Teach Me Honor.

.פרק 30

"עוד לא פתרתי את החידה בלשבת לצידך, ולא להתאהב בכל דבר שאתה עושה."-לא ידוע.

כל הדרך חזרה הביתה ת'או סרב לעזוב לי את היד. הדם המשיך לנזול לי מהפנים, ולמרות שהוא התעקש שאני צריכה טיפול רפואי אני רק התעקשתי שאני רוצה ללכת הביתה.
כל המתיחות שהרגשתי התפוגגה בזכותו. הוא גרם לי להרגיש רגועה, למרות שעדיין קינן בי החשש מהמילים שהבחורה ההיא אמרה. ידעתי שיש הרבה בנות שרוצות את ת'או, וידעתי שזה בלתי נתפס שמישהו כמוהו יושפע ממני.
כשאנחנו נכנסים בדלת של הפנטאהוז החשוך ת'או משחרר את היד שלי, מוריד את הג'קט שלי באיטיות ואז מצביע על הספה בחריקת שיניים. ידעתי שלמרות שהוא ניסה להיראות רגוע, מבפנים הוא בוער.
אני מתקדמת אל הספה בשקט, ומתיישבת. האור של ניו יורק מהנוף בחלון שמכסה את כל הקיר מאיר את החושך, ואני מוצאת את עצמי בוהה בנוף וחושבת, כשת'או בדיוק חוזר עם ערכת עזרה ראשונה.
" זה התפקיד שלך בדרך כלל." הוא אומר בשקט כשהוא מתיישב מולי ופותח את הערכה.
"אתה כזה בדרן." אני ממלמלת בציניות.
"תעצמי עיניים ותרפי את הפנים." הוא פוקד, ואני עושה כדבריו. פתאום אני מרגישה את מגע שפתיו על שפתיי לרגע קטן. אני פוקחת עיניים והוא מחייך אליי חיוך ממיס תחתונים. חצוף.
"הייתי חייב לגנוב ממך נשיקה." אני לא יכולה שלא לחייך.
"סליחה. הייתי צריכה ללכת לשירותים. לא התכוונתי לצ-"
"לא ג'ו. זאת אשמתי שהשארתי אותך לבד." הוא מניח צמר גפן על השריטות על הגבה שלי. אני שואפת אוויר
דרך השיניים. זה שורף.
"לוחמנית האישה שלי." הוא מקניט.
"רק אם מנסים לגנוב את הגבר שלה." אני מושכת בכתפיי כשאני משפילה מבט אל המגפיים השחורות שלו ומתעסקת בבד החולצה שלי. אמרתי את מה שאני באמת חושבת, אבל זה עדיין מביך.
ת'או תופס בסנטרי בהפתעה.
"אף אחד לא יצליח לגנוב אותי ממך." אני מרגישה את הצביטה המתוקה הזו בלב.
"מה הן אמרו לך?" הוא מוסיף לשאול, והמבט בעיניים שלו מבשר שהוא רוצה להרוג מישהו.
"סתם.. לא משהו רציני." אני מתפתלת במקומי.
"מה הן אמרו ג'ו? אם לא תעני לי.." גבותיו מתכווצות, וקולו ספוג שנאה.
"הן אמרו כל מיני דברים על זה ש... איך יכול להיות שאתה מתעניין דווקא בי." אני בולעת את רוקי.
לפתע הוא תופס במותניי, ומניף אותי כשאני צווחת מהפתעה. הוא מושיב אותי קרוב אליו על הרגליים
השריריות משהו שלו בפישוק בזמן שהוא מתרווח על משענת הספה. הלב שלי עושה סלטות ואני חושבת
שהמוח שלי נאבק לחבר משפט שלם, מנסה לקלוט את המצב.
"מ-מה אתה עושה?" ת'או מוטרף מזעם. אני רואה את זה בשיניו החשוקות ובוריד הפועם בצווארו השחום
והארוך. הוא נראה כאילו הוא ממש מתאפק.
"תנשקי אותי."
"מה?" אני משתנקת.
"תנשקי אותי. אני צריך שתרגיעי אותי, ורק הנשיקות שלך יכולות לעשות את זה עכשיו." אני מהדקת את
שפתיי במבוכה. נבוכה ונפעמת מהמילים שלו אני רוכנת אל פניו, ומרימה את ידיי אל לחיו.
הזיפים שמעטרים את הלסת שלו גורמים לתחושת עקצוץ נעימה בידיי שאני מתחילה לאהוב, ועיניו רושפות כשהוא מביט בי.
פיו נפשק, ומחכה לנשיקה שלי. אני מרגישה את גופי מתחמם, ואז אני מועכת את שפתיי על שפתיו. אני מנשקת אותו נשיקה עדינה ואיטית. מתענגת על כל רגע.
ידיו מתרוממות ממותניי אל גבי, והוא מעביר את אצבעותיו בעדינות על הגב שלי, נוגע בי כאילו הוא פורט על מיתרים. עם המגע העדין הזה אני מתחילה להרגיש סחרחורת.
פתאום הכל אינטימי יותר. ואני מרגישה שאני סנטימטר מקצה איבוד השפיות.
אני מתנתקת מהנשיקה כדי לקחת אוויר, והוא פוקח את עיניו ומביט ישירות בי.
"את האישה שלי. את תמיד עומדת על שלך, ואת חזקה. זה היופי שבך. את תמיד יודעת מה טוב ואת לא מוותרת על זה. את אדיבה, מצחיקה חכמה ומוכשרת. אני לא יודע איך להסביר למה דווקא את, אבל אין אף אחת שאני יכול לראות בחיי במקומך. זה פשוט ככה. את פשוט מתאימה לי. את שלי. ואני לא יודע למה, אבל זה ככה. את היא כל מה שאני רוצה. ושלא תעזי להקשיב לאחרים אחרת אני אסטור לתחת היפה הזה שלך." אני פוערת עיניים בהלם מוחלט.
"האם כל זה ברור?" כשמש.
"ברור ג'ו?" הוא שואל שוב כשאני לא עונה. אז אני מהנהנת.
"וכמובן שהפלוס בכל זה הוא שאת יפיפייה בטירוף, עם גוף מדהים." הוא לוחש אל שפתיי כשהוא מוריד את ידיו אל ישבני ולוחץ אותו בקלילות.
"ה-היי!" אני צווחת בגמגום, והוא רק מביט בי כאילו זה טבעי לו. אני מרגישה שהסומק דולף לי מהנקבוביות.
"התכוונת למה שאמרת?" הוא שואל פתאום, תופס אותי לא מוכנה. אני יודעת בדיוק למה הוא מתכוון. אני מנמיכה את ראשי אל השקע שבין כתפו לצווארו, מתחפרת שם במבוכה.
הריח הטוב שלו מציף אותי ואני לא עומדת בזה. אני צריכה רגע. אני חצי צעד מלהתעלף.
"ג'ו." הוא דוחק בי, ואני מהנהנת. לפתע הוא מרים אותי על ידיו כאילו אני שוקלת כלום. הוא לוקח אותי כל הדרך לחדר השינה שלו, ואני מרגישה שהנשימה שלי מתחמקת ממני.
ת'או מניח אותי על המיטה בעדינות, ובוחן את גופי כשהוא עולה מעליי. עיניו היפיפיות נהיות מזוגגות, ואני יכולה לשמוע את פעימות ליבי המשתולל בין השקט ששורר בנינו. הוא מתכופף אל פניי ואפו נוגע באפי.
הוא מרים את ידו אל פניי, ומסית את שיערי ממצחי בעדינות כאילו הייתי בובה שברירית. כשאצבעותיו הקרות מלטפות את השריטות, אני נושכת את שפתיי.
אני כורכת את ידיי סביב עורפו בביישנות ארורה כזאת. אחת שאני לא יודעת מתי אתגבר עליה, ומתבוננת בו בשקט. בוחנת כל סנטימטר בפניו.
"פאק ג'ו. אם היית יודעת מה אני רוצה לעשות לך עכשיו את היית מעיפה אותי מהחלון." הוא גורם לי לפרוץ בצחוק. כשאני נרגעת עיניי פוגשות בשלו.
"את רוצה להרוג אותי? איך אני יכול לשמור את הידיים שלי לעצמי? את כל כך יפה ג'ו, אני נשבע שאת מתעללת בי בכוונה." האוויר מתרוקן מהריאות שלי.
לפני שאני מספיקה להיכנס לעוד סאגת הלם מהמילים שלו היום, שפתיו מוטחות בשלי. הלשונות שלנו מתערבבות, הגוף שלי עולה בלהבות. הוא לא מפסיק לנשק אותי, אני לא רוצה שהוא יפסיק.
הוא בולע את נשימותיי, מחליק את ידיו על צווארי, על גבי, על מותניי, ואז על בטני. אני משתנקת אבל הוא נעצר ומתנתק משפתיי במכה שגורמת לי להרגיש ריקנות.
"פאק, סליחה, ג'ו אני מצטער. איבדתי שליטה." קולו נשמע צרוד מעט. גבותיו מתכווצות והוא מתרחק ממני במהירות, נראה כאילו נכווה מאש. הוא מנסה לכבד אותי, ואני מבינה אותו. אבל אני לא רוצה שהוא יפסיק. אז
אני מחליטה לעשות צעד אמיץ.
גלים של חום מציפים אותי. אני מרימה את ידיי אל שיערו, מושכת אותו מעט.
אישוניו מתרחבים ואז הוא עוצם את עיניו ומתענג על מגעי. אני עוצמת את עיניי ומצמידה את שפתיי אל שפתיו, מנשקת אותו בעדינות. הגוף שלי זז בלי לחשוב. חשמל זורם בורידים שלי, וכשאני שומעת את הנהימה
שלו משהו מכה בבטני. האוויר מסביב נהייה סמיך מתשוקה.
"מישהו כבר נגע בך ככה ג'ו?" הוא לוחש כששפתיו מרחפות מעל שלי.
"לא הייתי עם אף אחד מאז שעזבת ת'או. זה רק אתה." אני מודה. אני מרגישה את החיוך שלו אפילו כשעיניי עצומות. כשהוא תופס בעדינות בלחיי אני פוקחת את עיניי.
"את רצינית?"
"זה רק אתה ת'או. אתה היחיד שאי פעם נגע בי." אני רועדת. משהו בהבעתו משתנה.
הוא מעביר את אפו על צווארי. נושם אותי, גורם לראשי להסתחרר. אני יכולה להרגיש שהנחישות שלו מתפוגגת. אלוהים אדירים, אני מסמיקה לחלוטין.
"את מטריפה אותי.. שאלוהים יעזור לי מה שאת גורמת לי להרגיש ג'ו.." הבעתו שלווה לחלוטין וקולו רגוע. אבל עיניו, הווו עיניו.. איך שהן בוערות.
"את מסכימה לי לגרום לך להרגיש טוב?" גופי נדרך ונשימה המומה נפלטת מבין שפתיי. אני לא יודעת מה
לעשות. אני לא רוצה להגיד לו שאני מתביישת שהוא לא ייאהב את הגוף שלי, כי אני יודעת שהוא יתעצבן
והרגע הקסום ייגמר.
אבל אני כן מרגישה שאני יכולה לבטוח בת'או, נראה כאילו שאני כבר הפקדתי בו את כל האמון שלי. אני יכולה גם לעשות את הצעד הזה, ולהיפתח בפניו לגמרי?
"כן." אני עונה בשביל עצמי ובשבילו בקול רועד. האש שניצתת בעיניו ממיסה אותי.
ת'או מתנפל עליי בנשיקה ארוכה ומייגעת שגורמת לכל וריד ונים בגופי להתעורר. שפתיו יורדות אל הצוואר שלי,
אל השקע שבחזה, אל הבטן , ואז אל המותניים. מותיר בי נשיקות מטלטלות ותחושה שמעולם לא חוויתי לפני.
הנשימה שלו חמה על עורי כשאצבעותיו הקרות תופסות בשולי החולצה שלי. הנשימה שלי נאבקת להתייצב, ואז הוא מקלף את החולצה באיטיות מגופי.
אני נדרכת. אני מתה מפחד. כשאני נשארת רק בחזייה הצורך לכסות את עצמי בוער לי ואני מיד מסתירה את עצמי עם ידיי.
"פאקינג שיט, ג'ו, את מושלמת. איך אף אחד לא נגע בך עדיין?" הוא תופס במפרקי ידיי ומוריד אותן בעדינות כשגבותיו מתכווצות באי הבנה.
"כי לא רציתי אף אחד חוץ ממך ת'או." אני משיבה בקול רועד.
"העור שלך.. לבן ויפיפה." הוא מרכין את ראשו ומחליק את שפתיו החמות על הבטן שלי, ואז מנשק אותה בעדינות. חם לי. ממש חם לי. אני לא יכולה לחשוב. אני לא יכולה לדבר.
"הקימורים שלך.. מושלמים." הוא עולה בנשיקות אל החזה שלי, ואז כשהוא מגיע אל עצם הבריח שלי הוא נושך בעדינות. אני מחניקה את הקול שרוצה לפרוץ ממני.
אני לא יכולה לשלוט ברעד של שפתיי כשהוא מקרב את ראשו אל שלי, ואז מתבונן בי. הוא מחכה לאישור. אני מהנהנת באיטיות, ואז הוא שולח את ידיו אל מאחורי גבי, פותח את הסוגר וגורם לי לעצום את עיניי בייבבה כשהוא שולף רצועות החזייה מזרועותיי בעדינות.
עכשיו אני חצי חשופה לפניו, ואני עומדת לחטוף התקף פאניקה, אבל המבט על פניו של ת'או עוצר אותי מלחשוב או לעשות כל דבר אחר.
מעולם לא ראיתי את ההבעה הזו על פניו. מעולם. הפרצוף ההמום שאי פעם ראיתי על פניו אפילו לא קרוב לפרצוף הזה. עיניו אפלות, שפתיו פשוקות, שיערו נופל על פניו והוא נראה מוטרף.
"ג'ו.. לעזאזל, אפילו המילה מושלמת לא תצליח לתאר את מה שאת באמת. את מבינה עד כמה את יפה?" קולו צרוד והטון שלו אפוף בתשוקה.
הוא גוחן מעליי ושפתיו מתרסקות על שלי בנהימה שגורמת לבטן שלי להתכווץ בעונג. ואני נאנחת תוך כדי הנשיקה.
הגוף שלו מעל שלי, החזה שלו נצמד לשלי וכולי נהפכת לגוש של פרפרים שמתעופפים מהתחושה הנעימה בגוף שלי כששנינו סבוכים אחד בשניה.
לפתע הוא תופס בג'ינס שלי ומוריד אותו ממני באיטיות כשהוא מנתק את שפתיו משלי. הנשימות שלי מתגברות ואני מנסה להירגע. זה לא עוזר. הוא מחליק את ידיו על החזה שלי ואז מתחיל לעשות לי כל מיני דברים עם הידיים והלשון שלו שסוחטים ממני אנחות שאני לא שולטת בהן.
ואז פתאום, ככה משום מקום הוא נעצר, ואני מרימה את ראשי ומציצה אליו.
הוא פותח את כפתורי החולצה שלו באיטיות, ואז מרים את עיניו עליי. והמבט שהוא תוקע בי, לעזאזל. המבט הזה הוא מתגרה והוא אומר שהוא יודע כמה מושלם הוא, ועושה את זה בכוונה כדי לגרום לי להתעלף.
הוא נראה מרהיב וחייתי בו זמנית וגורם לרעד בלתי מוסבר להכות בעמוד השדרה שלי.
עיניו האפלות ממוקדות בי ובגופי הכמעט עירום, והוא מלקק את שפתיו ואז פותח את הכפתור האחרון בחולצה שלו. החולצה נשמטת מכתפיו הרחבות והמקועקעות, וחושפת בפניי גבעות ושרטוטים של שלמות אלוהית. כל זה בשילוב המבט הלוהט בעיניו עושה לי לא טוב.
אני ברצינות חושבת שאני עומדת לחטוף התקף לב.
ת'או גוחן קדימה והנשימות של שנינו זה הדבר היחידי שנשמע בחדר.
הוא מבריש את שפתיו על שלי בזמן שהוא מוריד לי את התחתונים, פיסת הבד היחידה שעוד נותרה על גופי הבוער מלחשוף אותי לגמרי בפניו.
הלב שלי מפמפם בקצב מטורף ואני לא יודעת מה עומד לקרות.
הוא מעיף את התחתונים אל הקיר, ואני נותרת עירומה כביום היוולדי. לא נשאר דבר להסתיר מפניו.
הוא שוב מהופנט לרגע.
"יש בך פגם? את כל כך יפה." הוא לוחש בזמן שהוא מתבונן בעיניי. הוא גוחן אליי ומנשק את צווארי בעדינות, נושך את תנוך האוזן שלי ואז נושק לשפתיי שוב. ואז הוא יורד לאט לאט מטה.
ועם כל נשיקה אני מרגישה את הבטן שלי מתכווצת עוד ועוד.
הוא מנשק, נושך ועושה כל מיני דברים עם הלשון שלו לחלקים הצנועים בגוף שלי. אני לא שולטת באנחות שיוצאות ממני.
מה שהוא עושה לי משבש לי את השכל הישר ואיתו כל מחשבה צלולה ואני ממלמלת את השם שלו הרבה. אבל הוא מתנהג איתי בעדינות, ולוחש לי כל מיני מילים שמוציאות אותי מדעתי.
דמעות נקוות בעיניי כשהוא מביא אותי לפורקן בפעם הראשונה בחיי. בחיים לא חשבתי שאתן למישהו לעשות את זה, אבל עם ת'או אני מרגישה שאני רוצה לתת לו את כולי.
לבסוף הוא נוחת לצידי ומצמיד אותי אליו בחיבוק. אני מובכת לגמרי, אבל גם מאושרת ומסופקת.
הוא מכסה את שנינו, ואני מניחה את ראשי על החזה שלו ופורשת את כף ידי מעל ליבו. הוא מנשק את המצח שלי, ועוטף את גופי עם ידיו. אני מרימה מעט את ראשי ועיניו נופלות על פניי.
"את בסדר?" הוא שואל בקול צרוד. אני מהנהנת באיטיות. השיער שלו מבולגן, ואני מרימה את ידי ומסיתה תלתל משיערו. חיוך מרושע נמתח על פניו, והוא רוכן ומנשק אותי שוב.
במקום לכעוס אני מנשקת אותו חזרה. אני לא יכולה לעמוד בפניו, והצרה הכי גדולה היא שאני חושבת שהוא יודע את זה.