טאהיונג היה פקעת עצבים. הוא אפילו לא מצא עניין בלעצבן את ג'ין, וזה הפך להיות אחד התחביבים האהובים עליו. הם חיכו בנמל התעופה הזה מעל ארבע עשרה שעות, ארבע עשרה שעות שהם מתעכבים מלחפש את ג'ונגקוק שלו.
הדבר היחיד שהחזיק את טאהיונג מלקום וללכת היה הטיעון שעם יונגי הם חזקים יותר, וגם העובדה שהוא לא ידע לאן ללכת, או שלא היה לו דרכון משלו, ושהוא הזדקק לכוחות הכישוף של ג'ין.
הוא נאנח בתבוסה. הוא היה צריך את ג'ין לתוכנית הזו, הוא חייב להודות בכך.
ג'ין חזר לעמוד באותו מקום. אנשים עברו וצילמו אותו או הצטלמו ליד ולא הפריע לו. הוא כמעט ולא הבחין בהם. הוא ניצל את הזמן לשחזור כל העובדות כפי שהכיר אותן. ומשהו פשוט לא הסתדר לו בסיפור.
הדבר הראשון שלא הסתדר זה פליקס. הערפד הזקן התחמן. הוא ידע יותר ממה שהוא מספר ליונגי, והוא בכוונה הזהיר את יונגי מאוחר מדי. ג'ין חשד שהוא משתף פעולה עם הקוטלות או שיש לו אינטרס כלשהו לראות את יונגי מת.
ויונגי. למה דווקא עכשיו כולם רוצים להרוג אותו? דווקא בשנים האלו שהוא לא הורג אף אחד.. אפשר היה לחשוב שיש לו נשמה.
ואיך הקוטלות ידעו איפה יונגי גר והניחו שם פצצות?
ג'ין העיף מבט אל טאהיונג שנראה מדבר לבקבוק הקולה שלו.
אין מצב שטאהיונג משתף פעולה..הוא יותר מדי... ג'ין רצה להגיד סתום אבל ידע שזו תדמית. לא. זה לא היה טאהיונג.
הוא יותר מדי מאוהב בג'ונגקוק.
אולי זה ג'ימין? לג'ימין יש ידע קודם וגם שמיעה יותר מדי טובה...והוא נראה תמים. והכלל הראשון הוא תמיד לחשוד בתמימים.
בגלל זה ג'ין הסתדר עם פליקס. פליקס היה רמאי ושקרן ותככן אבל כולם ידעו את זה וידעו למה לצפות ממנו. סגרת איתו עסקה כי היית חייב, ואז היית צריך לשמור על הגב שלך מהסכין שהוא יתקע בכך.
ג'ין החליט שהגורם המחבר הוא ג'ימין, והוא בהחלט יניח את ידיו עליו, לא משנה כמה יונגי יהיה מגונן. הוא פשוט צריך להרחיק את יונגי מעט מג'ימין, ובזמן הזה לרדת לעומק היצור הזה שנקרא ג'ימין..
וכבר היה לו רעיון איך.
~~~
ג'ין פקח את עיניו. יונגי וג'ימין אמורים לנחות עכשיו. טאהיונג הבחין שג'ין מתקדם לנקודה מסוימת באולם הנוסעים ומיהר לרוץ אחריו.
"אתה יכול להגיד לי שאתה הולך" הוא קרא אחריו מתנשף מהריצה, אבל ג'ין לא טרח לענות.
הם הבחינו ביונגי וג'ימין יורדים מהמסוק, ג'ימין שעון על יונגי שחיבק אותו. זה היה נראה שג'ימין נשען כולו על יונגי -הוא נרדם בנסיעה ולא התעורר לגמרי, ויונגי פשוט נתן לו להמשיך לנקר על כתפו.
טאהיונג רץ אל עבר ג'ימין וחיבק אותו. אפשר היה לחשוב שהם לא נפגשו שנים, אבל סך הכל היה מדובר בכמה שעות ארוכות מאוד.
ג'ימין התעורר מהנמנום שלו וקרא בחיוך גדול, "טאהיונג! פעם ראשונה שטסתי!"
הם התחילו להחליף חוויות על הטיסה ולהתרגש, כשיונגי משך אותם.
כלומר את טאהיונג, שיתרחק מג'ימין.
הוא רצה שג'ימין יחזור לישון עליו אבל הוא כבר היה ערני לגמרי.
"תזיזו את עצמיכם, יש לנו רכבת להספיק אליה" אמר בקרירות.
טאהיונג עזב את ג'ימין התחיל ללכת, ויונגי פנה שוב אל ג'ימין. "אתה רוצה לאכול משהו לפני שאנחנו ממשיכים?" שאל בעדינות ובטון שונה מאוד מאיך שדיבר לטאהיונג לפני רגע.
טאהיונג גלגל את עיניו. אבל תמיד לג'ימין היתה השפעה כזו על אנשים. או ערפדים לצורך העניין. אנשים התייחסו אליו נחמד, ודאגו לו, והשאירו את טאהיונג לדאוג לעצמו.
"למה אתה חבר שלו?" שאל ג'ין, שלא פספס שום דבר, גם לא את גלגול העיניים של טאהיונג והאנחה שפלט.
לטאהיונג לא היה מצב רוח לג'ין ולשאלות שלו.
"למה אתה חבר של יונגי? " הטיח בחזרה "הוא אפילו לא מתייחס אליך או אמר לך שלום. אתה חיכית לו ארבע עשרות שעות".
אם מישהו היה מלמד על טקט, הוא היה מביא את המקרה הזה כדוגמא לחוסר טקט מוחלט.
המילים של טאהיונג חדרו עמוק בליבו של ג'ין. אותו ג'ין ששם תמיד תועלת אישית לפני הכל.
ג'ין תהה על השאלה.
למה באמת הוא חבר של יונגי? מה יוצא לו מזה?
אם סוקג'ין היה איתו, הוא היה אומר סיבות כמו הפגת בדידות, חבר לסמוך עליו וקלישאות של בני אדם.
אבל ג'ין ללא אהבה באמת לא מצא סיבה אחת שהוא חבר של יונגי. מבזבז עליו הרבה זמן וכסף.
הם עלו לרכבת וג'ימין התכרבל שוב לשינה, הפעם על טאהיונג. יונגי משך את ג'ין לקצה הקרון, לא לפני שכפה על כל האנשים לעזוב את הקרון.
"תודה" אמר יונגי
ג'ין הביט בו במבט קר.
"אתה יודע שאני לא טוב בדברים האלו". אמר יונגי. "זה ג'ונגקוק שטוב עם אנשים...אבל רציתי להגיד לך תודה על מה שאתה עושה בשבילי"
ג'ין תהה אם יונגי אומר את זה בגלל השיחה שלו עם טאהיונג. כך או כך, זה באמת לא הניע דבר בלב הקר של ג'ין. ויונגי, שהבין שלא יקבל תגובה, חזר לשבת ליד ג'ימין. מעיף את טאהיונג בקלות מג'ימין.
לא היה לו כח ליצור הזה שנדבק אל ג'ימין שלו.
בימים רגילים טאהיונג רק היה משועשע מזה, אבל היום, כשהוא אחרי ארבע עשרה שעות ויותר ללא שינה, ללא מקלחת, ואוכל את עצמו מדאגה לג'ונגקוק, הוא פשוט נעלב.
הוא הלך והתיישב מול ג'ין, שהרים אליו את הראש
"סיפוק סקרנות" אמר ג'ין
"מה? על מה אתה מדבר?" הפטיר טאהיונג בחוסר סבלנות.
"למה אני חבר של יונגי". ענה ג'ין. "סיפוק סקרנות".
טאהיונג לא יכל שלא לצחוק בלגלוג. הוא שכח מהשאלה הזו, ששאל לפני שעה בערך, והנה ג'ין חוזר אליו עם תשובה.
"מה מסקרן אותך ביונגי?" שאל
ג'ין חייך, טאהיונג היה בטוח שיבצבו ניבים מתוך החיוך הערמומי הזה, אבל הוא רק אמר,
"הוא נראה לי אנושי"
טאהיונג הסתובב לעבר יונגי שחיבק את ג'ימין שישן עליו וליטף את שערו.
"כן ---" אמר בפקפוק, "זה קטע כזה עם ערפדים, הם נראים אנושיים".
ג'ין רק חייך. טאהיונג לא ירד לסוף דעתו.
יונגי מתנהג כמו בן אנוש. הוא מרגיש כמו בן אנוש והכי חשוב - הוא גם נפגע כמו בן אנוש.
YOU ARE READING
Euphoria ( Yoonmin , Vkook , Vampire) גרסת הדמו
Teen Fictionיונגי וג'ונגקוק הם ערפדים שחיים לצד בני אדם, כדי שהאוכל יהיה זמין תמיד, כמובן. ג'ונגקוק לא נראה כמו ערפד, הוא חברותי ופופולרי בתיכון שנרשם אליו ולוקח את החיים מאוד בקלות. לעומת יונגי, שיכול לשבת ולהרהר שעות בפרצוף קודר, כאילו שזה חלק מספר הדרכות לער...
