Teach Me Honor.

.34 פרק

"אני נשבע שאני לא יכול לאהוב אותך יותר ממה שאני אוהב עכשיו, ועדיין, אני יודע שאתאהב בך עוד יותר מחר."- לא ידוע. 

ג'ו:

עד עכשיו ממש לא התכוונתי להשקיע במה שאני לובשת, אני כנראה אפילו עדיין לא בחצי הדרך להרגיש בנוח עם משהו שהוא לא חולצת טריקו וג'ינס בעשר דולר.
אבל ברגע שונסה הגיעה אליי הביתה בסוף השבוע, מצב המלחמה שהיא הייתה בו גרם לי להבין שכדאי שלא אתווכח איתה, או שהיא תחסל אותי באיזו דרך יצירתית.
זה היה הדבר היחיד שמנע מההיגיון הבריא שלי להפקיד את העניינים האסתטיים שלי בידיה.
שמנו פעמנו לקניון, וכבר בחנות הראשונה ונסה הורידה לעצמה חצי מתכולת המדפים.
אחר כך היא החליטה שהיא קונה לי שמלה בצבע תכלת בהיר, חסרת שרוולים וצמודה.
אני לא אשקר שהיא הייתה נראית מדהימה, אבל העדפתי אותה לא עליי.
למרות כל המסע הקניות החריד הזה, שום דבר לא הכין אותי לכאב של תלישת שיערות מהגוף.
קיללתי את האישה המסכנה שעשתה את זה, ובעיקר את ונסה שישבה בצד והתפוצצה מצחוק.
כששאלתי את היקום בצעקה למה זה נחוץ ויריתי מבט מלא בקריזה לונסה, היא עשתה תנועה של נעילת הפה במפתח דמיוני, וזרקה אותו לצד השני של מכון היופי.
כשחזרנו באפיסת כוחות שחלה בעיקר עליי הביתה, חשבתי שהכל נגמר. אבל ונסה בעטה אותי למקלחת וכשיצאתי היא הושיבה אותי על הכיסא והתחילה להעביר אותי מסע עינויים משלה.
במשך כל הזמן ניסיתי לחלוב ממנה מידע על מה ת'או מתכנן לי.
היא ידעה הכל, אבל כמובן לא סיפרה דבר. כל מה שאני ידעתי זה שבשעה שבע מישהו שהוא לא ת'או יבוא לאסוף אותי מהבית, למקום שאין לי מושג מה הוא.
"אני אמרתי לך!" ונסה צווחת. היא מקפיצה אותי מהכיסא, ואז פרצופה מתעקם.
"סליחה שאני צועקת, אבל זאת באמת לא אשמתי שאת נראית כמו אלילה קטנה ויפה אבל לא מנצלת את זה." הטון שלה רגוע יותר, ואני מגלגלת עיניים. אבל מבפנים אני מתכווצת.
היא עבדה יותר מידי קשה כדי שאני אגיד לה שיש לי חשק לקפוץ לבריכה מלאה חומצה במקום לראות את התוצר הסופי.
לא כי אני לא מעריכה את זה, אלא כי אני פשוט לא אוהבת את זה.
אני נעה בין חוסר רצון, לבין בלבול כשאני קמה למראה כדי לראות את התוצאה הסופית.
אבל אני כמעט מועדת.
מי שנשקפת מולי במראה נראית כמו איזה נסיכה מעולם שאפילו לא הייתי טורחת לקרוא עליו בספרים.
אני אמנם לא רגילה לזה, אבל גבי מתיישר ואני מחייכת חיוך קטן כשאני מביטה בעצמי.
פתאום, משהו בי רוצה להשקיע את כל כולי בערב הזה.
השמלה מחמיאה לקימורי הגוף שלי בטירוף. כנראה זה בגלל העקבים השחורות והגבוהות שהסכמתי לשים בפעם הראשונה בחיי.
אין לי מושג איך אני הולכת לשרוד בהן.
האיפור, בשילוב השיער הטבעי שמפוזר סביב פניי בבקבוקים, גורם לי להיראות כמו אלילה ממגזין.
ונסה הסבירה לי שהאיפור הזה נקרא 'מראה מעושן'.
ואני חייבת להודות שזה מדגיש את העיניים שלי בצורה יפה.
"ת'או הולך להשתגע." היא קובעת, ואני מסמיקה במבוכה.
אין לי מה לומר, אני משותקת ונבוכה מידי.
וכנראה שהזמן טס לי, כי בדיוק כשאני באה להתיישב אני מקבלת הודעה מת'או שארד למטה.
אני טסה למטה בתקווה למצוא אותו, למרות שהוא אמר שהוא לא יהיה, וכמעט מועדת מהעקבים.
אני חולפת על פני ההורים שלי שיושבים בסלון וצופים בסרט כשאני משאירה לונסה את כל ההסברים.
כשאני יוצאת מפתח הבית מחכה לי לימוזינה מפוארת ונהג שקורא לי גברתי ופותח לי את הדלת.
אני לא יכולה שלא להרגיש קצת אכזבה, אבל היא מתחלפת מהר בידיעה שאראה אותו בקרוב.
במהלך הנסיעה הלב שלי פועם בפאניקה והראש שלי מלא במחשבות.
אבל כל זה מתגמד ונעלם כשאנחנו מגיעים למפרץ מלא ביאכטות.
אני מביטה החוצה אל הנוף והשמיים השחורים, ונפעמת מהיופי. כל ניו יורק מבצבצת באורות ברקע.
וכשהלימוזינה נעצרת לחלוטין, אני מבחינה בת'או.
הוא עומד ליד אחת היאכטות, נראה גברי ומרשים מתמיד עם חולצה אלגנטית, מכנסיים כהים ונעליים יוקרתיות.
השיער שלו משוך אחורנית, והוא באמת נראה כמו איש מאפיה.
אבל הוא נראה כמו איש המאפייה המושך ביותר עלי האדמות.
הלב שלי מחסיר פעימה.
היופי של ת'או זה משהו שאי אפשר להתעלם ממנו.
הוא מרים את ראשו, ולא נראה לחוץ במיוחד.
אני לעומת זאת עוד שנייה משתינה במכנסיים מפחד.
השפתיים שלי רועדות.
כל זה כל כך מביך ואני כל כך לא רגילה לזה.
כשאני יוצאת מהלימוזינה אני מפקסת את עיניי על ת'או, כי אין סיכוי בעולם שאני הולכת לפספס את התגובה שלו אחרי שנשבעתי לפניו שלעולם לא אלבש עקבים.
ואז עיניו פוגשות בעיניי, ואני עוד שנייה מתמוטטת מעוצמת הרגשות.
הוא נראה מוטרף ומהופנט, ואני יכולה להרגיש את הרגשות המבעבעים מתחת לפני השטח כמו הר געש שעומד להתפרץ.
אני מרכינה את ראשי ונושכת את שפתיי.
"מי וידה." הוא מתקרב אליי במהירות, ואני לא מספיקה להגיד לו שהתגעגעתי אליו לפני שהוא תופס במותניי ומצמיד אותי אליו בנשיקה לוהטת ומצמררת.
הלשונות שלנו מתערבבות, והסומק מציף את לחיי כשת'או נוהם אל שפתיי.
אני נאנקת תחתיו ומרגישה את הלב שלי מוחה שהוא לא מוכן לעוד התקפים רציניים כאלה.
בא לי להגיד לו שאני מסכימה, אבל לעזאזל עם לחץ הדם שלי כי הנשיקה הזו כל כך מטריפה שלא אכפת לי יותר.
הידיים שלנו נוגעות, מחבקות, מלטפות ורעבות לכל מגע.
המשיכה בנינו התגברה בזמן האחרון, ואני חושבת שזה דבר טוב.
לפי הידע המאוד מצומצם שלי במערכות יחסים זה ההיפך בדרך כלל.
"אלוהים ג'ו, את עוצרת נשימה." הוא לוחש לשפתיי כשאנחנו מתנתקים מהנשיקה, צמאים לאוויר אבל גם למגע.
אני רק ממלמלת איזה מלמול לא ברור, כי המוח שלי לא כאן עכשיו, ואז מתרפקת בזרועותיו של ת'או. הוא מגחך.
"בואי, תכננתי לנו הרבה דברים להערב." הוא מושך בידי בעדינות.
עיניי מתרחבות כשאנחנו מתקדמים אל יאכטה ענקית שנראית חדשה לגמרי.
"זה הכי רומנטי שהצלחתי לגרד." הוא מושך בכתפיו כאילו זה לא ביג דיל, והפה שלי נפער.
הוא יורד אל היאכטה במהירות כאילו הוא כבר רגיל, ואז הוא מושיט את ידיו אליי.
אני מושיטה אל שלי חזרה, והוא תופס במותניי ומניף אותי, מצמיד אותי אל גופו ואז מחליק אותי למטה אל הרצפה באיטיות. מוודא שאני מרגישה את גופו צמוד לשלי.
לחיי בוערות. כל הזמן הזה מבטו לא מתנתק משלי. שפתינו פשוקות ועיניו מצועפות.
אני בטוחה שגם שלי כי אני לא חושבת עכשיו על שום דבר חוץ ממנו, מנשימותיו, ומהרצון לנשק אותו שוב. החשמל באוויר בנינו מייצר גיצים, אני יכולה להרגיש את זה.
ת'או תופס בידי, ואז אנחנו מתקדמים לצד השני של היאכטה.