"אני רוצה שתמשיכי להיות הדבר הכי אהוב עליי בחיים." -לא ידוע.
ונסה:
הראש שלי כואב והדמעות שלי חמות על הלחיים.
בא לי למות.
לא משנה כמה אני מנגבת אותן הן לא מפסיקות.
אני לא מאמינה שהוא ניסה להתפרץ ככה לבית שלי. מניאק אחוז טירוף. נתתי לו את הפעם הראשונה שלי, נתתי לו את הלב והנשמה שלי.
מה הוא כל כך מתפלא שאני לא מוכנה לתת לו פתח ללב שלי שוב, אחרי שגיליתי שהוא בגד בי עם איזו בלונדינית מפוצצת בסיליקון שלה ולאימא טבע אין שום קשר?
הייתי צריכה לדעת שזה החרא שאני מקבלת על זה שיצאתי עם מישהו מהקולג'.
בהתחלה רציתי אותו כמו שרציתי כינים, אבל אחרי הרבה חיזורים מהצד שלו הבנתי שאולי זה לא יהיה כל כך נורא.
אחרי הדייט השני שלנו, כבר נדלקתי עליו. וכנראה זאת הייתה הבעיה.
לוק אמנם לא היה האהבה הראשונה שלי, אבל הוא היה בחור מדהים שגרם לי להרגיש אהובה ונחשקת. אבל כל זה לא משנה את העובדה שהוא בגד בי. שיכור או לא.
וכרגע, הראש שלי עמוס במחשבות על מישהו אחר.
סביר להניח שהמישהו האחר הזה הוא האהבה הראשונה שלי, כי זאת פעם ראשונה בחיי שאני משתוקקת ככה למישהו.
אם אני חייבת להיות כנה עם עצמי, בפרק הזמן בו הקשר שלי ושל לוק התחיל להתרופף בגלל שנרשמתי לקולג' אחר, חשבתי על דניאל. וחשבתי עליו הרבה. הרבה יותר ממה שחשבתי עליו בהתחלה.
הרגשתי שאני טובעת במתיקות בפעם הראשונה שראיתי את החיוך המהפנט והעיניים בצבע דבש.
הוא לא השאיר לי שום מקום לספק בזה שנמשכתי אליו.
ואין שום מקום לספק בזה שעכשיו, הוא כל מי שאני רוצה שיהיה כאן כדי לנחם אותי.
בכל הזמן הזה בו ת'או וג'ו לא דיברו, אנחנו החלפנו הודעות טקסט קצרות.
רציתי ולא רציתי שיהיה שם משהו יותר מזה. הלב שלי היה שייך ולא היה שייך למישהו אחר. וידעתי שאני לא בוגדת. אז לא עשיתי עם זה כלום, גם אם לפעמים ההודעות שלו גרמו לפיצוצים קטנים בלב שלי שבחיים לא הרגשתי, ולהרבה רגשות אשם.
"ונסה!" אני שומעת את הקול שלו, אחרי זמן ממושך בו אני בוהה בתקרה.
הקלה מציפה אותי.
ידעתי שהוא יבוא. רציתי שהוא יבוא.
הוא פורץ לחדר שלי, ועיניו נפערות כשהוא קולט אותי בצד החדר.
אני שפוכה על המיטה ובטח נראית כמו שלולית אנושית ומכוערת. הוא לא רגיל לראות אותי באפיסת כוחות. אני חושבת שחוץ מג'ו אף אחד לא רגיל לזה.
היא כבר ראתה אותי בכל המצבים הכי גרועים, ועדיין נשארה. ואני יודעת שהיא תמיד תישאר.
"יפיפייה," הוא לוחש ברכות והגבות שלו מתכווצות.
הוא מתיישב על המיטה עוד לפני שאני מספיקה למצמץ, מושך אותי אל זרועותיו ועוטף את גופי בחיבוק מנחם. אני קוברת את פניי בחזה הרחב שלו, והוא לא מפספס את זה שאני רועדת.
"מה קרה?"
"לוק היה כאן. הוא.." אני נאנחת ועוטפת את הזרוע שלו באצבעותיי.
"הוא קצת השתגע, חשב שזה יגרום לי לחזור אליו אם הוא יעמוד כמו מפגר בחוץ ויצעק."
"הוא עשה לך משהו?" אני מרגישה את גופו נדרך.
"לא.. הוא לא עשה לי כלום." הוא נרגע.
"הוא צריך להגיד תודה לאלוהים שלא הגעתי לכאן כש-" אני עוצרת אותו לפני שהוא מסיים לדבר, בנשיקה קטועה על שפתיו הרכות.
יש להן טעם של מנטה ושוקולד, והלב שלי מחסיר פעימה.
אני מתרחקת ממנו, בהלם מעצמי, ומרימה ידיים בכניעה.
"אני מצטערת! לא התכוונתי לעשות את זה!"
"לא התכוונת?" הוא מרים גבה, וחיוך יפה מופיע על פניו.
"כאילו, התכוונתי, אבל לא ככה.. ז'תומרת.." המילים מתבלבלות לי, ואני נכנסת ללחץ. רציתי לנשק אותו. אלוהים יודע שמזמן כבר רציתי לנשק אותו.
אבל זה אף פעם לא היה הזמן הנכון, או המקום הנכון. או נכון בכלל. כי הייתי כבולה למניאק תלותי.
אני לא מספיקה להצטער שוב לפני שהוא תופס בעדינות בסנטרי ומושך אותי אליו לנשיקה ארוכה יותר.
"נו כבר זוג אידיוטים מאוהב שכמוכם, אתם עושים לי בחילה! תזיזו את התחת שלכם לכאן ותתנו לנו אישור ללכת!" אני שומעת את קולו של ת'או, ודניאל מתרחק ממני בחיוך שגורם ללב שלי להתמוסס.
כשאנחנו יורדים למטה בחיוך, אני קולטת בעיניים של החברה הכי טובה שלי שהיא יודעת הכל.
כשאני סוגרת את הדלת אחרי ת'או וג'ו, אני מסתובבת לדניאל ושואלת את מה שרציתי לשאול.
"אז.. עכשיו.. מה איתנו?"
YOU ARE READING
Teach Me Honor.
Romanceג'ו: אני זוכרת את הרגע המדוייק בו פגשתי בעיניים האפורות האלו. עיניים יפייפיות שהטביעו אותי, וגררו אותי איתו למעמקי הגיהנום. הבעיה היא שאני הבאתי זאת על עצמי. אני אומרת לעצמי שאני שונאת אותו, אבל בכל פעם שהוא בסביבה אני מבינה עד כמה זה שקר. חשבתי...
