Euphoria ( Yoonmin , Vkook , Vampire) גרסת הדמו

פרק 45

דלת החדר של יונגי וג'ימין נפתחה, יונגי הזדקף במיטה, מכין את שריריו לתקוף במקרה שזה אויב.
זה היה רק טאהיונג.
"אפ על הרגליים, יש לנו ג'ונגקוק להציל" קרא בקול וניגש לפתוח את הוילונות.

יונגי חזר לשכב במיטה ולחבק את ג'ימין. השעה שש בבוקר, טאהיונג יכול לחלום שהוא קם בשעה כזו.
"למה בכלל יש לך מפתח?" רטן.
"ג'ימין הביא לי את שלו" ענה טאהיונג ביותר מדי מרץ על הבוקר.
"קום, ג'ונגקוק מחכה לנו".

"אתה מצפה שאלך למועצה בבוקר?"
"כן, לא לכל הערפדים יש את הטבעות הקסומות האלו נכון? זה אומר הרבה פחות ערפדים להתמודד איתם בדרך".
"חשיבה נכונה" הודה יונגי, אבל הוא לא קם מהמיטה. לא כשג'ימין בזרועותיו.
יונגי הסתכל אל ג'ימין, הוא בכלל לא התעורר מהרעש.
"הוא רגיל אלי", אמר טאהיונג

"נו, אתה קם? זה היה ההסכם שלכם לא? קיבלת את ג'ימין ללילה"'- טאהיונג הסתכל על ג'ימין המכורבל בתוך יונגי שהתחיל להתעורר- "עכשיו תורך לעמוד בהסכם"

יונגי הבין בשבריר שניה מאוחר יותר את המשמעות של מה שטאהיונג אמר.
הוא הדף ממנו את ג'ימין בתנועה חדה.
"אתה שלחת את ג'ימין?" שאל בקול קר
טאהיונג מחא כפיים כאילו התלמיד ענה על שאלה קשה במיוחד.
"כאילו שג'ימין ידבר איתך מעצמו. הוא עמד בהסכם, נכון? עכשיו תורך להציל את ג'ונגקוק"

יונגח חש מרומה ומושפל.
זו הסיבה שהוא לא התקרב לאנשים. הם תמיד בגדו בו. הם התקרבו אליו רק כי הם היו צריכים משהו ממנו.
תחושת האכזבה היתה כל כך חזקה ויושבת בול במקום שהיה הלב שלו, שג'ימין, שחלק איתו מחשבות או שפשוט למד לקרוא את השפתיים הקפוצות של יונגי הרגיש עצוב בשבילו.
"טאה, די" אמר בקול שקט, "זה לא נחוץ".
אין צורך לבעוט במי ששוכב כבר פצוע על הרצפה.

טאהיונג הפסיק להקניט את יונגי, רק כי ג'ימין ביקש. אבל הוא לא הפסיק לעמוד לו על הראש.
הוא לא יכל לשאת את המחשבה שהוא קרוב כל כך לג'ונגקוק אבל לא איתו. הראש שלו היה מלא במחשבות מה עובר על ג'ונגקוק עכשיו. מענים אותו, שוכבים איתו, הוא שוכח ממנו, הוא צף מת באיזו תעלה. המחשבות לא היו בהכרח היו הגיוניות או מסודרות, אבל ככה אלו דאגות. טאהיונג סחב אותן איתו מאז שגילה שג'ונגקוק הלך אל המועצה, נותן להן לכרסם עוד קצת ועוד קצת בשפיותו.

יונגי קם מהמיטה ותפס את טאהיונג בחולצה. הפנים שלו הביעו כעס והעיניים שלו השחירו.
"אל תפגע בו!" קרא ג'ימין מהמיטה.
זה רק הרגיז את יונגי עוד יותר. העובדה שג'ימין לא רואה אותו אף פעם. רק את טאהיונג.
הלילה הזה היה משמעותי עבורו, הוא תכנן לזכור אותו לעד. וטאהיונג הרס הכל. הוא התגעגע לימים שרק הוא וג'ימין היו ביחד בבקתה, מסגלים להם שגרת חיים משלהם.

יונגי הרים את טאהיונג בקלות מהחולצה, מתעלם מכך שהחולצה לחצה על קנה הנשימה של טאהיונג והוא התחיל להחנק, גורם לרגליו להתנופף באוויר.
"אתה דואג לג'ונגקוק יותר מדי. זה חבל. שכחת שאני יכול לגרום לו להיות שלי תוך שניה?"
"זה לא יעבוד", סינן טאהיונג כשפניו אדומות מחוסר חמצן, "הוא המשיך ממך הלאה אלי"
יונגי צחק צחוק לא נעים.
"אתה לעולם לא תבין את הקשר שבין ערפד ליוצר שלו. זה לא רק אהבה, או תשוקה. זה הרבה יותר מזה. ג'ונגקוק תמיד יהיה קשור אלי". הדגיש יונגי.

טאהיונג בהחלט לא אהב לשמוע את המילים האלו, חשב יונגי בסיפוק כשראה את ההבעה שעלתה על פניו של טאהיונג.
הוא העיף את טאהיונג מהחדר, מתעלם מקריאות הפחד והכאב של טאהיונג. טאהיונג נחת על הרצפה, אוחז בגרונו ומשתעל.
יונגי יצא אחריו מחוץ לחדר, מושך אותו לעמידה.
הוא חיפש בכיסים ושלף את הכרטיס כניסה לחדר שלהם, מוודא שטאהיונג לא יוכל להכנס שוב, ואז זרק שוב את טאהיונג על הרצפה.

~

יונגי נכנס חזרה לחדר. הוא היה עייף. השעה היתה שש בבוקר והוא לא ישן בלילה, אבל הוא לא רצה לחזור לשכב ליד ג'ימין. הוא הגיף חזרה את הווילון, יוצר אפלולית נעימה בחדר למקרה וג'ימין ירצה לחזור לישון,  ונשען על החלון, שקוע במחשבות.

ג'ימין ישב במיטה והסתכל על יונגי עם עיניים גדולות. "למה אתה לא נכנס למיטה?"
"החלק שלך בהסכם הסתיים, אל תדאג. אתה לא צריך לישון  לידי" אמר יונגי במרירות. עכשיו הוא הצטער שאין בחדר ספה.
"אל תהיה אידיוט. אין פה ספה. בוא למיטה". אמר ג'ימין ושפשף את העין שלו מקורי שינה. ג'ימין לא נראה מתכוון לוותר, הוא ישב על המיטה עם שיער מבולגן ועין קצת אדומה כי גירד חזק מדי. "נו כבר, קר לי" אמר ג'ימין.

יונגי נכנס למיטה, מקפיד להיות הכי קרוב לקצה המיטה, והכי רחוק מג'ימין. ג'ימין התחיל להתקדם אליו אבל יונגי אמר "אל" בקול קר כזה שג'ימין הסתובב לצד השני וקבר את עצמו בשמיכה.

ג'ימין הרגיש כל כך רע. הוא לא התכוון לנצל ככה את יונגי ולא התכוון שיונגי יפגע ככה. טאהיונג ביקש ממנו לדבר עם יונגי וזה מה שהוא עשה. רוצה בסך הכל לעזור לטאהיונג, שג'ונגקוק היה מאוד חשוב לו.
הוא לא רצה לפגוע ביונגי והוא חש את הכאב של יונגי, מה שהכאיב לו עוד יותר. אם יונגי רק היה מקשיב לו, הוא היה מסביר הכל, אבל הוא אמר לו לא להתקרב.

יונגי שמע את קולות הבכי שג'ימין ניסה להסתיר. שמיעה של ערפד, אחרי הכל.
הוא הסתובב לעבר ג'ימין וחיבק אותו, מרגיע אותו בליטופים.
"טאהיונג לא נפגע, אל תדאג", אמר בקול עדין ומרגיע, מלטף את גבו של ג'ימין.  "הוא קצת נבהל זה הכל".
יונגי המשיך ללחוש לג'ימין מילים מרגיעות, מבין לא נכון את הסיבה שבגללה ג'ימין בכה.

______

זה ככ כיף לכתוב את יונגי חסר הגבולות. מרגע שטאהיונג שטף את ג'ימין וג'ימין שוב רואה בו רוצח יונגי מבין שג'ימין לא יהיה שלו וזורק זין, וזה ממש כיף לכתוב אותו ככה חחחח