"אנחנו ביחד עכשיו, את כל השארתי שחכתי."
-לא ידוע.
"פאקינג שיט. רד ממני דניאל." אני פוטר אותו במבט רצחני. הדבר האחרון שיש לי עצבים אליו עכשיו זה אמוציות ותסביכי משפחה. אני חייב להשתחרר, ורצוי עכשיו.
"אין מצב! אני לא מאמין שעשית את זה ת'או! בלעדיי! זה אבא שלי, הוא רצח את אבא שלי!"
"ואתה היית פועל מתוך רגש ולא מתוך נקמה! אל תזיין לי את השכל, אין מקום לרגשות כאן!" אני שואג לכיוונו ממקומי בספה.
"אני.. שיט אני לא מאמין עלייך! אתה הבטחת!" דניאל מתנשף וסמוק. הוא צועד מצד לצד כאחוז טירוף. אני יכול להגיד שאני מבין אותו. אבל אני לא.
אני יכול לראות דרך עיניו שהמחשבות במוחו משתוללות. אני רק יכול לנסות לדמיין מה קורה שם. אבל זה בטח רחוק מאוד ממה שבאמת קורה. הדברים האלה לא משפיעים עליי. אני יודע שרצח צריך להתבצע בצורה חלקה אם אתה רוצה שהוא יהיה מושלם. והצעד הראשון לביצוע אחד כזה זה לקטוע את כל הרגשות. וזה מה שעשיתי. משהו שידעתי שדניאל לעולם לא יוכל לעשות.
"לא אני לא."
"אתה היית אמור לתת לי לעשות את זה! זאת הנקמה שלי!"
"לא. אבא שלך הגן עליי. זאת אשמתי. ולכן אני נקמתי את המוות שלו. אני לא רציתי שידעו שגם אתה חזרת לכאן."
"וזה שיודעים שאתה חזרת זה יותר טוב? אף אחד לא יודע מי אנחנו במילא!" דניאל מתפרץ בפעם המי יודע כמה ואני מתחיל לאבד סבלנות. לא תיארתי לעצמי שהחלק הכי קשה בנקמה הזו יהיה להרגיע את דניאל.
"אני לא אימפולסיבי דניאל קיבינימט. אתה עוד היית עלול לחסל גם את אישתו בלי סיבה. וזה אסור ואתה יודע את זה. אני מכיר אותך. עם כמה שאתה עדין אתה גם אימפולסיבי. עכשיו תפסיק להתנהג בצורה כזאת. המוות של אבא שלך ננקם. תתמודד עם זה. בקרוב ידעו שחזרנו, ויגלו מי אנחנו. אז צריך לפעול בזהירות. ולרצוח את אישתו זה לא להתנהג בזהירות." אני חותם את השיחה בכך שאני קם ממקומי. אני מסרב להמשיך לדבר על זה.
"אני שונא את החיים האלה." הוא מודה כשהוא נוחת מובס על הספה. הוא נכנע, ואני עוצם את עיניי בייאוש.
"אני יודע." אבל אני לעולם לא אבין את זה.
אני מפלצת לא פחות מהאחרים. אני אוהב את החיים האלה. זה כל מה שאני מכיר וכל מה שאני יודע. אני לא רוצה לחיות שום חיים אחרים. אני אוהב את ריח העופרת, אני אוהב להחזיק את האקדח בידיי, אני אוהב לכסח לאנשים את הצורה. אני אוהב לנקום ולרצוח את מי שעשה לי עוון. אני מפלצת. ואלוהים יודע עד כמה אני לא יכול לסכן את ג'ו, אבל אני פשוט לא יכול להתרחק ממנה.
אני רוצה לראות אותה שוב. מאותו הרגע בו היא איימה עליי לא להגיע למסיבת יום ההולדת של החברה שלה לא ראיתי אותה. היו לי כמה דברים לעשות והייתי חייב להיעלם. להבריז שוב. היא בטח רותחת עליי מעצבים.
עכשיו אחרי שאבא שלי ידע שהשלמתי את הנקמה הוא יצפה ממני לעזוב את בית הספר. זה הולך להיות מסובך. ולא רק בגלל ג'ו. אלא גם בגלל שביצעתי את הנקמה לבד כשהוא מפורשות אמר לי לחכות. לפחות אני יודע שמי שהרגתי לא שייך לשום ארגון כבר שנים. אין לי מה לדאוג.
YOU ARE READING
Teach Me Honor.
Romanceג'ו: אני זוכרת את הרגע המדוייק בו פגשתי בעיניים האפורות האלו. עיניים יפייפיות שהטביעו אותי, וגררו אותי איתו למעמקי הגיהנום. הבעיה היא שאני הבאתי זאת על עצמי. אני אומרת לעצמי שאני שונאת אותו, אבל בכל פעם שהוא בסביבה אני מבינה עד כמה זה שקר. חשבתי...
