היא לוקחת צעד אחד אחורה, נראית גאה בעבודתה.