בינתיים ג'ין סידר את מלכודות הכשפים שלו מסביבו. הוא ענד טבעת על כל אצבע בידו. כל טבעת מספקת כוח או ההגנה אחרת. שום חץ לא יוכל לעבור את כיפת ההגנה שיצר, שום קוטלת לא תוכל להתקרב אליו כלל.
הוא חייך ברשעות.
מלקק את שפתיו כמו זאב. מצפה לקרב.
מבין הקוטלות הנופלות יצאה דמות בלבן, מרשימה מאוד. היא התנשאה לגובה מטר שמונים ושמונה, כמעט כמו הגובה של ג'ין.
לבן? גיחך ג'ין. המכשפים הלבנים היו כל כך צפויים, הם חייבים ללבוש לבן כדי להראות שהם טובים! הוא כמובן התעלם מזה שכל לבושו שלו באלף השנים האחרונות היה שחור.
כשהדמות התקרבה יותר, ג'ין לא היה בטוח שזהו מכשף. עורו היה שחום והוא נשא רובה חיצי עץ משוכלל שהיה המצאה של הציידים. על גופו היו שזורים סכינים רבים וכל כלי נשק אפשרי שצייד יוכל להצטרך. ג'ין הופתע מהטעות שלו. ההילה סביב הגבר שידרה שהוא מכשף. אבל מכשפים לבנים סלדו מאלימות או כלי נשק.
הוא צמצם את עיניו בניסיון לבחון את הדמות, ולא שם לב שכיספה, הקוטלת שהיתה המנהיגה הנוכחית של הקרבות בשטח, ארגנה נסיגה שקטה. יודעת שהפעם הם ספגו אבדות קשות, אבל גם הצלחה לא קטנה. יורין וצוות הקוטלות שלה לכד את הערפד שתמיד מסתובב עם יונגי. כל ההתקפה על יונגי היתה הונאה, המטרה האמיתי היתה ג'ונגקוק.
מאחורי הבחור בלבן הופיע בחור נוסף, לבוש בגדים רחבים בירוק וחום, מתחת לבגדיו הרחבים ניכר היה שמבנה גופו רזה והוא נע בהליכה גמישה ובלתי נשמעת, כאילו היה חתול גדול. לצידו צעד נמר גדול. עיניו של ג'ין נפערו. הוא היה בטוח שציידים המצליחים לדבר עם ישות של חיה הם מיתוס. טוב, אבל מצד שני גם ערפדים הם מיתוס ותראו איפה אני עכשיו. חשב לעצמו והתעשת במהרה.
שני הציידים קרבו לעבר ג'ין אבל לא ניסו לתקוף. ג'ין הרגיש משועמם, הוא בכל זאת עמד כמעט חצי שעה והסתכל איך הקוטלות מנסות להרוג אותו ללא הצלחה, אבל מתחת לשיעמום הרגיל של מי שראה הכל, שני הבחורים סקרנו אותו. הם לא היו ציידים רגילים.
הצייד בלבן התחיל למלמל מילים עתיקות וג'ין חש באנרגיית כישוף.
'צייד שהוא גם מכשף לבן?? איך זה הגיוני?? מכשפים לבנים היו טובי לב ועסקו בקטיפת פרחים ופיזוז לאור ירח. והציידים..הציידים לא הסתדרו עם אף אחד מלבד עם עצמם'.
מבולבל ממחשבתו, ג'ין לא הספיק להדוף את הכישוף, מרגיש את הגנותיו נופלות כולן באחת.
'הוא עוצמתי!' חשב ג'ין, ובאותו רגע הנמר תקף אותו, מצמיד אותו לרצפה. הצייד השני התקרב אליו בקפיצה בודדת וקשר אותו.
"נאמג'ון אתה יכול לדאוג שהוא לא יכשף אותנו בדרך, או שאני צריך פשוט לגרום לו לאבד את ההכרה?"
"אין צורך הוסוקי" ענה הצייד בלבן. הוא מלמל מילים נוספות ושינה כבדה החלה מזדחלת אל ג'ין.
" בוא, ארטמיס" אמר הוסוק לנמר וג'ין הרגיש את משקל הנמר יורד מעליו, בעוד עיניו נעצמות בעל כורחו.
הוא חש ידיים חזקות מרימות אותו בקלות ומשליכות אותו על גבו של המרים. כל מה שהוא ראה היה חולצה לבנה וג'ין שקע לשינה עמוקה.
בכל זאת, הוא לא ישן בלילה.
~~~
יונגי הגיע עם ג'ימין אל ה"מאורה" כמו שקרא לה ג'ונגקוק. יונגי, "מעט" פרונואידי כמו תמיד, שכר צריף מבודד כשהם רק עברו לעיירה הזו, תוך שימוש בחשבון הבנק של האיש המבוגר שהשכיר לו את הצריף. האיש לא ידע כלל שהוא גם המשכיר וגם המשלם, אבל נהנה מאריכות ימים מפתיע בזכות הדם שיונגי הגניב לו מדי פעם.
עם הזמן, אלכסיי, האיש המבוגר, הפך להיות הפנים של יונגי בכל מיני אירועים בהם הצטרך להציג את עצמו, או בטיפול בכל הטפסים השונים מול הרשויות. הוא כמובן לא היה מודע לזה באופן מלא, אבל אם נודה על האמת, הוא היה איש גלמוד ובודד, שתכנן להתאבד אחרי שאיבד את אשתו שחלתה בסרטן. יונגי העניק לו מטרה וחיים, וגם מישהו לדבר איתו.
הצריף, או הבקתה כפי שיונגי קרא לה כשהיה סנטימנטלי, היתה חדר אחד גדול עם סלון וספות, אח מקובע בצד הקיר, ושטיח רצפה עגול ישן שבעלת הבית סרגה בעצמה. דלת הבית נפתחה בדיוק לסלון, ובהמשך הסלון ניצב שולחן אוכל עגול מעץ חמים ושני כיסאות עץ תאומים, ומטבח קטן וכפרי. מדרגות עץ הובילו לקומה העליונה, שהכילה מיטת גלריה. לא היו ארונות או רהיטים נוספים בבקתה, כמו גם חדרים נסתרים ולא ידועים.
יונגי הקפיד לשמור את המקום נקי ומאובזר לשעת צורך, כמו עכשיו. הוא היה ראוי למגורים ואף יותר, אך רחוק שנות אור ממגורי הפאר שיונגי התרגל אליהם.
הבקתה בכוונה היתה מושכרת, ולא קנויה, והוא ווידא שאלכסיי משכיר אותה מדי פעם לתיירים, מציג אותה כמו בקתת נופש, בכדי לשרוף כל קצה חוט שעלול להוביל אליו.
יונגי הניח את ג'ימין על הספה בעדינות רבה, כאילו הוא חולה, אבל האמת היא שג'ין עשה עבודה יסודית וריפא אותו היטב.
"אני חייב לחבר שלך" אמר ג'ימין.
"נכון" אמר יונגי, "אתה לא אוהב את זה?" הוא גיחך, יודע כמה ג'ימין מפחד ומתעב את ג'ין.
לקח להם זמן להבחין בג'ונגקוק שישב על כיסא, מתנשם בכבדות. הוא היה משחיל הערה צינית עוד קודם לכן אבל הוא חיכה שהגוף שלו יתרפא כדי שיוכל להשתמש בקולו, מה שכרגע לא היה אפשרי עקב פציעתו.
יונגי מיהר להוציא לו שקית דם מתוך תא חבוי במקרר, ונתן לג'ונגקוק לשתות. אחרי כרבע שעה שיונגי הרגיש על הקצה, ג'ונגקוק התחיל לחזור לעצמו.
כל מה שהוא אמר היה משפט אחד,
"הם תפסו את טאהיונג" והוא התעלף שוב.
YOU ARE READING
Euphoria ( Yoonmin , Vkook , Vampire) גרסת הדמו
Teen Fictionיונגי וג'ונגקוק הם ערפדים שחיים לצד בני אדם, כדי שהאוכל יהיה זמין תמיד, כמובן. ג'ונגקוק לא נראה כמו ערפד, הוא חברותי ופופולרי בתיכון שנרשם אליו ולוקח את החיים מאוד בקלות. לעומת יונגי, שיכול לשבת ולהרהר שעות בפרצוף קודר, כאילו שזה חלק מספר הדרכות לער...
