Teach Me Honor.

.31 פרק

"הבוקר יהיה טוב יותר, אם אתעורר לצידך."-לא ידוע.

ג'ו:

אחרי שאני מתוודה בפניו על הרגשות האמיתיים שלי, ת'או ענה על כל מה ששאלתי אותו.
כשהוא גלגל עיניים לנוכח השאלות המוזרות שלי כמו 'איזה צבע אתה הכי אוהב?' אני הזעפתי אליו פנים.
הוא ענה שהוא חושב ששחור, אבל הוא אף פעם לא באמת טרח לחשוב על זה.
הוא מספר לי הרבה. על איך אבא שלו לימד אותו לרכב על אופניים בפעם הראשונה למרות שהיה לו הרבה עבודה על הראש, על איך השומרים שלו היו לוקחים אותו לכל מיני מקומות שהוא אהב, ואפילו על זה שהוא לא אוהב קורנפלקס.
אני חוטפת שוק כשהוא מתוודה בפניי שהוא מעולם לא היה בפארק שעשועים לפני שלקחתי אותו לשם, והוא מבטיח לי שבהזדמנות הראשונה שתהייה נוכל ללכת לשם שוב.
ואני? אני מדחיקה את מה שהוא סיפר לי. לא כי לא אכפת לי, אלא כי אני לא יכול לשאת את הידיעה שהוא אי פעם עבר משהו מחריד כל כך. אני רוצה להתמקד בלהפוך אותו מאושר בעתיד.
אני כבר לא שמה לב לשעה כשאנחנו נרדמים, וכשאני מתעוררת אני נאנחת אנחה חצי עייפה חצי מאושרת. התחושה של להתעורר בבוקר לצידו של ת'או היא מדהימה.
התריסים האלקטרונים והמשודרגים פחד מוגפים, והחדר חשוך וקצת קר. אבל אני מרגישה חמימה. ת'או עדיין ישן, וכשאני קמה בכדי לצאת מהמיטה הוא פוקח עין אחת בעצלנות. כשהוא מבחין בי הוא חוזר לישון.
אני נכנסת להתקלח, וכשאני יוצאת אני לובשת את אחת מחולצות הטריקו שלו שמצאתי בארון.
אני מביטה על ת'או ופתאום עולה לי מחשבה בראש. הסיכויים שהוא יעשה לי משהו נורא אחר כך די גבוהים, אבל אני די בטוחה שזה לא משהו שאני לא יאהב. אני מסמיקה מהמחשבה על אתמול בלילה ועל הדברים שהוא עשה לי, ונותנת לעצמי סטירה דמיונית בראש.
אני הולכת למטבח, מחפשת קערה בינונית וממלאה אותה במים. כשאני חוזרת לחדר אני מתקרבת מעט לת'או, ולא נותנת לעצמי לחשוב לפני שאני שופכת עליו את המים.
"ג'ו! מה לעזאזל?!" אני אוהבת את זה שהשם שלי זה הדבר הראשון שיוצא מפיו. אני פורצת בצחוק מטורף, ומתבוננת בו בזמן שהוא מטפטף מים.
הוא נראה זועם בטירוף ואני לא יכולה להפסיק לצחוק. אבל אני מרגישה שת'או צריך קצת להשתחרר. אחרי מה שהוא סיפר לי אתמול בלילה אני מרגישה שאני חייבת לעשות הכל כדי להשכיח אותו לפעמים מהמציאות בה הוא חי.
אני נרגעת מהצחוק שלי, אבל הלוק הרטוב שלו עושה לי משהו בבטן. מזכיר לי את הריבים הטעונים שלנו והנשיקה הראשונה בבריכה.
ת'או קם מהמיטה, ומתנער בעצבנות.
"אני לא יכול איתך!" הוא נוהם, ואני מעוותת את פניי. הלכתי רחוק מידי אני חושבת. כדאי לי לברוח.
הוא מתקרב אלי בצעדי ענק, ולפני שאני מספיקה למחות הוא מדביק אותי אל הקיר.
״אני נשבע לך שאת לא נורמאלית.״ הוא לוחש ומביט בשפתיי בתאווה.
"אתה טוען שאני לא שפויה?" הייתי רוצה להישמע כועסת אבל המראה של טיפות המים שמנצנצות על
הריסים שלו הורג אותי מבפנים.
"את לא שפויה. לא. החברה שלי לא שפויה." משהו בי מעקצץ כשהוא קורא לי החברה שלו.
"החברה שלך תעשה דברים גרועים יותר אם תעצבן אותה." אני מרימה את ראשי בהתרסה.
"את בטוחה?" הוא שואל בטון קולו הנמוך, ומקרב את מותניו לשלי. אני משתנקת במבוכה ומרימה אליו את עיניי.
"כן!" אני משיבה בכעס.
"אני לא חושב." הוא מקרב את שפתיו לשלי, ושנייה לפני שהוא מנשק אותי הוא פשוט מתרחק ממני ועוזב אותי כשהוא מתקדם אל האמבטיה. אני מביטה בגבו החשוף והיפה הולך ומתרחק ונותרת המומה.