Euphoria ( Yoonmin , Vkook , Vampire) גרסת הדמו

פרק 25: בקתת המסתור של יונגי

"המועצה אמרת?" ג'ין הניח אצבע על שפתו, מטופף קלות עליה, סימן מובהק לכך שהוא חושב, מקשר את כל הקצוות יחד.
"רציתי ללכת לשם בכל מקרה. אני יכול לקחת את טאהיונג איתי."

אם יונגי לא היה עסוק במחשבות על מה שג'ימין אמר הוא היה מופתע. ג'ין מראה עניין בבן אנוש וזה לא קשור לסקס או לפולחן שדורש הקרבת אדם. צריך לבדוק שג'ין לא חולה, הוא עוד עלול לפתח מצפון.
האמת היא, שטאהיונג שיעשע את ג'ין, הוא היה שנון וחד מחשבה, ומצחיק, והדרך עד למועצה לבד יכולה להיות משעממת.
הוא לא אמר זאת בקול, אבל במידת הצורך הוא יוכל להקריב את טאהיונג בתמורה להגנה על יונגי. אחרי הכל, אנשים לא משתנים כזה מהר, ומוטיב הקורבן היה עדיין אחת הסיבות לעניין שג'ין גילה פתאום.

יונגי התעשת סוף סוף. הוא לקח את ג'ין מחוץ לבקתה, לא רוצה שטאהיונג וג'ימין ישמעו את מה שיש לו לומר. כשהיו רחוקים מספיק הוא דיבר.
"אני יודע שג'ונגקוק לא חשוב לך, אז למה אתה עושה את זה?"
ג'ין אהב את הישירות של יונגי. "כי אני רואה בך חבר". ענה בתמציתות.
יונגי שתק. הוא הבין שעבור ג'ין - לא ג'ונגקוק ולא טאהיונג חשובים בכלל, וג'ין הוא זה שנשלח למשימת ההצלה שלהם. כן, שילוב גאוני. הם ממש אשפי -על בתוכניות.

"ג'ונגקוק חשוב לי" אמר יונגי. "יותר ממך. אם אתה רוצה אותי, זה חייב להגיע עם ג'ונגקוק".
לא הפריע לג'ין לשמוע שהוא לא האולט של יונגי, אבל הפריע לו שהוא צריך לתת את הדעת לשמור על ג'ונגקוק.
"וטאהיונג חשוב לג'ונגקוק" הוסיף יונגי
ג'ין העווה פרצוף. "אני עכשיו אמור לדאוג לשלוש האנשים??"
יונגי חייך, חיוך נדיר.
"ארבעה אנשים. אל תשכח את ג'ימין".

ג'ין השתהה מעט אחרי שיונגי חזר לבקתה. הוא הבין את הקשר שבין ערפד ליוצר שלו, קשר שהיה חזק הרבה יותר מקשר של הורה וילד, שכן הוא כלל רבדים נוספים. קשר בין ערפד ליוצר שלו הכיל את הצורך לגונן ולשמור, אבל הכיל גם מרכיב תשוקתי חזק מאוד. אין ערפד ויוצר שלא שכבו לפחות פעם אחת.
לכן ג'ין לא נעלב שיונגי אמר שג'ונגקוק חשוב לו, הוא ידע שיש צד סנטימנטלי ביונגי.
'נראה שעכשיו אני בתפקיד הבייביסיטר' אמר ג'ין לעצמו ומשך בכתפיו, חוזר לעבר הבקתה.
טאהיונג הזה גורם לו להתנסות בחווית חדשות גם אחרי אלפי שנים שהוא חי. זה היה מרענן, וג'ין אפילו הרגיש צעיר בכמה מאות שנים.

בבקתה טאהיונג זרק כמה חפצים לתיק. לא היו לו שם בגדים, אבל זה נראה חשוד תייר שטס לעיר אחרת בלי לפחות תיק גב, אז הוא זרק שטויות שמצא פנימה, ולקח כרטיס אשראי מהארנק של יונגי, בלי שזה ישים לב.
ג'ונגקוק לימד אותו את כל השיטות לכייס אנשים ואת יונגי בפרט, כולל מה הקוד של יונגי (1306) שהיה הקוד לכל דבר. ואם צריך קוד ארוך יותר, פשוט מוסיפים את הabc לפי הסדר, כל פעם 6 אותיות אחרות.

"אתה יודע שיונגי מקבל התראה בנייד כל פעם אתם משתמשים לו באשראי" ג'ימין נעמד ליד טאהיונג והסתכל עליו אורז.
טאהיונג לא ידע את זה. אז למה הוא מרשה להם לסחוב לו את האשראי? בפעם האחרונה ג'ונגקוק קנה לו תכשיטים בשווי כמה אלפי דולרים.
"הוא בטוח יודע להשתמש בטלפון הנייד שלו?" תהה טאהיונג, גורם לג'ימין לצחוק.
לשמע הצחוק המתוק טאהיונג עזב את התיק וחיבק חזק את ג'ימין. "התגעגעתי אליך. אפילו הכרתי ציפור בדרך וקראתי לה צ'ימי"
ג'ימין צחק שוב, "כל כך מתאים לך לעשות דבר כזה". הוא הרצין. "תשמור על עצמך. אתה חשוב לי".
"יותר מיונגי?" טאהיונג שאל בחיוך ידעני.
"יונגי לא חשוב לי לי...לא כמוך.."
"אבל הוא חשוב לך". טאהיונג לא שאל, הוא קבע עובדה.
"אני....אני לא יודע. אני מרגיש מוגן איתו, אבל הוא גם יכול להפחיד אותי והוא..." גימין נאנח, "זה לא ברור כמו אצלך ואצל ג'ונגקוק".
"אל תהפוך את זה למסובך," אמר טאהיונג, "וזה לא יהיה מסובך".
הוא נשק למצחו של ג'ימין. "אל תדאג, אני אחזור עם ג'ונגקוק ונצא לדייט ברביעיה" אמר וקרץ.
הוא פנה ליונגי, "לך אני לא מביא נשיקה על המצח".
אמר באופן לא צפוי, גורם ליונגי ללכת אחורנית מחשש שטאהיונג ישנה את דעתו  וגורם לג'ין לצחקק.

"הולכים" טאהיונג נעמד מול ג'ין, מזרז אותו.
ג'ין נשאר לשבת. "עכשיו??? באמצע הלילה? בוא נחכה לבוקר"
"אני הולך עכשיו"
טאהיונג לא עצר אפילו לנוח מאז שהגיע. הוא היה נחוש למצוא את ג'ונגקוק, ועכשיו כשהיה לו יעד זה רק נראה לו דבילי לחכות עד הבוקר.
יונגי נעץ מבט בג'ין. מבט של 'על מה דיברנו רק עכשיו?' וג'ין קם מתלונן מהכיסא.
"תיקח קסדה" הוא אמר לטאהיונג, " שלא תתבכיין לי שוב"
יונגי הושיט לו קסדה שהיתה שם מאז שג'ונגקוק רצה ללמוד לרכב על אופנוע, ובסוף הפנט את הבוחן שיעביר אותו את הטסט.

ג'ין היה כבר על האופנוע וטאהיונג עלה מאחוריו.
"אל תבכה לי שאתה רעב בדרך, אתה רצית לצאת עכשיו" אמר ג'ין.
"אל תדאג, אם אני אהיה רעב אני אכרסם את העורף שלך" ענה טאהיונג בטון רציני שגרם ליונגי לתהות אם הוא לא מתכוון לכך באמת.
יונגי הניד בראשו. הוא היה בספק אם ג'ין יצליח לא יהרוג את טאהיונג בעצמו עוד בחצי הדרך, מחוסר סבלנות כלפיו. אין ספק שטאהיונג ידע להיות מעצבן.

~~~

יונגי נכנס חזרה לבקתה. הוא מצא את ג'ימין משחק בפיזור דעת עם החפצים שטאהיונג החלחט בסוף לא לקחת איתו לדרך.
"אני מצטער בשבילך, שהוא הגיע וכבר עזב." אמר בקול רך לג'ימין.
רק לשמע המילים ג'ימין הבין את התחושה שחש, געגוע שמאיים לקרוע את הלב שלו, למרות שראה את טאהיונג רק עכשיו.
טאהיונג היה החבר הכי טוב שלו, יותר ממשפחה, והוא ראה אותו ללא יותר מכמה שעות, לפני שהוא נעלם שוב. הם לא היו רחוקים אחד מהשני כל כך הרבה ימים בכל חייהם.
כל הדאגה שחש כל אותם הימים, כל הפחד שהיה שרוי בו מאז שנכנס לבית של יונגי...הכל עלה בבת אחת והציף אותו, והוא פשוט הניח את הראש על השולחן ובכה.
נותן להכל לצאת החוצה.