סרינה תפסה שוב את ג'ונגקוק והטיחה אותו בחוזקה אל המעקה המרפסת, גורמת לו לפול שתי קומות למטה.
"היי יונגי, אתה לא עולה באש" פלט ג'ונגקוק, שניה לפני שאיבד את ההכרה.
סרינה מיהרה אחריו עם לפיד אש, הדרך הבטוחה להרוג ערפד.
נאמג'ון כיבה במשב קסם את הלפיד.
הקרב עבר לחצר הענקית שהקיפה את הבניין המרכזי.
ג'ונגקוק הצליח לחלץ את טאהיונג בעזרת סוקג'ין, אבל אז סוקג'ין נקרא לעזור לנאמג'ון, משאיר את שני הערפדים לבדם בבניין שורץ קוטלות וציידים.
מיותר לומר שהקרב לא נטה לטובתם.
סרינה לכדה את ג'ונגקוק בקרב שהיה גדול עליו, מספיקה לספר לו בהנאה שיונגי מציל את ג'ימין ומקריב את עצמו, רגע לפני שריסקה אותו מהקומה השניה למטה.
בלי הרבה גינונים, יונגי דחף את ג'ימין לידיים של הוסוק שהבין לבד שעליו להוציא אותו מהמערכה.
הוא קלף חשוב מדי. אסור שהוא יפול לידיים של אף צד.
טאהיונג זינק בפראות אחרי סרינה, תוקע סכין חדה בגופה. הוא התמוטטה, והלפיד נפל מידיה. טאהיונג היה מחזה מעורר אימה. בגדיו היו ספוגים דם ושערו מבולגן ומנוקד בדם קרוש.
"זה לא הדם שלי" ענה למבטו השואל של יונגי.
מצבו של טאהיונג היה מעט טוב יותר מג'ונגקוק, הוא היה חזק בהרבה מג'ונגקוק, אבל יש גבול לכמות הקוטלות שהוא יכול להדוף.
בחורה בלונדית קטנה קומה רצה אל ג'ונגקוק חסר ההכרה, סכין כסף בידה. טאהיונג הביט בה מבועת. הוא רחוק מדי, האם הוא יספיק--?
יונגי היה קרוב ממנו.
טאהיונג רץ הכי מהר שיכל, מושיט יד ומנסה לעצור את יונגי, אבל יונגי היה קרוב ממנו לג'ונגקוק. הוא תפס את ראשה של הבחורה וסובב, וקול מחליא של פיצוח עצמות נשמע.
"לאאא" צעקו שני קולות במקביל.
טאהיונג צרח על יונגי ונאמג'ון רץ אל הנערה.
הוא זיהה אותה. ברור שיזהה.
איזה אבא לא היה מזהה את הילדה שלו, לא משנה כמה שנים עברו?
"צ'ינסאן, תתעוררי. תתעוררי"
נאמג'ון ערסל אותה בזרועותיו ונדנד אותה. "תתעוררי" בכה "בבקשה תתעוררי"
יונגי הביט מזועזע בעצמו
זו הבת של נאמג'ון?
נאמג'ון שהרגע עזר לו לברוח ממוות?
יונגי חש איך הלב שלו מחסיר פעימה.
ונעצר.
הלב שרק חזר לפעום, הפסיק שוב.
המרפסת לא יכלה להכיל יותר. היא התנתקה מהקומה השניה והתרסקה סביבם, אופפת את המקום בקיסמי עץ מחודדים ואבק סמיך. הבניין המרכזי כולו רעד וקורות עץ החלו ליפול עליהם.
"רעידת אדמה", צעק טאהיונג. "אנחנו חייבים לצאת"
הוא העמיס את ג'ונגקוק מחוסר ההכרה על גבו והתחיל לברוח.
"יונגי, עכשיו!!" צרח טאהיונג. קורת עץ נפלה על כתפו. טאהיונג חש איך הכתף שלו מתנתקת ממקומה.
המקום היה מלכודת מוות עבורם. הם היו חייבים לצאת משם עכשיו ומיד.
נאמג'ון המשיך לערסל את ביתו בידו. הוא בכה והדמעות שטפו את פניה, אבל היא לא הגיבה.
סוקג'ין היה לידו, מנסה לשדל אותו לעזוב אבל נאמג'ון כלל לא ראה אותו.
הוא ראה רק את הילדה שלו. זו שחיפש כל השנים.
יונגי חש את ליבו שנעצר בצורה מוחשית. כאילו עקרו את ליבו מגופו. הוא ידע שעליו לעזוב, אבנים וחתיכות בטון נפלו סביבו אבל הוא לא הרגיש כלום, הוא לא שמע כלום.
ג'ימין התפרץ פנימה אל תוך ההריסות, מגובה בג'ין.
"יונגי זוז!" צרח ג'ימין, אבל יונגי לא שמע אותו. מבטו היה נעוץ בנאמג'ון ובדמות הבלונדינית הקטנה שהוא ערסל בזרועותיו.
הוא לא הצליח לחשוב על שום דבר אחר.
ג'ין החזיק יד עם סוקג'ין. הם יצרו יחד בועה שהיגנה עליהם מהבניין המתמוטט. אבל לא להרבה זמן.
ג'ימין מיהר אל צ'ינסאן
הוא לא היה סתם נצר למשפחת הקוטלות.
הוא ידע היטב מה הכח שלו.
כח עתיק מאוד. שנעלם מן העולם, עד שהופיע שוב בג'ימין.
הוא היה מרפא.
הוא הניח את ידו על הלב של צ'ינסאן ואת ידו השניה על ליבו. הוא ירפא אותה ויתן לה לחיות, אבל במחיר חיים אחרים.
החיים שלו.
אור עדין החל להיווצר סביבי ידיו של ג'ימין, ועיניו נעצמו. הוא נכנס למין טראס. צ'ינסאן התחילה לנוע בזרועותיו של נאמג'ון, וג'ימין התחיל להיחלש.
יונגי רץ אליו, מבין דרך המחשבות המשותפות שלהם מה ג'ימין עושה. "תשתמש בי" צעק לג'ימין.
גימין פקח את עיניו וחייך חיוך עצוב
"אבל אתה לא חי" אמר
הוא המשיך למלמל את מילות הקסם העתיקות וצ'ינסאן התעוררה, בוהה מעורפלת בגבר שהחזיק אותה, שכמעט ולא נשתנה במהלך השנים
"אבא?"
ג'ימין התנדנד והאור מסביב לידיו דעך. עיניה של צ'ינסאן נעצמו. אם ימשיך, שניהם ימותו.
ג'ין תפס את ידו של ג'ימין והניח אותה על ליבו שלו.
"מה אתה עושה?" ג'ימין נאבק בו, אבל ג'ין לא שחרר את האחיזה שלו.
"אתה לא חזק מספיק" אמר ג'ין קצרות
הוא הוסיף את הקסם שלו לקסם של ג'ימין.
ג'ימין פער את עיניו. הוא הרגיש את החיים של ג'ין זורמים דרכו ועוברים אל צ'ינסאן. הוא הפסיק להתנדנד וצ'ינסאן פקחה שוב את עינה. כאילו כל חייו של ג'ין עברו בין שניהם.
ג'ין הביט ביונגי
"תיקח את ג'ימין ותעופו מפה" אמר
יונגי הביט בו "אבל הקסם...איך היא תחזור לחיים..רק ג'ימין יכול-"
"רק ג'ימין יכול?" ג'ין היה ישיר כמו תמיד וצחק בפרצוף של יונגי. "הזאטוט הזה? שכחת שהצלתי אותו אחרי הפיצוץ כשיתד ברזל חדר לגוף שלו?"
יונגי פער עיניים , הוא וג'ימין החליפו מבטים.
לג'ין יש את היכולת הזו? זה היה רק הגיוני. הוא עתיק כמו הזמן. זה היה מפתיע כי הוא מעולם לא השתמש בה, מלבד עם ג'ימין, ועכשיו. או ככה נראה ליונגי. הוא הבין כמה הוא לא מכיר את ג'ין האמיתי.
'אבל אלו יכולות של הקוטלות?' חשב ג'ימין
יונגי פער את פיו
"אתה רוצה להגיד לי שאתה שייך לקוטלות???" יש דברים שלא מסתירים!
ג'ין גיחך בעייפות. "אולי אני זה שיצר את הקסם שלהם" אמר בקול חלש.
קורת עץ אימתנית נפלה בינו לבין יונגי. "תקח את ג'ימין ותעופו מפה" סינן בקול קשה.
"עכשיו!" צעק ג'ין "תעופו עכשיו!!"
הוא התמוטט, ואיתו התמוטטה בועת ההגנה שהחזיק עם סוקג'ין, מפילה עליהם קורות עץ וחלקי בטון.
"עכשיו! החוצה!" צרח סוקג'ין
יונגי משך את ג'ימין ומיהר איתו למעלה, מגונן עליו בגופו, וסוקג'ין רקם קסם הגנה מעל נאמג'ון המחזיק בבתו שרץ אחרי יונגי.
הם נפלטו החוצה מבין ההריסות אל אור היום שצרב בעיניים.
רצים כמו עיוורים הרחק מהבניין שהתמוטט כולו, קובר מתחתיו את ג'ין.
YOU ARE READING
Euphoria ( Yoonmin , Vkook , Vampire) גרסת הדמו
Teen Fictionיונגי וג'ונגקוק הם ערפדים שחיים לצד בני אדם, כדי שהאוכל יהיה זמין תמיד, כמובן. ג'ונגקוק לא נראה כמו ערפד, הוא חברותי ופופולרי בתיכון שנרשם אליו ולוקח את החיים מאוד בקלות. לעומת יונגי, שיכול לשבת ולהרהר שעות בפרצוף קודר, כאילו שזה חלק מספר הדרכות לער...
