יונגי התקרב לג'ימין, מבט מאיים בעיניו. הוא נעץ בו מבט, אישוני מתרחבים מעט, מפעיל את יכולת ההיפנוזה שלו על ג'ימין. "תשתוק". אמר.
גם אם ג'ימין היה רוצה פתאום לשיר בקול רם, הוא לא היה יכול.
יונגי התקרב אליו עד שפניו היו צמודים מאוד לפניו של ג'ימין. שערו השחור נפל מסביב לפניו, מבליט את כמה שהוא בהיר. עיניו היו מלוכסנות וחודרות כמו עיני נץ, אפו היה קטן ושפתיו דקות. הם התעקלו לחיוך זדוני כשראה שג'ימין חוקר את כל פניו.
הוא גם נהנה לחקור את פניו של ג'ימין, זו היתה הסיבה שהוא הביא אותו אל ביתו אחרי שנפגשו בבר. הוא היה מתוק. לא רק הדם שלו הריח מתוק ליונגי אלא גם המראה. השיער הורוד הרך, העיניים הגדולות, הלחיים המתוקות שהיו סמוקות קלות והשפתיים העבות האלו. יונגי מצא אותו בבר, מסתובב עם בחור נוסף שהיה קולני והשתלט על המסיבה, גורם לג'ימין להדחק לפינה ולחבק את עצמו. הוא נראה כמו חתלתול אבוד.
יונגי פנה אליו, עשה עליו את כל התכסיסים המקובלים וג'ימין הגיע איתו לבית, לא בכפיה, כי הוא רצה. עכשיו ג'ימין התחיל לדבר הרבה - כנראה מכל האלכוהול ששתה- וזה עשה ליונגי כאב ראש.
יונגי היטה את ראשו של ג'ימין, חושף את הצוואר היפה שלו, מעביר אצבע על שפתיו של ג'ימין ועל לסתו. הוא לא ידע מה הוא רוצה לעשות יותר, לשתות אותו או לזיין אותו, אבל אצל הערפדים הכל הסתכם בתשוקה שהיתה זהה.
בדיוק באותו רגע נפתחה הדלת, יוצרת הפרעה. ג'ונגקוק עמד בפתח הדלת. מחייך חיוך צדדי ומוחק את הדם מפיו בידו האחת. גורר-מרים את טאהיונג שהיה חלש אחרי שג'ונגקוק שתה ממנו. למראה טאהיונג שלא יכול להחזיק את עצמו ולמראה ג'ונגקוק שנראה מפחיד, ג'ימין התנער מהקסם שיונגי הילך עליו.
"טאהיונג" ג'ימין רץ לעברו, שובר את הכפייה.
רק במקרים נדירים בני אנוש הצליחו לשבור כפייה, בעיקר במקרים של זעזוע עמוק.
"תראה מה עשית" סינן יונגי לעבר ג'ונגקוק.
ג'ימין חיבק את טאהיונג שהיה בסוג של 'היי' .כשערפד שותה מבן אדם הוא יכול לבחור להחדיר לתוכו ארס שהופך את החוויה לנעימה מאוד, כמעט כמו פורקן עדין שלא נגמר. מבלי זה, נשיכת ערפד יכולה לצרוב שעות.
ג'ימין קירב אליו את טאהיונג "מ-מה עשית לו"
"הבאת מגמגם" צחק ג'ונגקוק ברשעות, "תראה איזו יצירת אומנות יפה אני הבאתי".
הוא לקח את טאהיונג מג'ימין והעביר את ידיו עליו. טאהיונג אכן היה יצירת אומנות.
"תעזוב אותו" קרא ג'ימין.
"לעזוב? אין בעיה" ג'ונגקוק גיחך ועזב את טאהיונג, מניח לו ליפול כמו בובה אל הרצפה.
ג'ימין מיהר אל טאהיונג לבדוק שהוא לא נפגע.
"אל תתקרב" ציווה ג'ונגקוק. מאלץ את ג'ימין להשאר במקום שלו.
"רציתי להביא לך נשנוש לילי" אמר ג'ונגקוק והחווה על טאהיונג "אבל שכחתי שהבאת אחד משלך".
המילים של ג'ונגקוק הפחידו מאוד את ג'ימין שהתחיל לרעוד במקום שלו, מנסה לברוח אבל לא יכול לזוז.
"אתה מפלצת" קרא ג'ימין לעבר יונגי.
פניו של יונגי היו חתומות, אבל הוא לא נהנה בכלל לשמוע את היצור החמוד הזה קורא לו מפלצת.
בשניה הוא נעמד על ידו, מרים את גופו הרפוי של טאהיונג.
הוא לא הוריד לרגע את עיניו מג'ימין, מלקק את הצוואר של טאהיונג, מנשק אותו.
ואז נושך.
טאהיונג צרח. גורם לג'ונגקוק לצחוק.
"אווו" אמר בגיחוך "מישהו מרושע היום"
עיניו של יונגי התכהו בזמן ששתה, הן היו אדומות, כמעט שחורות. ג'ימין, שמבטו של יונגי היה נעוץ עליו ראה איך הן משנות את הצבע.
הצרחות של טאהיונג הלכו ונחלשו. כבר לא נותר בו כח לצרוח. יונגי זרק אותו על הרצפה, מתכופף לעבר ג'ימין.
הוא ליקק את השפתיים שלו והעביר יד על צווארו של ג'ימין. לא היה צורך במילים. ג'ימין הבין שהוא הארוחה הבאה.
ג'ונגקוק הרים את טאהיונג בקלות כמו שמרימים בובה קטנה.
"מה אתה עושה?" שאל יונגי
ג'ונגקוק נשך את פרק היד שלו וקירב לשפתיו של טאהיונג, מביא לו לשתות כדי שיתחזק ולא ימות.
"אני חושב לשמור אותו, הוא יפה" אמר ג'ונגקוק, משועשע.
לפני שיצא מהחדר הוא החליט להפוך את המשחק ליותר מעניין עבור יונגי. "תברח" כפה על ג'ימין.
ג'ימין התחיל לברוח הכי מהר שרק יכל.
הוא רץ בכל הבית שלא הכיר, מנסה למצוא את היציאה.
יונגי חייך. הוא אהב שהם בורחים.
"תופסת!" קרא. "אני אתן לך פור של חצי דקה" הוא ספר לאט בקול חצי דקה , יודע לפי הלומות הלב של ג'ימין שככל שהוא מתקרב לאפס, ג'ימין יותר מפחד.
יונגי שמע את הנשימות של ג'ימין ואת הלומות הלב המטורפות שלו, אז הוא ידע איפה הוא נמצא. אבל בשביל המשחק, הוא הסתובב בכל הבית, וקרא בקול שקט "ג'ימין"..."איפה אתה ג'ימין הקטן"... מפחיד עוד יותר את ג'ימין.
לבסוף הוא נכנס לחדר שג'ימין היה שם.
ג'ימין זרק עליו מנורת לילה, שכמובן אפילו לא פגעה בו.
אבל יונגי לא הבין נכון את ג'ימין. הוא לא ניסה לפגוע בו עם המנורה. הוא לקח את אחד השברים בידיו, פוצע את עצמו בטעות והחזיק את השבר מול יונגי, כמו סכין
"אל תת--" התחיל ג'ימין, ואזאזר אומץ לסיים את המשפט." אל תתקרב!" התנשף .
היד שלו זלגה דם, אם יונגי לא היה אוכל קודם לכן הוא לא היה מצליח לשלוט בעצמו. גם עכשיו בקושי הצליח לשלוט בעצמו.
"תעזוב את זה חתיכת אידיוט, אתה פוצע את עצמך"
אמר. היד של ג'ימין רעדה אבל הוא המשיך לכוון את שבר המנורה לעבר יונגי.
"תעזוב " כפה יונגי, מאלץ את ג'ימין לשחרר את שבר המנורה. "אל תפגע בעצמך" .
יונגי התקרב במהירות לג'ימין אוחז ביד שלו, מנסה להבין כמה חמור הוא נחתך כי פאק הוא דימם בלי הפסקה.
יונגי ליקק את הדם מידו של ג'ימין, מכניס את האצבע של ג'ימין לפיו ומוצץ, גורם לג'ימין לפלוט אנחה קטנה.
יונגי הסתכל על הפצע, הוא היה עמוק. הוא נשך את שפתו, חותך אותה, ונשק שוב ליד של ג'ימין, מניח לדם שלו להתערבב עם הדם של ג'ימין, ולרפא את היד שלו.
ג'ימין הסתכל בהפתעה כיצד הפצע העמוק ביד שלו מבריא והכאב נעלם. הוא העיף מבט מבולבל לעבר יונגי, מה שגרם ליונגי לחשוב כמה חמוד ג'ימין נראה כשהוא מבולבל.
"אל תפגע בעצמך" אמר שוב, בכפיה. מוודא שלא משנה מה, ג'ימין לא יפגע.
הוא הרים את ג'ימין בזרועותיו לחדר השינה, והניח אותו על המיטה.
"תישן" הוא אמר , מביט בעיניו של ג'ימין שנעצמו לאט לאט.
הוא יצא מהחדר וסגר את הדלת. מחייך בזוית פיו.
אין ספק שהוא שומר את היצור הזה לעצמו.
YOU ARE READING
Euphoria ( Yoonmin , Vkook , Vampire) גרסת הדמו
Roman pour Adolescentsיונגי וג'ונגקוק הם ערפדים שחיים לצד בני אדם, כדי שהאוכל יהיה זמין תמיד, כמובן. ג'ונגקוק לא נראה כמו ערפד, הוא חברותי ופופולרי בתיכון שנרשם אליו ולוקח את החיים מאוד בקלות. לעומת יונגי, שיכול לשבת ולהרהר שעות בפרצוף קודר, כאילו שזה חלק מספר הדרכות לער...
