פליקס הצטרף ליונגי שהביט על החור שהוא עשה בעליית הגג.
"מישהו היה עצבני" אמר- שאל פליקס.
"חיפשתי חתול" ענה יונגי סתמית
"יש לך חתול?" עיניו של פליקס אורו, הוא אהב חתולים. לו עצמו היו שניים. "איפה הוא? לא ראיתי אותו" שאל, מחפש חתול בעיניו.
"אתה גם לא תראה אותו" אמר יונגי. הוא הסתובב לפליקס ושאל בקרירות "למה הגעת?"
פליקס אולי היה נראה בחור רגיל וקליל, אבל זו תחפושת שכולם נפלו בה. הוא היה אחד מחברי מועצת הערפדים. ובמעמד גבוה מאוד אפילו מיונגי. יונגי לא מאמין שהוא עצמו יחיה, כלומר יהיה מת, כל כך הרבה שנים.
פליקס חזר לדבר בקולו האמיתי, קול נמוך מאוד ועבה.
"שמענו שעשו עליך מארב של שתי קוטלות. זה לא היה מקרי".
יונגי לא הבין למה כוונתו, ופליקס המשיך, מסביר "הן בחרו דווקא אותך".
"למה אותי?" שאל יונגי, החדשות היו מסוכנות ביותר.
"אני מסתגר ולא מקורב לבני האדם. אתה בטוח שהן לא סימנו את ג'ונגקוק?" אחרי הכל, ג'ונגקוק היה בעל כישרון לעלות לכולם על העצבים. הגיוני שיעצבן כמה קוטלות, גם בלי שיתאמץ.
פליקס הניד בראשו.
"הן סימנו אותך".
יונגי שתק שעה ארוכה. מהרהר במה ששמע. החדשות לא היו טובות. עליו להזהיר את ג'ונגקוק. אולי אפילו יארוז ויסע למשך כמה שנים. יחזור שהקוטלות הנוכחיות ימותו..או ימצא מקום חדש ..יתחיל מחדש הכל...
"תחזור אלינו" אמר פתאום פליקס, שובר את הדממה. "תחזור אלינו ונוכל להגן עליך". מציע ליונגי לחזור ולהצטרף לקהילת הערפדים, ולתפקיד שהיה שלו.
אבל יונגי סירב.
"טוב לי ככה" אמר וחזר להביט על החור בתקרה.
"חוץ מזה שיש לי חתול לטפל בו." אמר ולא פירט.
החתול שמע את כל השיחה. הוא לא רצה לצותת אבל הוא שם לב שהוא יכל להרגיש היכן יונגי נמצא ולשמוע אותו ביותר קלות. הוא תהה אם זה קשר לדם ששתה ממנו, אבל טאהיונג גם שתה מג'ונקגוק, וכשג'ימין שאל אותו על זה הוא אמר שאם הוא יודע איפה הוא נמצא הוא היה נוסע לשם לסרס אותו, כי הוא שוב לא בבית.
ג'ימין חשש שג'ונגקוק כבר התעייף מטאהיונג, מחליף אותו במישהו או מישהי אחרים.
אבל זה לא היה נכון.
ג'ונגקוק כמעט ולא הצליח לא לשתות ולזיין את טאהיונג ללא הפסקה. הוא לא הצליח להשתלט על עצמו מרוב שטאהיונג הטריף אותו. המראה שלו. הריח שלו. הקול שלו. הדבר הזה שעשה עם הלשון כשהיה מגורה... טאהיונג שיגע אותו, אז הוא כל ערב יצא החוצה, ניזון מקורבן אקראי וחזר לטאהיונג עם קצת יותר שליטה עצמית ממה שהיתה לו. זו לא היתה הרבה שליטה עצמית, אבל היי, לפחות טאהיונג נשאר בחיים.
~~~
נותר להם עוד יום לעונש. ג'ונגקוק מימש את כל הסעיפים של העונש בטאהיונג. מצווה עליו לרחוץ אותו, לייבש אותו, לנשק אותו ולשכב איתו. לא שמשהו מכאן באמת היה ציווי, כי טאהיונג רק חיכה להניח את הידיים שלו על ג'ונגקוק, בתשוקה.
יונגי לעומת זאת לא הבין למה כשהיו בבר הוא התעקש שג'ימין יצטרף להתערבות שטאהיונג וג'ונגקוק עשו, ולמה הוא לא שחרר את ג'ימין הביתה כל אותם הימים. המחשבות על ג'ימין גרמו ליונגי לחשוב כמה הוא רוצה לשחק איתו שוב, ולשמחתו, ג'ימין בדיוק ירד לקומה התחתונה.
"מחפש חלב?" יונגי לא פספס הזדמנות להקניט אותו. יודע כמה ג'ימין מתעצבן מהכנוי שנתן לו - חתול.
ג'ימין לא התרגש, יודע שמחר הם הולכים והוא ישכח מכל הסיפור הזה. כלומר, יונגי יגרום לו לשכוח, נכון? לגבי טאהיונג הוא לא היה בטוח, הוא וג'ונגקוק היו כמו זוג אוהבים.
"אתה לא משפיע עלי" אמר ג'ימין בביטחון.
זו בדיוק היתה התשובה שיונגי רצה לשמוע.
עכשיו אפשר להתחיל לשחק.
הוא שלף את הניבים שלו, יודע שהמראה מפחיד את ג'ימין, ונשך את האצבע שלו, נותן לדם שלו לטפטף על הרצפה.
ג'ימין נרתע למראה האצבע המדממת.
"אתה רוצה לשתות משהו אחר?" שאל יונגי. במהירות שיא הוא כבר היה מול ג'ימין, מקרב את האצבע שלו אל פיו.
"אני לא ערפד, שכחת?" ענה ג'ימין בציניות, "דם לא מפתה אותי".
יונגי הבריש קלות את שפתיו של ג'ימין באצבעו שכבר נרפאה לחלוטין, גורם לג'ימין לפשק קלות את שפתיו. הוא השתהה, ממשיך להעביר את אצבעו על שפתיו של ג'ימין, מלטף ומשחק בהן.
לפתע ג'ימין נטל את אצבעו של יונגי בפיו והכניס אותה לתוך פיו, הוא מצץ אותה, העביר את לשונו לכל אורכה של האצבע הדקה של יונגי והעביר בסיבוב את לשונו סביב קצה. היה ניתן לחשוב שיש לו חלק אחר מיונגי בפה, ולא אצבע.
יונגי היה מגורה מאוד, הניבים שלו נטפו ארס, והוא הופתע מהיוזמה של ג'ימין. הוא דמיין את עצמו מפשיט את ג'ימין, מרים את הרגליים של ג'ימין מעל לכתפיו וחודר אליו..לאט לאט, משגע את ג'ימין באיטיות שלו, עד שג'ימין יתחנן אליו שיגביר מהירות. הוא דמיין את עצמו גונח מעל ג'ימין, וג'ימין ראה במוחו את התמונה, ומיד נרתע לאחור. לא בפחד, אלא בגלל שהוא חשק באותו דבר בדיוק.
לאחר שניה הבין ששוב הציץ למחשבות של יונגי.
יונגי הסתכל עליו במבט חודר "אתה רוצה אותי". הוא ציין עובדה, זו לא היתה שאלה.
ג'ימין הביט בעיניו של יונגי, בעורו החיוור, בשפתיו הקטנות. הוא רצה אותו, רצה ללכת לאיבוד בתוכו, כמו שטאהיונג שיחרר הכל ונתן לג'ונגקוק לקחת הכל.
אבל...הוא לא היה כזה. אצלו הכל היה מסובך יותר.
הוא החליט לענות בכנות.
"אני רוצה. אבל אני לא אעשה את זה"
יונגי הופתע. שליטה עצמית? הלקאה עצמית? מה לעזאזל ג'ימין מקשקש שם. הוא מצץ לו את האצבע באירוטיות, ויונגי שם לב לתגובות של הגוף של ג'ימין כלפיו, אז מה עכשיו ההתחסדות הזו.
ג'ימין ברח מהמטבח חזרה לחדר, מוותר על האוכל שחיפש. הוא לא ידע להחליט בעצמו אם הוא רוצה שיונגי ירדוף אחריו כמו תמיד, או ישאיר אותו לבדו.
אבל ההחלטה לא הייתה של ג'ימין, ויונגי לא התכוון בכלל לרדוף אחריו.
המשחק הפעם לא היה כיף. הוא היה מבלבל.
_______
💕💚
אם קראתם, אשמח שתשאירו כוכב, זה מאוד חשוב לי. תודה 😊
YOU ARE READING
Euphoria ( Yoonmin , Vkook , Vampire) גרסת הדמו
Novela Juvenilיונגי וג'ונגקוק הם ערפדים שחיים לצד בני אדם, כדי שהאוכל יהיה זמין תמיד, כמובן. ג'ונגקוק לא נראה כמו ערפד, הוא חברותי ופופולרי בתיכון שנרשם אליו ולוקח את החיים מאוד בקלות. לעומת יונגי, שיכול לשבת ולהרהר שעות בפרצוף קודר, כאילו שזה חלק מספר הדרכות לער...
