Teach Me Honor.

.פרק 27

"אני רוצה אותך. את כולך. את כל הפגמים, כל הטעויות, כל מה שלא מושלם, וכל מה שכן. אני רוצה אותך, ורק אותך."

-לא ידוע.

ת'או:

כבר ידעתי שג'ו היא היחידה שיכולה להכניס היגיון וטוב לחיים שלי. זה הרגיש לי ככה מהרגע הראשון בו ראיתי אותה. רציתי להגן עליה מהעולם שלי כי היא לא כמוני.

אני שיכור מכוח, אכזרי ומפלצתי.
היא חזקה ותמימה עם פה מתחכם ואוקיינוס בוער יפה וכחול בתוך עיניה.
ג'ו אף פעם לא הסכימה לקבל את היחס הזה ממני. וזה מה שגרם לי לשים לב אליה מההתחלה.
היא בלתי מרוסנת, בעלת חוש צדק, והיא לא מפחדת מדבר. בטח שלא ממני. היא אף פעם לא חושבת עליי יותר ממי שאני, והיא תמיד כנה אמיתית ופשוט.. היא.
כנראה שאלו הן כמה סיבות מתוך אלף למה אני יודע שהיא מושלמת בשבילי.
התמונה שלה מכווצת שפתיים עם תלתלים מעל העיניים בכל פעם שהיא משתוללת בכעס קופצת לי לראש, מזכירה לי שלפני כמה שבועות היא השתוללה מכעס בדיוק ככה, כשהכנסתי אגרוף לאידיוט ההוא שרק יכול לחלום שהוא אי פעם ייגע בה.
עכשיו אני כבר בטוח בזה- אני לא רוצה אף אחת חוץ מהחוצפנית הקטנה והיפיפייה הזאת.
פאקינג ילדונת בת 19 גמרה אותי. אותי. ראש הארגון ששולט בניו יורק.
אני מטורף עליה, ורק בכל הזמן הזה בו לא היינו יחד הבנתי עד כמה.
ידעתי שהיא משתוקקת לאוויר, אבל ידעתי גם שאני משתוקק אליה, וזאת הייתה בעיה כי רציתי לכבד אותה ולתת לה את הזמן שלה.
חריקת מנוע, טריקת דלת וצעדים מהירים שולפים אותי מהמחשבות.
אני מרים את הראש ומסתכל אל הנוף של ניו יורק בלילה. היא מוארת ומתפקדת עכשיו. שלא כמוני.
"ג'ו." אני מרגיש את נוכחותה מאחוריי.
"איך לעזאזל ידעת?" אני שומע את קולה.

כי רק אנחנו מכירים את המקום הזה. זה המקום שלנו. רק שלנו. אם את זוכרת, גם אני זוכר.
כשאני מסתובב אני מבחין בה.
היא עומדת לא רחוק ממני לבושה בג'ינס משופשף ונעלי אולסטאר, עם חולצת טריקו ושיער מבולגן. הפעם מעיל ארוך כרוך סביב גופה ויש לה צעיף ורוד זוהר על הצוואר.
כל כך מתאים לה. היא מעולם לא הייתה צריכה להשקיע בעצמה כדי להיראות יפה. תמיד ידעתי את זה. אבל יש משהו בזה עכשיו, שגורם לי להתחרט על זה שלא ייחסתי למיוחדות שבה יותר חשיבות.
"מה קרה? למה הפסקת להתקשר אליי בכל יום?" הטון שלה נשמע גבוה, כאילו זה מפריע לה. ידעתי שזה מפריע לה.
"התגעגעת אליי?" אני מחייך אליה חיוך כובש. היא נוחרת בתגובה.
"מה את עושה כאן?"
"היה לי ערב נחמד עם כולם, ואז הייתי צריכה לבוא לחפש אותך." הטון שלה הופך קר, והיא מביטה הצידה.
היא נושפת ונראית כועסת. אני רואה על הפנים שלה שהיא רוצה להיות בכל מקום אחר שהוא לא פה. ובצדק. לא הולך לי כל כך טוב עם הקטע של הלהחזיר אותה אליי.
אבל אני לא מתכוון להרים ידיים. אז שתתמודד.
היא מרימה את הצעיף שלה ומכסה את השפתיים היפות שלה, מרחיקה אותי עוד צעד מלנשק אותה.
"בלי תשובה מתחכמת הפעם?" אני שואל, והיא עוצרת מלחמם את עצמה בקפיצות קטנות, מפנה אליי מבט.
היא חושבת על משהו ואין לי מושג על פאקינג מה.
והכי גרוע זה שהיא מביטה לי ישר בעיניים. זאת הפעם הראשונה שאני מוכן להקריב כל מה שיש לי כדי לדעת מה עובר בראש של מישהו.
"תיזהר, אם תעצבן אותי אני עוד אענה לך בהתחכמות."
"אני כבר לא נזהר ממך ג'ו." אני משיב בכנות ומקלף את התחת הקפוא שלי מהאדמה.
"זהו? אתה תקשיב לי? בלי ריבים? בלי כלום?" היא שואלת, ואני מהנהן. אני מתקדם אליה ועוקף אותה.
אני רוצה להיות קרוב אליה ואני יכול לעשות הכל חוץ מזה. וזה משגע אותי.
שאלוהים יעזור לי כבר לא אכפת לי כלום לעזאזל. אני רק רוצה להיות איתה, אבל אני לא חושב שזה יהיה חכם להתנפל עליה ולנשק אותה עד שתתעלף כמו שאני באמת רוצה לעשות. כמו שעשיתי. ואיזו נשיקה זאת הייתה. אני לא שכחתי, אני יודע שגם היא לא.
"תעצור!" אני שומע את קולה המתוק ונעצר במקומי. הבן אדם היחיד בעולם שאקשיב לו.
"מה?" אני מסתובב אליה. היא מתקדמת אלי בצעדים קטנים, הצעיף עדיין מסתיר חלק מפניה. היא נעמדת מרחק קטן ממני ואז תופסת בידיי ומושכת אותן במהירות.
"עוד פעם?!"
"תפסיקי לצעוק." היא הולכת לעשות דרמה מזה שהלכתי מכות שוב. אני מת על הדרמה שלה. אני מת עליה. וזה פאקינג כואב.
"לא! צריך לטפל בזה! מה אתה חושב לעצמך, אלוהים אדירים בסוף ינשרו לך הידיים!" היא מכווצת את גבותיה בכעס והצעיף מחליק משפתייה.
הן משורבבות ואני כמעט מאבד את השפיות. אני מושך את ידיי מידיה כדי להתרחק ממנה. היא מביטה בי בהבעה שמיד הופכת להמומה, ואז גבותיה מתכווצות באי הבנה.
אני שונא את זה אבל אם היא תתקרב אליי עוד טיפה אני פשוט לא אצליח לשלוט בעצמי, וזה באמת הדבר האחרון שאני רוצה שיקרה. אני הולך פה על ביצים גם ככה.
"אני אקח אותך הביתה." קולה נשמע מובס.
"ברכב הזה?" אני מסובב את מבטי למכונית סגולה.
"ונסה הביאה לי את האוטו שלה כדי לחפש אותך." היא עוקפת אותי.
"ממתי את נוהגת?" יש לי תחושה שהיא הולכת לענות לי את אחת התשובות ההזויות שלה.
"קצת אחרי שעזבת." אבל היא לא. ואני מנסה להתעלם מהכאב בקולה, מתקדם אחריה.