Teach Me Honor.

.28 פרק

"אם אני יודע מה זו אהבה, זה רק בזכותך."-הרמן הס.

חוטי המחשבה שלי מתחברים לאט לאט, ואני פוקחת את עיניי.
הריח מוכר לי, וכשאני מטה מעט את ראשי מעלה ואני רואה את הלסת המסותת של ת'או, הכל מכה בי בבת אחת.
אתמול אחרי שהבטחתי לו שאשאר הכרחתי אותו לעשות לי סיבוב בפנטאהוז העצום הזה. כל הבית בעיצוב אלגנטי, חד, ובצבעים של שחור לבן ואפור. חשבתי לעצמי שהעיצוב קר, אבל עדיין מרהיב.
הוא הפתיע אותי כשהוא הראה לי את החתולים. הייתי המומה לחלוטין.
הם גדלו להיות יפיפיים, והוא סיפר לי שהוא קרא להם טייגר וסימבה כי הוא חשב שאלה השמות שהייתי נותנת להם. אני פרצתי בצחוק, והוא השתיק אותי בנשיקה.
כששאלתי איפה הכלבים שלו, הוא אמר שהוא השאיר אותם בבית הקודם כי הוא רצה שהם יישארו במקום עם חצר.
אחר כך הזמנו אוכל סיני, והוא הבטיח שהוא בחיים לא מזמין מהמסעדה הזאת שוב כי הם שמו לו יותר מידי רוטב. זה הקפיץ לי קצת את הלב כשחשבתי על זה שמכאן והלאה לאט לאט אגלה עליו עוד ועוד דברים. מה הוא אוהב לאכול, האם הוא טיפוס של בוקר, ואפילו מה הצבע האהוב עליו.
כשהודעתי לאימא שלי שאני אצל ת'או, הוא חטף את הטלפון ואמר לה שמעכשיו הוא יבקר קבוע. אני זרקתי עליו כרית, היא צווחה בהתרגשות ואז שאלה לאן הוא נעלם בכל הזמן הזה. הוא אמר שהוא יספר לה בהזדמנות, וגם אני חיכיתי לשמוע את הסיפור הזה.
אחר כך היא ביקשה שניזהר וכשהיא צעקה על ת'או שלא יגע בי רציתי לקבור את עצמי באדמה. למזלי הוא התעלם באלגנטיות.
אחר כך לקח לו שעה לשכנע אותי שנישן ביחד במיטה שלו. הוא אמר לי שהוא לא יעשה לי שום דבר, ואני האמנתי לו. הוא באמת לא עשה דבר. הוא רק נישק אותי ועטף אותי בזרועותיו, וככה נרדמתי.
והינה אני מתעוררת כאן כשהוא מחבק אותי, ואני מוכנה לתת את כל ההון שבעולם רק כדי שלא יזיזו אותי מפה לנצח.
"ג'ו." קולו הצרוד שולף אותי מהמחשבות. הוא נאנח, ואז פוקח את עיניו.
לא זכרתי שהוא נרדם בלילה, ועכשיו נראה שהוא לא התעורר משינה עמוקה. הוא ישן בכלל?"בוקר טוב." אני לוחשת ומחייכת אליו את החצי חיוך שלי. הוא מעביר את ידו על פניו ואז מחייך אליי בחזרה כשהוא נושק למצחי.
"מה אני הולך לעשות איתך?" הוא שואל ומסית תלתל מפניי.
"כנראה להכין איתי ארוחת בוקר כי אני ממש רעבה." הוא מניד בראשו בעצלנות ואז מרים את עיניו אל מצחי ומלטף אותו עם אצבעותיו. אני נמסה על הכרית כמו גבינה בטוסט.
כשהוא מתקרב כדי לנשק אותי אני מיד מסתתרת מתחת לשמיכה. אני מבועתת. איך אני אוכל להתמודד עם כל היופי שלו לעזאזל? אני מרגישה את השמיכה נמשכת מעליי, והלב שלי נעצר.
"יקח לי זמן להתרגל לכל זה." אני מציצה לכיוונו.
"להתרגל?" הוא מתרומם מהמיטה. שרירי גבו נמתחים תחת הגופייה שהוא לובש והוא מסתובב אליי. אני מתחילה להתפלל בלב שאולי, רק אולי מישהו יציל אותי לפני שאהיה אבודה ואז באמת לא יהיה לאן לברוח.
"כן.." אני ממלמלת ומשפילה מבט. הוא מסתובב לחלוטין ומתקדם אליי. אני בוהה בו אחוזת אימה כשהוא מטפס מעליי כמו אריה שמוכן לצוד את הטרף שלו.
"אז בואי נתחיל להתאמן, אולי תנשקי אותי?" הוא שואל. אני ממש רוצה לנשק אותו. אני גם ממש מתביישת. אבל הביישנות גוברת על הרצון. אני חייבת להחליף נושא לפני שאשתגע.
"יש הרבה דברים שאנחנו חייבים לדבר עליהם!" אני מצייצת. נראה שזה תופס את תשומת ליבו.
"כמו מה?" הוא נשמע מהורהר.
"כמו הרבה דברים שנשב ונדבר עליהם כמו שצריך, ולא כשאני אמורה ללכת למשמרת." אני ממצמצת, מקווה להעביר עם המצמוצים את כל התחושות שמתערבלות לי בראש.
"אולי תבריזי?" הוא שואל ומתקרב, מחליק את אפו על הלחי שלי ומסיח את דעתי.
"א-אני לא יכולה להבריז אני הבריסטה היחידה היום." הוא מפנה מבט אל השעון, נוהם בעצבים, ואז מתרומם מעליי ומסדר את מכנסיו. אני חושקת שיניים במבוכה כשאני מורידה את השמיכה מעליי.
"את לא תתחמקי ממני ג'ו."
"לאט לאט לך אדון. אמרתי לך שאנחנו צריכים לדבר." אני משיבה במלמול וקמה מהמיטה.
הוא מגחך ואנחנו הולכים לאמבטיה הנקייה משהו והמעוצבת להפליא שלו. אנחנו מצחצחים שיניים וזה מרגיש כל כך טבעי, שאני לא יכולה שלא לחייך כשאנחנו מביטים אחד על השנייה דרך המראה.
ת'או מחווה בראשו אל המגבת כדי שאשתמש בה קודם.
אני מנגבת את פי, וממהרת לצאת מהמקלחת לפני שהוא יתפוס אותי.
אני לא מספיקה לעבור את המשקוף וידו החמה נאחזת במפרק ידי, מסובבת אותי אליו, ושפתיו מוטחות בשפתיי.
כל כך הרבה געגוע ותשוקה בנשיקה אחת למרות שהתנשקנו כל כך הרבה אתמול, וישנו יחד. יש לו טעם של מנטה, וכמעט נגמר לי האוויר. ת'או מחזק את אחיזתו בי כשאני כמעט מועדת מרגליי, ואז מתנתק ממני.
"פאק..." הוא עוצם את עיניו, גבותיו מכווצות והוא נושך את שפתיו.
הו אלוהים, תחושה מוזרה מציפה את הבטן התחתונה שלי כמו לבה רותחת. בחיים לא ראיתי אותו ככה. ואז הוא פוקח את עיניו האפורות ומביט ישירות בי.
"לזה אני קורא בוקר טוב." הוא לוחש אל שפתיי, ונושק לי עוד נשיקה קטנה. אני מתלבטת אם לחטוף התקף זעם, ומחליטה שכן.
"אתה.. אתה.." אני תוקעת את אצבעי באוויר בכעס ומנסה להשתחרר ממנו.
"אני גבר. לגברים יש צרכים." הוא משיב בקולו העמוק ומתעלם לגמרי מהתמוטטות העצבים שלי.
"ת'או!" אני קוראת בשמו, אני לפחות צריכה להיראות כועסת. כשאני מצליחה להשתחרר ממנו אני בורחת החוצה מחדר האמבטיה ונעמדת בחדר, רחוק ממנו.
אני מוציאה לו לשון, והוא נראה קצת עצבני. אז מסתבר שת'או ג'קסון לא כל כך מצליח לשלוט בעצמו כשזה מגיע אליי. אני צריכה ללמוד לנצל את זה לטובתי.
"את צריכה להתקלח? בגדים או משהו?" הוא מחליף נושא.
"א-אני.." אני לא יודעת. אתמול הוא הציע לי את אותו הדבר וסירבתי בנימוס. אני יותר מידי מתביישת כרגע בשביל להרגיש נוח מספיק ללבוש את הבגדים שלו. ואני אפילו לא בטוחה עדיין מה אנחנו.
"ג'ו, תעשי את מה שאת צריכה. יש מגבות מתחת לכיור, ובגדים בחדר ארונות. תבחרי מה שבא לך. אני אחכה לך במטבח." הקול שלו נעים, גורם ללב שלי לפמפם מהר. אני לוקחת נשימה עמוקה כשהוא סוגר אחריו את הדלת.
אחרי מקלחת ארוכה ומלאה במחשבות, אני משתחלת לתוך מכנס שלו שמצאתי בארון. אני חושבת שזה בגד ים בכלל, זה מגיע לי עד אחרי הברכיים ואני בטח נראית כמו כבשה עם חוש אופנה מינימום.
ואז כשאני לובשת את חולצת הטריקו שמצאתי, הריח שלו מציף אותי. שאלוהים יעזור לי.
אני מסניפה אותה ואז נאנחת. יש לה ריח של כביסה, שלו, ושל משהו יוקרתי. ואז אני פוקחת את עיניי ומשחררת אותה מידיי כאילו הייתה אבולה בפוטנציה.
אני הופכת לפסיכית עם קבלות. עכשיו אני גם מסניפה את החולצות שלו? מה הצעד הבא, לפתוח לו מועדון מעריצות? אני מנערת את ראשי ונאנחת.
כשאני יוצאת מהחדר אל המסדרון אני סמוקה לגמרי. לפחות המקלחת תספק לי תירוץ. כשאני יוצאת לחלל הענק שמוביל אל המטבח, במקום הריח הטוב של גופו של ת'או ריח שרוף ממלא את אפי, ואני מכווצת אותו בגועל.
"אתה מנסה לשרוף את הבית?" אני שואלת כשאני מוצאת את ת'או במטבח עומד בגבו אליי, מול הכיריים. הקעקועים שעל ידו, והשרירים שנעים תחת החולצה שלו עושים לי משהו לא טוב בלב, וכל זה זו תזכורת עדינה לזה שהוא הגבר הכי גברי שקיים בערך, ושכולן ירצו להרוג אותי כנראה. אני לוקחת נשימה עמוקה כדי להירגע. שוב.
"אני מנסה לבשל משהו לעזאזל!" הוא צועק ומעיף את המחבת. אני מגלגלת עיניים כשאני רואה חביתה שחורה נדבקת לשיש. הוא כשיר לבשל כמו שאני כשירה לנהל מכון כושר.
"אתה נורא." אני ממלמלת ומתקדמת אליו, תופסת את המחבת ומגרדת עם המרית את החביתה חזרה לתוך המחבת.
"הפח?" אני מסובבת אליו מבט. אני מרגישה דקירה בלב שלי כשאני רואה את מבט התאווה של ת'או.
"את בכלל תופסת כמה את יפה?"
יפה. הוא אמר שאני יפה. ואני, בהפגנת אידיוטיות שראויה לפרס העשור פולטת "הו." מוזר.
"מעכשיו את לובשת רק את הבגדים שלי." הוא קובע.
"אתה כל כך שתלטן."
"זה כי את כל כך שלי." הוא משיב בחיוך שחצני.
"אתה יודע לדבר עם אנשים בלי לעורר אצלם את ריפלקס הסטירה?" אני מכווצת את גבותיי בכעס, והוא תופס ביד שלי, גורם למחבת ליפול על השיש בצליל צורם, ומצמיד אותי אליו בהנפה קלילה של הגוף שלי, כאילו אני שוקלת איזה משקל נוצה. עורי מתחמם.
"אני אוהב שאת לובשת את הבגדים שלי." אני ממצמצת. חתיכת פלרטטן. ואז הוא מוריד את שפתיו אל שפתיי, ומנשק אותי. אצבעותיי מתכווצות בעונג כשאני נאחזת בשיש הקר.
אני אוהבת את המגע והטעם של שפתיו על שלי. אני אוהבת כל חלק בו.
לא היינו צריכים לתת לגאווה שלנו להיכנס בנינו. הפסדנו יותר מידי זמן ביחד. כשהוא מתנתק ממני הוא מלקק את שפתיו. שמתי לב שהוא עושה את זה הרבה אחרי שהוא מנשק אותי.
"אתה לא רעב?" אני שואלת בקול חלש.
"בטח שאני רעב." הוא עונה לי בטון נמוך ואני מיד מסמיקה. לא הבנתי את ההתחכמות הזאת שלו ויש לי גם תחושה שלזאת היה מסר שאני לא רוצה לגלות.
"אז אני הולכת להכין לך לאכול עכשיו, ואתה תשב בצד ולא תפריע לי."
"את יודעת לבשל?" הוא נשמע מופתע.
"ברור שאני יודעת לבשל. אבל אני צריכה מוזיקה בשביל זה." אני מחייכת את החצי חיוך שלי.
"יש מערכת בסלון, את יכולה לשים איזה שיר שאת רוצה."
"אתה לא תשנא את השירים שלי?" אני מרימה גבה בסקרנות.
"בחיים לא." הוא לוחש בכוונה רצינית מידי בשביל הלב החלש שלי, ואני משתחררת מאחיזתו במבוכה.
אני מתקדמת אל המערכת. ואז אני קולטת דיסק פתוח לידה, ועליו כתוב את שמי בגדול.
"מה זה הדיסק הזה פה?" אני שואלת.
"דיסק." הוא משיב מהמטבח כשהוא מתיישב מול השולחן ומרים ערימת מסמכים שלא שמתי לב אליה.
"אני רואה. מה, הדבקתי אותך בתשובות מעצבנות?" אני מכניסה את הדיסק למערכת ולוחצת פליי. השיר מתחיל להתנגן, וחמימות מתפשטת בחזה שלי.
you are the reason של calum scott מתנגן ברקע. אני מפנה מבט מתובל בהלם אל ת'או.
"השיר הזה מזכיר לי אותך." הוא אומר בטון קולו הקר, עם שמץ של חמימות.
אני מניחה יד על ליבי שאושר עולה על גדותיו. אני מקשיבה למילות השיר, ולא אומרת דבר.
לא חשבתי שת'או יתנהג ככה, אבל כנראה שיש לי עוד דרך ארוכה עד שאגלה עליו את כל הדברים שהוא באמת. לפתע אני מרגישה את ידיו עוטפות את בטני. אני מרגישה את שפתיו מנשקות את עורפי, וצמרמורת עוברת בי כשנשימותיו מחממות את הנקודה שהרגע נישק.
"כל פעם שהייתי חושב עלייך, הייתי שם את השיר הזה. יש לי את הדיסק הזה מאז שעזבתי. זה השיר היחידי." הוא לוחש בטון כל כך נמוך עד שאני מרגישה את קולו בכל נים ווריד בגופי.
"אתה אולד סקול? דיסקים זה די ישן." אני שואלת ברעד, מנסה להקליל על עצמי.
"האם את צוחקת עליי ג'ו קרטר?" הוא לא נשמע כועס. לפתע אני מרגישה את ידו משתחררת מהאחיזה בי, ואצבעותיו עוברות אל זרועי ומלטפות אותה בעיגולים קטנים.
"מה פתאום." אני מנסה לא להשתפן. הקול הנרעד שלי בוגד בי.
"הייתי ממליץ לך לא לצחוק עליי, אחרת תשלמי על זה." טון קולו הופך חם. מפתה אפילו.
"אני לא מגיבה טוב לפקודות." המתח באוויר מתחיל להשפיע על החום גוף שלי.
"אני לא פוקד, ממש לא. אני ממליץ." ואני כמובן כבר יודעת שעם ת'או אסור להתעסק. הוא מסובב אותי אליו ומצמיד את גופי לגופו במשיכה מפתיעה, ואני מרימה אליו את עיניי.
אני מחכה שהוא ינשק אותי, וכשהוא מקרב את שפתיו אל שפתיי אני עוצמת את עיניי. אבל אחרי כמה שניות שום דבר לא קורה, ואני פוקחת את עיניי בכעס.
"חתיכת ספרדי מעצבן!" אני מוחה, ועל פניו נדלק חיוך. הוא נהנה לשגע אותי.
"אני לא אנשק אותך עד שלא תתנצלי על זה שצחקת עליי." הוא עדיין לוחש, וגורם לבטן שלי להתכווץ כי שפתיו כל כך קרובות לשלי שזה מסוכן.
"לא." אני עונה בתוקף בכעס שאני לא יודעת מאיפה הגרלתי, והוא תופס באצבעותיו את סנטרי.
"הרגע אמרת לי לא? את רוצה לראות מה אני עלול לעשות לך?" הוא מרים גבה, וטון קולו עדיין נמוך. אני מרגישה שעוד רגע אני קורסת, אז אני משתחררת מאחיזתו במהירות ובורחת למטבח כדי להתחיל לבשל כשאני צועקת "לא אמרתי כלום, דיסקים זה מעולה!"
כשאני מציצה אחורנית אחרי דקות ארוכות אני יכולה לראות שהוא יושב על כיסא הבר, ומעיין באותם מסמכים כשעיניו נוצצות בשעשוע.
חתיכת שחצן, מציק, ומושלם שכמוהו. אני תוהה מה המסמכים שהוא מעיין בהם. בטח קשורים לעבודה שלו, וזה גורם לי להיזכר בעובדה שיש עוד הרבה דברים שאנחנו צריכים לדבר עליהם.
"מה את רוצה לשאול ג'ו?" הוא שואל פתאום, מבהיל אותי. לא שמתי לב שאני בוהה בו כשהמרית בידי. אני מחליטה שאני חייבת לדעת.
"מה קרה למי שירה בך באותו היום?" גופו נדרך, ואז נרפה שוב.
"אותו היום בו נישקתי אותך פעם ראשונה." אני מרגישה את הלב שלי עושה סלטה.
"תענה לי." הוא מרים את ראשו ונועץ את עיניו בעיניי.
"העניין טופל." הוא לוחש בטון נמוך שיודע שיפריע לי.
"אמרנו שנדבר על זה. ת'או, אני לא יכולה לבטוח בך אם לא תספר לי מה קורה." אני מרגישה שאני לוחצת עליו, אבל זה לא הגיוני שאני פשוט אעביר את זה שניסו לירות עליו ואז הוא פשוט החליט שהוא מתנתק ממני ליותר משנה. או שאני המוזרה כאן.
"אני מבין ג'ו, אבל אני לא יכול לספר לך הרבה." אה. המבט המיואש של ת'או ג'קסון מעולה. לא יכולות להיות לזה בשורות טובות.
"חזור שנית?" אני מרימה גבה, ואני יכולה לראות את המלחמה שמתנהלת בתוכו. הוא קם באנחה כבדה ומתקדם אליי, נעמד מולי.
"אני יודע שהסתרתי ממך הרבה,"
"בעיקר את הגיל האמיתי שלך." אני מוסיפה.
"אבל את חייבת לבטוח בי, מה שאני אוכל לספר, אני אספר." המשפט הזה מנקב חור גדול בזעם שבי יחד עם המבט בעיניו כשהוא כורך את ידיו סביב מותניי שוב.
"בסדר?" הוא שואל, ואני מהנהנת. אני עוצמת את העיניים, ומרגישה את חום גופו. כשאני פוקחת את עיני אפו מתחכך בשלי, ואני יכולה להרגיש את הנשימות הכבדות שלי. פרפרים מתעופפים בבטן שלי. מה הוא הולך לעשות? ולמה אני נכנעת אליו כל כך מהר?
"אולי תספר לי לפחות משהו שאני כן יכולה לדעת, ואני עוד לא יודעת?" אני שואל, והוא נראה מהורהר לרגע לפני שעונה.
"כשהצעתי לך לקחת את החתולים זה לא היה כי לא יכולתי לגדל אותם." עיניי נפערות.
"שקרן." הטון שלי המום.
"באמת. רציתי סיבה להמשיך להציק לך. אהבתי את ההתנהגות שלך, ורציתי לראות מה הגבול שלך."
"אין סיכוי, אין מצב שאני מאמינה לזה."
"אני לא משקר. עובדה שאחר כך לקחתי אותם אליי." הוא נשמע קצת אשם, ואז הוא מעביר את אצבעותיו על צווארי, מסיח את דעתי.
"וגם.. אני יכול להגיד לך שראיתי הרבה דברים בחיי.. והיופי שלך מתעלה על כולם. אני דובר אמת. עוד בפעם הראשונה שראיתי אותך, חשבתי ככה. וכאב לי שהכאיבו לך."
"ועדיין נתת להם לעשות את זה."
"החזרתי להם. ואף אחד לא יעשה זאת שוב. אני אהרוג את מי שינסה לגעת בך. את שלי, ותיזהרי לחשוב אחרת." הוא לוחש ומלטף את קו הלסת שלי באצבעותיו. אני מרימה גבה.
אני מנסה להראות לו שהלב שלי לא פועם בקצב היסטרי. אני חושבת שזה לא ממש עובד לי.
"אתה לא יכול לדעת מה אני חושבת."
"את כנראה שוכחת שאין משהו שאני לא יכול." עיניו יורדות אל שפתיי.
"אתה מסתכל לפעמים במראה ולוחש לעצמך דברים יפים?" אני משיבה, וקצות שפתיו נמתחות לחיוך.
"כזה סנוב." אני ממלמלת ומנסה להפנות אליו את גבי, אבל הוא תופס אותי. הוא מכופף את ראשו, ולחיו המחוספסת מזיפים קצרים מעבירה בי רעד כשהוא מצמיד אותה לשלי.
"הסופ"ש." הוא לוחש לאוזן שלי ואני עוצמת את עיניי במבוכה.
"הסופ"ש אני אקח אותך למקום העבודה שלי, את תוכלי לראות חלק ממי שאני, ואז אני אקח אותך לדייט." הוא מבטיח.
"אבל חשבתי שאתה לא עושה דייטים." אני מקניטה.
"רק איתך. וכבר יצאנו לדייט במילא."
"הפעמים שלקחת אותי.. הן היו דייט?"
"אז מה חשבת שזה היה?"
"ארוחה ידידותית על חשבון מישהו לא כל כך ידידותי?" אני שואלת והוא מגחך.
"אז עכשיו אני מתקן את החוויה."
"אתה טוב עם בלבולי מוח כמעט כמוני."
"אני גם טוב עם הידיים, את עוד תראי בעתיד." אני חובטת על כתפו אבל זה עדיין לא מספיק כדי שיזיז לו.
באותו הבוקר ת'או מביא אותי לעבודה אחרי שהכנתי לו ארוחת בוקר שהוא חיסל בתיאבון.
אני מודה שהייתי ממש מאושרת לשמוע שהוא אוהב את האוכל שלי, במיוחד לנוכח העובדה שהשקעתי בטירוף עד כמה שאפשר להשקיע בארוחת בוקר בשבילו. ונסה ואדם היו במשמרת איתי, וזה היה סיוט.
לקח לי הרבה זמן להרגיע אותם. הם הציפו אותי בשאלות ומסתבר ששקית ממתקים חברה יותר טובה מהם, כי הם התערבו שאחרי הערב הזה אני ות'או נהפוך לזוג.
מה שלא נכון. אז הם הפסידו.
מבחינתי אני עדיין רוצה לקבל את התשובות שמגיעות לי לפני שאני מחליטה משהו. ואני יודעת שאני הולכת לקבל אותן, אז אני מכינה את עצמי.
אני רק לא יודעת למה אני מכינה את עצמי בדיוק. 

***

תודה לכולם על כל התגובות והדירוגים והתמיכה!

אני מבינה שהפרק הקודם ממש הפתיע אתכן חח, מקווה שתאהבו גם את הפרק הזה (:

יש עוד דרמה בעתיד, וכשנתקרב לסוף הסיפור (אל חשש יש זמן)

אני אוציא הודעה מעניינת ואז תבינו למה לא יכולתי לספר עליה עד עכשיו (:

אז מחכה לשמוע מה אתן חושבות!

פרק הבא יעלה ביום ראשון בעזרת השם, מקווה שתמיד אוכל להעלות בראשון ורביעי כדי שיהיה קבוע D:

אוהבת המון 3>