Teach Me Honor.

.פרק 20

"לפעמים, מישהו פשוט נכנס אל תוך החיים שלך בסערה, כל כך בלתי צפוי, לוקח את הלב שלך בהפתעה, ומשנה את החיים שלך לנצח."
-לא ידוע.

ת'או:

פאק. מה לעזאזל אני עושה? היא מטריפה אותי. עוד פעם אני נופל לחרא הזה, עוד פעם אני כמעט מסתבך איתה סופית. הייתי חייב לבוא לכאן. אני ועצמי נאבקנו עד שהחלטתי שזין על זה. אני חייב לראות אותה. חשבתי שאם לא אעשה את זה, אני אשתגע. אני ממשיך לטעות בכל מה שקשור אלייה.

כשהגעתי מקודם וראיתי אותה אחרי כל הימים האלה הבנתי שאני כבר עמוק בתוך זה.

הבנתי שאין לי דרך חזרה מזה. היא כל כך שונה, חוצפנית, יפייפיה, ומושלמת. היא מושלמת. אבל אני לא יכול להרוס את זה למרות שאני יודע שהיא צריכה אותי לא פחות ממה שאני צריך אותה. אני יכול לראות את זה בעיניים שלה. אני יכול לקרוא את זה במבטים שלה ובשפת הגוף שלה. אני יודע את זה. ופאק זה קשה.

היא מתרחקת ממני ונעלמת במסדרון בבהילות קטלנית. השמלה שלה עוטפת כל קימור וקימור אלוהי בגוף שלה.

הישבן המושלם שלה, והרגל המעט חשופה שלה, צבע הגוף הקרמי שלה וריח הוניל שלה. הכל גורם לי להיאנק בעצבים. אני עוד שניה מתפוצץ. היא אף פעם לא מתלבשת ככה. בטוח הכריחו אותה. אני יודע שהיא לא מבינה עד כמה היא נראית טוב. הגוף שלה הוא במידה המושלמת. אם היא רק הייתה רואה כמה בחורים הסתכלו עלייה. אני יודע שאני ראיתי. זעם זאת לא מילה מספיק טובה לתאר את מה שהרגשתי באותו הרגע. וזה מדאיג אותי. היא עוד תהרוג אותי. הייתי מעדיף שהיא לא תיראה ככה במסיבה הזאת. או בכלל. אני עוד עלול לבעוט למי שיביט עלייה את הנעל שלי כל כך עמוק בתחת שהוא יצטרך ניתוח כדי להוציא אותה משם אם זה ימשיך הערב.

אני חייב לקחת אותה מכאן לפני שזה יקרה, לפני שאני אתחרפן ואצא משליטה כמו שקורה לי הרבה בזמן האחרון בגללה.

ג'ו:

"ג'ו? איפה היית? כולך אדומה, את חולה? את לא מרגישה טוב?" ונסה מציפה אותי בשאלות והראש שלי מסתחרר. אני רוצה לחזור לשם. אני רוצה לראות אותו שוב, להרגיש אותו שוב. זה כל מה שאני רוצה. אני לא מאמינה שאני רוצה את זה, אבל זה מה שאני רוצה.

"אני בסדר. יש עוד משהו שצריך לעשות?" אני מנפנפת על פניי בידיי.

"רציתי שתבואי לרקוד איתי." ונסה מחייכת אליי, ואני מגלגלת עיניים. היא שוכחת שאני יודעת לרקוד כמו מרמיטה בהתקף אפילפסיה.