Teach Me Honor.

.פרק 12

"מי שבאמת אוהב אותך יכול לראות עד כמה כועס אתה יכול להיות, עד כמה בלגן אתה יכול ליצור, עד כמה קשה להתמודד איתך, והוא עדיין ירצה אותך." -לא ידוע.

אני מביטה במראה בהבעת הלם מעורבבת בצמרמורת. אני לבושה בשמלה לבנה שנקשרת בצוואר ומגיעה עד קצת מעל לברכיי, גורמת לי להרגיש לא נוח.

השיער שלי שתמיד אסוף, מפוזר. השפתיים שלי משוכות באודם אדום בוהק ולרגלי סנדלי רשת שחורות, גבוהות ושטוחות.

"אין מצב." אני מרימה את האצבע שלי באיום.

"תפסיקי, ג'ו אין לך מושג כמה את שווה!"

"תודה רבה. חיכיתי לאישור שלך. עכשיו אני יכולה ללבוש את זה בלב שקט." אני מסננת בשיניים חשוקות ומרימה את העקב השחורה בגועל מהרצפה, מעיפה אותה לצד השני של החדר.

ונסה רצתה שאלבש עקבים, אבל התחרטה מיד כשהפניתי אליה מבט רצחני.

"ג'ו! בבקשה, פעם אחת תקשיבי לי!" ונסה מתחננת ואני נתקפת בהלה.

הדאבל דייט הזה שהסכמתי לו נשמע הצעה אטרקטיבית בערך כמו לקפוץ ראש לבריכה ריקה ממים. אני בקושי מוכנה ללכת אליו, אז עוד להתלבש ככה? לא בחיים האלה.

"אני יודעת בדיוק מה עובר לך בראש, וזה כל כך לא נכון. תקשיבי לי פעם אחת בחיים שלך, תפתחי את הראש. הגוף שלך הוא בדיוק במידה של האישה המושלמת, את אפילו לא תופסת כמה טוב את נראית. ואת כל כך יפה, זה בזבוז לא להלביש אותך ככה. בבקשה."

מידה של אישה? אני מלאה במקומות הלא נכונים, ואני יודעת את זה. זה לא מפריע לי, אבל אני שונאת שאנשים חושבים שזה מפריע לי.

"איך הוא במידות של אישה אם את תמיד אומרת לי להפסיק לאכול?"

"זה רק בגלל שאני רוצה שתשמרי עליו מושלם כמו שהוא ושלא תשמיני!" היא מוחה ואני נאנחת.

"אני מצטערת ונסה, אני לא מסוגלת ללבוש את השמלה הזו. במיוחד לא עכשיו. אני לא רוצה להרשים אף אחד." אני ממלמלת בשקט. פניה מתכמרות והיא נאנחת.

"אז ג'ינס וטריקו עדיף? שוב?" היא שואלת ואני מהנהנת. אני שמחה על כך שהיא מתחשבת בי, אבל אני גם מרגישה רע על זה שאני שוב מאכזבת אותה.

"לאן אנחנו הולכים?" אני יוצאת מחדר האמבטיה ומרגישה הקלה עצומה.

הורדתי את האודם, ולבשתי את הג'ינס והטריקו הפשוטים יחד עם נעלי הסניקרס שאיתן הגעתי. הסכמתי לפחות להשאיר את השיער פזור בשביל ונסה.