Euphoria ( Yoonmin , Vkook , Vampire) גרסת הדמו

פרק 80

יונגי רץ בין בין הצריפים השונים, עיניו החדות תרות אחרי כלוב . מוחו פסל כל שביל צדדי או מקום קטן מדי. ג'ין דיבר על הוצאה להורג פומבית- מקום שכולם יכולים לבוא ולראות, ליהנות מהסבל של האחר.
ערפדים הוגדרו כרשעים, זה היה בגלל שהיה בהם חצי צד שהוא שד.
אבל בני אדם? איזו הצדקה היתה לרשעות שלהם.

"מחפש את ג'ימין?"
יונגי נעצר לשמע הקול הנשי. הוא הסתובב להביט בבחורה יפת תואר, שדמתה מעט לג'ימין.
"הוא אחיך, לא אכפת לך ממנו?" שאל את סרינה
"לא, לא ממש" ענתה סרינה בקלילות. "ג'ימין נמצא בכלוב, הכלוב אמור להפתח--" היא הסתכלה בשעון "עוד פחות משעה, כשהלילה ירד".
"יופי. אז ג'ימין יצא משם בעצמו, אני הולך לישון"

יונגי הסתובב ממנה וסרינה בהתה בו כשהבעה מעט מטומטמת על פניה.
"לא, רגע, חכה!"  הוא לגמרי הרס את ההכרזה הדרמטית שהיא התכוננה אליה. "המקום שורץ אנשי זאב ויש ירח מלא".
"ג'ימין מדבר עם חיות" הפטיר יונגי
"אנשי זאב הם לא חיות" ענתה סרינה. "הכלוב יפתח בחשכה, לגימין לא יהיה סיכוי אלא אם..."
יונגי נהייה קצר רוח. "אלא אם מה?"
סרינה חייכה, היא תהנה להגיד את המילים הבאות.
"אלא אם אתה תכנס במקומו לכלוב".
יונגי גלגל עיניים. זה ממילא מה שהוא תכנן לעשות.
"איפה הכלוב הזה שלך?"
סרינה הצביעה באצבע ישירה.
"מסור ד"ש לאח שלי" ציחקקה.
כשחייכה, גומה כמעט נסתרת הופיעה בלחיה, בדיוק כמו ג'ימין.
זה גרם ליונגי להתגעגע יותר.

יונגי רץ בכיוון אליו החוותה סרינה. הבניין המרכזי עמד בסמוך לחלקת אדמה רחבה ששוטחה במיוחד. במרכז הרחבה עמדה כלוב ענקי.

"יונגי לא!" צרח ג'ימין. "אל תתקרב! יש אור יום בחוץ!"
יונגי הרים גבה. איזו אזהרה מיותרת. "אני יכול לראות את זה לבד. כשיש אור- יש יום. כשיש חושך- לילה"  צעק בחזרה.
הוא סיפר עכשיו בדיחה?! ליונגי לא היה אכפת. הוא מצא את ג'ימין וג'ימין היה חי. זה כל מה שחשוב.
הוא ניסה שוב לשלוח אליו מחשבה אבל לא קיבל תשובה. "למה אתה לא עונה לי?" צעק יונגי, הוא עדיין היה רחוק מאוד מג'ימין, אבל הוא יתקן את זה מיד.

יונגי התחיל לרוץ אל עבר ג'ימין כשאבנים קטנות החלו לפגוע בו. ג'ימין העיף עליו כל אבן שמצא בכלוב, אבל זה לא גרם ליונגי להרתע.
הוא ידע היטב שהכלוב היה איזור שהכשפים לא עבדו בו. אם רק יפתח את הכלוב לחלץ את ג'ימין, הטבעת המגינה עליו תפסיק לעבוד והוא ימות.
אבל סרינה הבהירה לו היטב שאם הוא לא יחליף את ג'ימין בכלוב, היא תפתח את הכלוב בלילה. היה ירח מלא. ג'ימין אולי מדבר עם כמה ציפורים, אבל אנשי זאב יקרעו אותו לגזרים.

"יונגי לא!"  צרח ג'ימין. "אני לא רוצה לאבד עוד מישהו!"
'עוד מישהו?' חשב יונגי בשאלה, 'טאהיונג סוף סוף מת?'
ג'ימין זרק חול ואבנים קטנות מתוך הכלוב, מנסה להדוף את יונגי.

יונגי המשיך להתקרב, דמעות על לחיו.
עד לאותו רגע חשב על זה שהוא מציל את ג'ימין. לקח לו זמן להבין שהוא יאלץ להיפרד מג'ימין ולא לראות אותו יותר. לא להיות איתו יותר.
הוא לא שיער שהנער הזה יכנס לו ככה אל הלב שלו. שהוא יהיה חשוב לו ככה.
הוא שמע את ג'ונגקוק מתוך הבניין צועק ונאבק בקוטלות. הוא שמע את טאהיונג צועק בקולו העמוק "תזהר" וקול נפץ חזק. אז טאהיונג לא מת. אולי זה טוב שהוא יחד עם ג'ונגקוק. ביחד הם חזקים.
הוא אהב את ג'ונגקוק כמו צאצא, מה שהוא היה בעצם עבורו. הוא רצה שיהיה לו טוב.
אני נהיה סנטימנטלי לקראת הסוף, חשב לעצמו, ציני עד הסוף.