"טאהיונג אנחנו צריכים לדבר" אמר ג'ונגקוק.
זה היה יום למחרת המסיבה שטאהיונג ארגן. ג'ונגקוק ישב וצפה איך טאהיונג כופה על כל אחד לשכוח הכל- אוהב מאוד את התוספת של טאהיונג לשתול עוד זיכרון מתחת, למקרה וישברו את הראשון. במידה וישברו את הראשון, כל אחד מבאי המסיבה היה בטוח שיונגי הוא זה שערך את המסיבה, או פליקס, תלוי במצב רוח של טאהיונג באותו רגע.
טאהיונג גם כפה עליהם לסדר את הסוויטה ולהשאיר את המזומנים והאשראי של חלק מהם. לא רע ובהחלט תוספת נחמדה. טאהיונג היה מאוד שימושי.
טאהיונג יצא מחדר השינה לבוש ג'ינס שחור וחולצה שחורה צמודה שהדגישה את השרירים שפיתח, כנראה בתקופה שהיה בשבי.
"הו, שיחת יחסינו לאן" אמר טאהיונג וקפץ מעל הספה, נוחת בקלילות ליד ג'ונגקוק.
"אני רוצה לעזור ליונגי וג'ימין" אמר ג'ונגקוק
"למה אתה צריך לעזור להם"
ג'ונגקוק העביר יד עמוסה בטבעות בשערו השחור. "אני לא מבין. ג'ימין הוא חבר שלך. מה קרה לך טאהיונג?"
טאהיונג נחר בבוז. "ג'ימין לא חבר שלי, הוא נספח שנצמד אלי תמיד ועצר אותי לעשות דברים גדולים".
זה הספיק לג'ונגקוק.
הוא לא הכיר את טאהיונג שהיה מולו.
הוא כיבה את הרגש*, הבין ג'ונגקוק.
השאלה מה גרם לו ללחוץ על הסוויץ. מה היה הטריגר ששבר את טאהיונג ובעקבותיו טאהיונג החליט שיותר טוב לו בלי רגשות, חשב ג'ונגקוק.
רק אם יגלה מה הטריגר, הוא יוכל לגלות איך להחזיר את טאהיונג האמיתי, זה שאכפת לו מהחברים שלו.
"אל תלך לעזור ליונגי" אמר טאהיונג בקול מתפנק והעביר יד על ירכו של ג'ונגקוק " ףיהיה לנו יותר כיף ביחד" אמר בקול נמוך ומפתה.
היד בלבלה את ג'ונגקוק והוא פספס את הניצוץ הקשוח שהיה בעיניו של טאהיונג.
ג'ונגקוק העיף את היד מהירך שלו. "אני אלך ואתה לא תגיד לי מה לעשות" אמר ג'ונגקוק.
"לא, אתה לא הולך" אמר טאהיונג והסתכל בעיניו של ג'ונגקוק. הוא לא רצה שג'ונגקוק ילך.
ג'ונגקוק ניסה לקום מהספה אבל לא הצליח. הוא ניסה שוב, אבל הגוף שלו לא הגיב לו.
הוא הביט לעבר טאהיונג, "אתה כפית עלי עכשיו?"
טאהיונג בעצמו נראה מבוהל ממה שקרה עכשיו. עיניו היו פעורות והוא שיחק בטבעת שעל אצבעו.
"סתם ,סתם. צחקתי אתה יכול ללכת, תלך , תלך" אמר וניסה למשוך את ג'ונגקוק לעמידה, אבל ג'ונגקוק לא הצליח עדיין לזוז ממקומו.
לא ככה לא מבטלים כפיה.
ג'ונגקוק בלע את הרוק שלו בשקט. הוא ניסה להשאר רגוע כי היה הרור שטאהיונג מולו קרוב להכנס להיסטריה.
"אתה צריך לכפות עלי הפוך ממה שאמרת" אמר לטאהיונג בקול רגוע, כאילו הוא מלמד אותו כמה זה אחד ועוד אחד.
ג'ונגקוק שידר לו ביטחון ויציבות וטאהיונג נרגע מעט, מספיק כדי להביט בעיניו של ג'ונגקוק.
"אתה יכול ללכת" אמר וג'ונגקוק נעמד.
שניהם היו שקטים מאוד. לא מבינים את יחס הכוחות החדש ביניהם.
ג'ונגקוק ניסה להתלוצץ "מה זה אני מזדקן? אתה יותר חזק ממני עכשיו" אבל הקול שלו מעט רעד.
טאהיונג הביט בג'ונגקוק, הוא לא צחק.
הוא היה עדיין מבוהל.
ג'ונגקוק היה העוגן שלו, הטיפוס החזק. היציב.
טאהיונג ידע שהוא יכול לרחף בעולם משל עצמו כי היה לו עוגן שמשך אותו לקרקע כל פעם שהתרחק יותר מדי. היה לו מגן.
ג'ונגקוק הוא המגן שלו. ג'ונגקוק אמור להיות חזק יותר ממנו.
הוא לא יכול לכפות על ג'ונגקוק, זה לא הגיוני. זה אמור להיות הפוך, הרי ג'ונגקוק הוא זה שיצר אותו.
רגע, זה אומר ---
"לא אתה יצרת אותי?" שאל טאהיונג בקול שקט. הקשר החזק הזה שכולם דיברו עליו שקיים בין ערפד ליוצר..הוא רצה אותו בינו לבין ג'ונגקוק, הוא היה צריך אותו בינו לבין ג'ונגקוק.
ככה ג'ונגקוק יהיה איתו לנצח.
"למי יש חוש הומור כזה מעוות?" טאהיונג קרא בכאב. הוא התקפל כאילו קיבל בעיטה בבטן, הוא עכשיו קשור למישהו אחר? מישהו אחר היוצר שלו?
הוא לא רוצה! הוא לא רוצה! הוא רוצה שזה יהיה ג'ונגקוק!
"טאהיונג זה לא משנה מי יצר אותך" אמר ג'ונגקוק, מבין למה טאהיונג היה נסער, "אנחנו עדיין ביחד"---
טאהיונג דחף את ג'ונגקוק ממנו , לא רוצה לשמוע הסברים אחרים. ג'ונגקוק עף אחורנית ונחת על הישבן שלו, פולט "פאק זה כאב" בקולניות.
כן, טאהיונג היה הרבה יותר חזק ממנו.
"למה אני יותר חזק ממך?" צעק טאהיונג בקולו העמוק
"אני לא רוצה את זה!"
הוא משך את ג'ונגקוק לעמידה
"מי היוצר שלי?"
"תענה לי" טאהיונג כפה בלי לשים לב על ג'ונגקוק .
לג'ונגקוק לא היו תשובות.
טאהיונג ניער את ג'ונגקוק.
"טאהיונג! תרגע! זה לא ביג דיל כמו שאתה חושב" ניסה ג'ונגקוק להסביר לו
"זה ביג דיל בשבילי" צעק טאהיונג ונשמע כמו חיה פצועה, "אני רוצה שתשאר איתי!" צעק, מנער את ג'ונגקוק. לא דרך טובה לגרום לו להשאר.
"טאהיונג אתה מכאיב לי" קרא ג'ונגקוק שחש איך הזרוע שלו כמעט יוצאת ממקומה. הוא לא רגיל לחוזק של טאהיונג, חוזק שגרם לערפד כמו ג'ונגקוק לצעוק בכאב.
הצעקה של ג'ונגקוק פיקסה מעט את טאהיונג והוא הבין מה הוא עושה. הוא הרפה את האחיזה הכואבת שלו בג'ונגקוק והדף אותו ממנו, הפעם מפיל את ג'ונגקוק על הספה.
"זה יונגי, הוא אשם בזה. זה בטוח הוא" אמר טאהיונג.
הוא לקח את מפתחות הרכב ומיהר לצאת, טורק את דלת הסוויטה בעוצמה שגרמה לה לצאת מהמקום ולהתנדנד על ציר אחד.
לג'ונגקוק לא היה זמן להתאושש או לחשוב על מה שקרה.
אני חייב להתקשר ליונגי. אני חייב להתקשר אליו עכשיו, חשב בלופ עד שמצא את הטלפון שלו.
טאהיונג היה מפוחד. מבועת מאימה. וערפד מפוחד זה ערפד מאוד מאוד מסוכן.
טאהיונג עבר את כל השלבים שאדם שהופך לערפד עובר. רק בגלל הידע המקדים שהיה לו והשליטה העצמית המטורפת, ג'ונגקוק טעה לחשוב שטאהיונג מקבל את השינוי בהבנה והקלות.
כל ערפד חדש רוצה דם, הוא יכול לחשוב רק על דם. אפילו ערפד בוגר חש בצורך לדם בכל רגע נתון, כמו רעב שאי אפשר להשביע. ואילו טאהיונג הצליח להדחיק את הדחף ולא הרג אף אחד, אפילו לא בטעות.
טאהיונג ידע להתנהל בעולם הערפדים בגלל שהכיר את העולם הזה ובאיחור - ג'ונגקוק ראה איך טאהיונג עשה הכל כדי לרצות אותו, את ג'ונגקוק.
המילים שטאהיונג אמר לו שוב ושוב רק בצורה אחרת היכו בג'ונגקוק - עשיתי את זה בשבילך, זה מה שרצית.
טאהיונג היה צריך את ג'ונגקוק בתור העוגן שלו, ושג'ונגקוק הכניס את עצמו לשבי טאהיונג לא יכל לחשוב על חיים בלעדיו.
טאהיונג הדחיק את הכל עכשיו , עד שהופעל טריגר - הוא היה בטוח שג'ונגקוק כבר לא יוכל לשמש לו עוגן כי הוא חלש ממנו.
זה מה שגרם לטאהיונג לאבד שליטה.
__________________
*כמו ביקום יומני הערפד, הערפדים יכולים לכבות את הרגשות שלהם. זה כמו ללחוץ על מתג- סוויץ, שעוזר להם לקבור את הרגש והמצפון.
YOU ARE READING
Euphoria ( Yoonmin , Vkook , Vampire) גרסת הדמו
Teen Fictionיונגי וג'ונגקוק הם ערפדים שחיים לצד בני אדם, כדי שהאוכל יהיה זמין תמיד, כמובן. ג'ונגקוק לא נראה כמו ערפד, הוא חברותי ופופולרי בתיכון שנרשם אליו ולוקח את החיים מאוד בקלות. לעומת יונגי, שיכול לשבת ולהרהר שעות בפרצוף קודר, כאילו שזה חלק מספר הדרכות לער...
